קהילת יהודי קוטנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קהילת יהודי קוטנו היא הקהילה היהודית בעיר קוטנו שבפולין. ההתיישבות היהודי במקום מתועדת כבר החל ממחצית המאה ה-15, במכתב הגנה משנת 1513 שהעניק המלך לשלשה יהודים מתושבי קוטנו.[דרוש מקור]

מנהג ייחודי לקוטנו הוא אישור שעת הזריחה יום יום על ידי שלשה מנכבדי העיר, זכר להקרבת קרבן התמיד.[1]

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות השלושים של המאה ה-20, התגוררו בקוטנו כ-6,500 יהודים, רבע מתושבי קוטנו כולה.

רובם עסקו במלאכה ובחנוונות זעירה. הוקמו ארגוני עזרה הדדית בנקים ואיגודים מקצועיים. קהילת יהודי קוטנו העניקה שרותי דת גם לישובי הסביבה.

בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה, פעלו בקוטנו סניפים של כל המפלגות היהודיות, ומוסדות חינוך רבים.

ייצוג היהודים במוסדות העיר עלה על מספרם היחסי באוכלוסייה, וכדי לשנות זאת סיפחו השלטונות כפרים מהסביבה לעיר.[1]

בית העלמין היהודי בקוטנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העלמין היהודי בקוטנו הוקם ב-1793 על גבעה בין הרחובות סובייסקייגו, זדרויובה וטרנובסקה. קשה לאמוד את מספר הקברים, אולם לפני המלחמה חיו במקום כ-6,700 יהודים.

בזמן המלחמה נהרס בית העלמין על ידי הגרמנים, שהשתמשו במצבות לבניית מדרכות, ככרות וחצרות.[2]

מוסדות החינוך בקהילת קוטנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים מפורסמים בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני העשורים שבין המלחמות ירד מספרם של היהודים בקוטנו. חלק גדול מהיהודים עבר לגור בערים הגדולות כדי להתפרנס טוב יותר, וכן כמה כפרים שהצטרפו לעיר[דרושה הבהרה].

בשנות ה-30 היו בידי היהודים כמה מפעלי תעשייה, טחנות קמח, בתי חרושת לעולש, לבירה, מפעלי זיקוק, ספורט ועוד, אך במפעלים אלו העסיקו מעט פועלים יהודים. לדוגמה, מפעל מסילת הברזל בקוטנו – היה סגור ליהודים לחלוטין[דרושה הבהרה].

תחום גננות וטיפוח נוי נשאר עדיין בידי היהודים[דרושה הבהרה]. בעיקר מטעי ורדים וחזוונות, וכן עבודות בית במלאכה – סוג עבודה זה הבטיח תנאי קיום בסיסיים.

מצבם של עובדי הבת היהודים כגון: חייטים, סנדלרים, כובענים, - עבדו רק תקופות מסוימות בשנה[דרושה הבהרה].

ליהודים שהיו פועלים שכירים בקוטנו לא שולמה המשכורת בזמן, ומצבם היה גרוע ביותר.

האנדרטה ליהודי קוטנו בבית העלמין בחולון

 גורל יהודי הקהילה בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם כניסת הגרמנים לקוטנו, החלו פגיעות פיזיות ביהודי העיר, גזל רכוש יהודי, חטיפות לעבודות כפיה ופגיעה במוסדות יהודיים.

המלחמה גרמה לקרבות כבדים בעיר. רבים מהיהודים החלו עוזבים את העיר, אך חזרו בגלל חסימת הדרכים וכיתור צבאות הגרמנים.

הגרמנים נכנסו לקוטנו ב-15.9 וכעבור 4 ימים רוכזו הגברים היהודים באחת הכנסיות ובקולנוע ומשם נשלחו לעבודות פרך בפיונק.

בית הכנסת עלה באש כמה פעמים ולא נותר ממנו אלה שלד מפויח, כל הגברים בני 14–16 חויבו לעבוד יום שלם ברציפות פעמיים בשבוע אצל הגרמנים. ובינואר החלה חובת העבודה על הנשים בגילאי 18–25.

גם בקוטנו נמשכת שדידת רכוש מהבתים ומכוניות, היודנראט הוקם בנובמבר 1939 ותפקידו היה לאסוף כספים לתשלום על עונשים וגיוס צוותי-עבודה.

הקמת הגטו

מיד עם כניסת הגרמנים לקוטנו, החלו פגיעות פיזיות ביהודי העיר, גזל רכוש יהודי, חטיפות לעבודות כפיה ופגיעה במוסדות יהודיים.

ב-16 ביוני 1940 הוקם הגטו היהודי בשטחו של בית החרושת החרב לסוכר "קונסטנציה". אליו אולצו היהודים לעבור תוך 24 שעות מהקמתו.

רשויות העיר הבטיחו לספק כרכרות אך ההבטחה לא קויימה. על כן נאלצו יהודי העיר להכניס לגטו רק דברים שיכלו לשאת בידיהם.

בגטו היו 5 בניינים בני קומה אחת ואולמות מחוסרי גג, את הגיטו ניהל היודנראט שאירגן אספקת מזון זעומה בכל יום.

יציאה לעבודה איפשרה להבריח לגטו מצרכי מזון וחומרי הסקה גם הפולנים היו מתקרבים לגדר התיל ומוכרים מזון וקונים חפצים מהיהודים

היו בריחות של יהודים מהגטו לכפרים ששם יכלו לחיות בתנאים נוחים יותר, בתוך הגטו היו הכנות להפעלת בית-ספר ובית יתומים, אך פרצו מגפות של טיפוס ובשל כך הלמידה לא החלה. 10 נפשות על מטר רבוע קפוא מקור ומחלות מידבקות,

הגרמנים סגרו את הגטו וכתבו "סכנת מגפה – הכניסה אסורה לחלוטין" מספר המתים הלך וגדל, הרעב גבר נשלחה בקשה לגטו ורשה להביא רופא לגטו.

ב-1941 גברה המגפה, נאסרו רוב חברי הקבוצה של מבריחי הבשר מספר היהודים בקוטנו הגיע ל-6,015 בלבד. ב-1942 שולחו יהודי קוטנו למחנה השמדה בחלמנו.

לא חזרו יהודים אליה לצמיתות. 

למרות המצב הקשה התקיימה בגטו עזרה הדדית ופעילות תרבותית.

כמעט כל יהודי קוטנו נספו בשואה. רבים נפטרו בשל התנאים הקשים ששררו בגטו, אותו כינו הגרמנים repierlager ("מחנה המתפגרים"). הנותרים גורשו למחנה ההשמדה "חלמנו", שם נספו.

רק 213 מבני הקהילה היהודית בקוטנו שרדו את השואה.[4]

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת קוטנו חרבה בשואה ולא הוקמה שוב.

בספטמבר 2015 התבצעו עבודות ניקיון בבית העלמין בקוטנו, שאורגנו על ידי אגודת ידידי קוטנו.[2]

הנצחת הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדרטה לזכר יהודי קוטנו, שהוקמה בשנות ה-80 בבית העלמין היהודי. ועליה נכתב, פולנית ועברית:[2]

כאן נקברו יהודי קוטנו אשר התגוררו בה מאז תחילת המאה ה-15.
בית העלמין הזה הוקם בשנת 1793. היהודים נקברו כאן עד מרץ 1943.
אנחנו מתבקשים לשים לב להתנהגות מכובדת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 קוטנו KOTNO, מרכז מורשת יהדות פולין
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 פורום יוצאי פולין בישראל
  3. ^ גנאלוגיות יוצאי קוטנו באינטרנט, יהודי קוטנה
  4. ^ המכון הבין לאומי לחקר השואה, האינציקלופדיה של הגיטאות, יד ושם