התבודדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Robert Wilhelm Ekman Romantic view.jpg

התבודדות היא פעולה שבה אדם מתרחק מסביבתו ושוהה עם עצמו לבד מתוך רצונו החופשי.

יתרונות ההתבודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר יתרונות בהמצאות אדם עם עצמו בלבד. חופש נחשב אחד היתרונות הגדולים של בדידות. היחיד אינו נאלץ להתפשר עם רצונותיהם של אחרים ויכול להחליט כיצד ואיך יבלה את זמנו. היצירתיות של אדם יכולה להתעורר בהיותו לבד, כאשר כוח הריכוז שלו עולה, והוא פטור מהסחות דעת שונות. בדידות יכולה לסייע בפיתוח עצמישל האישיות על פי נטיות הלב. מתבודדים מתרגלים להעריך את עצמם על פי קני המידה שלהם, בעיקר, בחברות שאינן רואות התבודדות בעין יפה.

הן חוסר יכולת להיות לבד אפילו לזמן קצר (חברתיות מוגזמת) והן חוסר רצון להימצא בחברה בכלל, יכולות להעיד על התמודדויות רגשיות עמוקות ומורכבות של היחיד.

התבודדות בדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדתות שונות נחשבת ההתבודדות לפעולה רוחנית וחיובית, המאפשרת לאדם להתרחק מהמולת העולם ולהתקרב לאל. מנהג זה היה גם מקובל בקרב הפילוסופים - הם נהגו ללכת ביערות או במדבריות ולהרהר. ההתבודדות מאפשרת לאדם התבוננות פנימית ופרטיות.

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסיד ברסלב מתבודד ביער ירושלים.
פינת התבודדות בבית ספר שדה ברמת הגולן

הרמב"ם ראה בהתבודדות את הדרך שבה הנביא מקבל את הנבואה מהאל. הוא כתב: "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה."[1]

בקבלה ובמיסטיקה היהודית נחשבת ההתבודדות מעלה גדולה. השל"ה כותב על כך:

וגם בכמה חבורים מהראשונים נמצא שההתבודדות והפרישות והדביקות היו נוהגין בה חסידי ישראל, היינו שבהיותם לבדם מפרישים מדעתם ענייני העולם ומקשרים מחשבותם עם אדון הכל. וכך לימד מהר"י המקובל הנזכר, שזה מועיל לנפש שבעתים מהלימוד, ולפי כח ויכולת האדם יפרוש ויתבודד יום אחד מן השבוע או יום אחד בחמשה עשר יום, או יום אחד בחודש, ולא יפחות מזה.

שני לוחות הברית, מסכת יומא [2]

היו רבנים שנהגו להתבודד. ר' יוסף יוזל מנובהרדוק ממייסדי תנועת המוסר חי בבדידות שנים אחדות בחדר קטן עם שני פתחים להכנסת מזון, אחד למאכלי חלב ואחד למאכלי בשר. לבסוף התחרט על התנהגות זו.

בחסידות חב"ד מומלץ לכל אדם להתבודד ביום הולדתו לצורך חשבון נפש[3].

חסידות ברסלב רואה בהתבודדות את אחד מיסודות דרכה החשובים ביותר. ואמנם על פי רבי נחמן מברסלב, עיקרה של ההתבודדות היא שיחה בין האדם לבוראו, בשפה מדוברת, שיחה שנועדה לחזק את הקשר שבין האדם לבורא ולהתעלות רוחנית. רבי נחמן מברסלב כותב בספרו ליקוטי מוהר"ן: "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל"[4]. הוא גם כותב שמומלץ שהאדם ידבר בשפת אימו בעת ההתבודדות.

חסידי ברסלב נוהגים להתבודד שעה אחת ביום ולומר לפני כן תפילת התקשרות לצדיקים. רבי נחמן שהטיף כל הזמן לשמחה, סבר שאת חשבון הנפש ואת הביקורת העצמית צריך להותיר לשעת ההתבודדות, אבל גם היא אסור שתיעשה בעצבות. את ההתבודדות מומלץ לערוך בטבע, מחוץ ליישוב בני אדם, שכן במקום בני אדם ישנם הפרעות וכדומה. יתירה מכך בהתבודדות האדם מתמזג עם הטבע שהוא עצמו שר ומתפלל לאל. רבי נחמן החשיב כל כך את ההתבודדות, עד שמדבריו מובן שבעת ביאת משיח יהיה הבדל מהותי בין אלה שהתבודדו לבין אלה שלא, הראשונים יקבלו אותו בשלווה וביישוב הדעת.

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מצורות הנזורה הנוצרית מתבטאת בהתבודדות. המונח המקובל להתבודדות זו הוא הרמיטיזם, מיוונית: ἔρημος (ארמוס) שפירושו המילולי מדבר. המונח התפתח מהתקופה בה אנשים יצאו להתבודד במדבריות הנגב והמדבריות במצרים על מנת לשקוע בעבודת האל ללא הפרעות.

התבודדות כזו לא הייתה חייבת להיות הנתקות מכל אדם אחר. היו מקומות בהם חיו מספר קטן של נזירים שהתבודדו יחד מפני החברה החיצונית.

היו גם נזירים שהתבודדו במהלך כל השבוע ונפגשו אחת לשבוע (בימי ראשון) לארוחה משותפת, תפילות משותפות, החלפת תוצרת וקבלת חומרי גלם לעבודת השבוע הקרוב. מסגרת זו נקראת לאורה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה להרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז
  2. ^ שני לוחות הברית, מסכת יומא, ורשה, תר"ץ, עמ' מו:, באתר HebrewBooks;
    שני לוחות הברית, מסכת יומא, אמסטרדם, תנ"ח, עמ' רלג, באתר HebrewBooks
  3. ^ ספר היום יום, יא' ניסן
  4. ^ ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן כה