קהילת יהודי ספישסקה פודהרדייה

הקהילה היהודית בספיסקה פודהרדייה (בסלובקית: Spišské Podhradie – "(המקום ש)לרגלי הטירה בספיש"; בגרמנית: Kirchdrauf ובעבר Kirchdorf; בהונגרית: Szepesváralja; בפולנית: Spiskie Podgrodzie) הייתה קהילה ששכנה בעיירה ספישסקה פודהרדייה שבמחוז פרשוב במזרח מרכזה של סלובקיה. הקהילה התקיימה מסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 עד שנחרבה בשואה.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בספישסקה פודהרדייה הוקמה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19 לאחר שהוסרו ההגבלות על יישוב היהודים בעיירה.

כמות היהודים בעיירה השתנתה וצמחה עד שנגדעה בשואה: בשנת 1869 חיו בקהילה כ-219 יהודים, ב-1880 מספרם מנה כ-264, בשנת 1922 כ-400 "(כ-14% מהאוכלוסייה), ב-1930 בערך 420, ב-1940 בערך 460, ולאחר השואה, ב-1948, נותרו בערך 50 יהודים.^[1]

יהודי העיירה קראו לעיירה קירכדורף. מרבית היהודית התפרנסו מחקלאות ממסחר או שהיו בעלי מלאכה, והיו ביניהם פקידי ממשל ובעלי מקצועות חופשיים-אקדמאיים כמו: רופאים, רופא וטרינר ועורכי דין. חתך האוכלוסייה היה מורכב מיהודים אורתודוקסים. בית כנסת של הקהילה קיים עד היום, ולאחרונה שופץ לצורכי תיירות. בית הכנסת נשרף שנים ספורות לאחר הקמתו, אך נחנך מחדש ב-1905 - 1906. לקהילה היה חברה קדישא שנוסדה עם הקמת הקהילה, ובית קברות שנשמר עד היום. חוץ מבית ספר דתי הוקם במקום בשנות ה-80 גם בית ספר יסודי. בקהילה פעלו אף מקווה ואגודת נשים לצדקה^[2]

לקהילת ספישסקה-פודהראדיה השתייכו גם כחצי תריסר קהילות מן הסביבה, עד שנעשו לקהילות עצמאיות. בתקופת כהונתו של הרב שפיצר התפתחו גם קהילות אלו, בעיקר בתחום החינוך.

ב-1867 קיבלו יהודי הונגריה זכויות אזרח, וברפובליקה הצ'כוסלובקית, שקמה ב-1918, הוכרו כמיעוט לאומי בעל זכויות, והדבר הביא למעורבות חברתית ופוליטית בקרב הקהילה. קהילת ספישסקה-פודהראדיה התארגנה ב"מפלגת היהודים" ונציגה, ל' י' גרינברגר, נבחר למועצת העירייה.

התנועה הציונית פעלה בקהילה בשנות ה-20, הייתה במקום פעילות ציונית ערה, בעיקר של תנועת ויצו, והשתתפו בה אורתודוקסים וחילונים גם יחד. בין השאר נערכו הרצאות על הרעיון הציוני ובנושאים חברתיים-יהודיים, הופעלה ספריית-השאלה של ספרים שכתבו סופרים יהודיים בגרמנית ובהונגרית. בחופשות הקיץ הופעלה "קייטנה עברית" על ידי גננת מהעיר מוקאצ'בו. בחגים היהודיים הועלו מחזות של סופרים עברים ושרו שירים עבריים באולם מקושט בדגלי התנועה הציונית (לימים דגל מדינת ישראל) ובו היו מפוזרות קופסאות של "הקרן הקיימת לישראל". בני הנוער הציוני בילו במחנות קיץ ולמדו עברית. ב-1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו, נרכשו בספישסקה-פודהראדיה 55 שקלים (חברות וזכות בחירה בהסתדרות הציונית), וב-1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה-כ' השתתפו 31 מבני הקהילה. מקצת יהודי העיירה עלו לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה.

ישנו אף מכתב של רב הקהילה שהתנגד לכך^[3]

רבני הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב הקהילה הראשון היה הרב חיים שאול אייזנשטאדטר, ולאחריו הרב פסח זינגר שאף חיבר ספרים רבים (נותרו בכתב יד) ונפטר בשנת תרנ"ח. הרב האחרון של הקהילה היה הרב אשר לעמל שפיצער שעמד בראש אגודת ישראל בצ'כוסלובקיה, ונראה בסרט של הכנסייה הגדולה בשנת תרפ"ג בווינה.

גורל יהודי העיירה בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהוקם משטר הבובות הסלובקי במרץ 1939 החל דיכויים של יהודי העיירה, שהחל בהדרת היהודים מהחיים הכלכליים והחברתיים בעיר. ילדים יהודים גורשו מבתי ספר ציבוריים, ובסביבות דצמבר 1940 יהודים הוכרחו למכור את עסקיהם, ובהמשך אף נושלו מהם.

ב-29 במרץ 1942 החלו השלטונות בסלובקיה לגרש את האוכלוסייה היהודית. היהודים הובלו בעגלות אל מקום מרכזי בשם ספישסקה נובה וס. משם יצאו במשלוחים ברכבות הובלה לגטו ולמחנות הריכוז על אדמת פולין. הגברים נשלחו ברובם למיידנק ואושוויץ-בירקנאו, והנשים לאיזביצה. המשפחות האחרונות גורשו בספטמבר 1944. חלק מהתושבים נרצחו בספישסקה עצמה, בעיקר נכבדי הקהילה. עדויות מראות כי למעלה מ-400 יהודים מספישסקה פודהריידה נרצחו בשואה.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השואה היה ניסיון לחזור להתיישב מחדש בספישסקה פודהרדייה, אך העיר ננטשה לגמרי כמה שנים לאחר מכן, כאשר היהודים עלו ברובם לארץ ישראל, וחלקם הקטן היגר לארצות הברית. ב-1948 ישבו בספישבקה-פודהראידה 49 יהודים (20 גברים, 24 נשים וחמישה ילדים), גוסטאב ואלד היה ראש הקהילה. שנים אחדות היה ארגון משותף לקהילות לבוצ'ה (LEVOCA), ספישסקה-פודהראדיה וספישסקה-נובה-וס (SPISSKA NOVA VES). ההנהגה המשותפת דאגה לחינוך הילדים, לתחזוקת בתי העלמין ולשחיטה כשרה. בשנות הארבעים המאוחרות חודשה גם הפעילות הציונית ורוב יהודי העיירה עלו לישראל, מעטים היגרו לארצות שמעבר לים, ובספישסקה-פודהראדיה לא נותרו עוד יהודים.