קובו-פוטוריזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קובו-פוטוריזם מכונה גם פוטוריזם רוסי או בודייטסטבו (רוסית: Будетлянство), הוא זרם באמנות המודרנית של תחילת המאה ה-20. תנועת אמנות אוונגרד רוסי אשר הופיעה בעקבות פוטוריזם איטלקי וקוביזם צרפתי.

נטליה גונצ'ארובה, רוכב אופניים, 1913
נטליה גונצ'ארובה, רוכב אופניים, 1913
קזימיר מלביץ', משחיז סכינים, 1913
קזימיר מלביץ', משחיז סכינים, 1913

הגדרה ורקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובו-פוטוריזם הוא תנועה מקומית באוונגרד רוסי בציור ובשירה. באמנות חזותית קובו-פוטוריזם מתבסס על חשיבה מחודשת לגבי המצאות ציוריות, קוביזם, פוטוריזם, נאו-פרימיטיביזם רוסי.

פוטוריזם רוסי הוא זרם אמנותי, גמיש בכוונה, שאיחד אמנים רבים בין השנים 1912–1916 בקירוב. קבוצות של פוטוריסטים נוצרו במוסקבה ופטרבורג. אמנים השייכים לתנועה זו הוציאו לאור כתבי עת, ארגנו דיונים ואצרו תערוכות של יצירותיהם. המכנה המשותף להם היה השאיפה לחקור סוגים שונים של ביטויים בשירה, אמנות חזותית, מוזיקה ותיאטרון, בזמן שהתנפצו הפרדות ברורות בין התחומים הללו.

בין התערוכות שבהן הוצגו יצירותיהם של אמנים קובו-פוטוריסטים, ניתן לציין: "מטרה" (בשנת 1913), "Трамвай В" (ב-1915) ותערוכה "0,10" שהתקיימה בדצמבר-ינואר 1915–1916 בפטרוגרד

מאפיינים סגנוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוריהם של אמנים קובו-פוטוריסטים מזכירים בסגנונם את אלה של הצייר הצרפתי פרנאן לז'ה. הם מתאפיינים בקומפוזיציות מופשטות למחצה, שמורכבות מצורות שונות, כגון קונוסים, גלילים, נורות, צורות שמזכירות מעטפת נפחית חלולה. ניכרים בהם צבעונית עזה וברק מתכתי, כביטוי למעבר בין קצב טבעי לקצב מכני של עולם המכונות.

מבקרי האמנות כינו את עבודותיהם של אמנים השייכים לזרם הפוטוריסטי "ריאליזם לא מובן וחסר משמעות", מפני שמודגש בהן חוסר ההיגיון ואבסורד של הקומפוזיציות. הצייר הרוסי מזרם זה, קזימיר מלביץ', ציין כי אחד המאפיינים המובהקים של הפוטוריזם הרוסי הוא אי-הגיון של יצירות פוטוריסטיות, המבדיל בינן לבין אלה של אמנים מערב-אירופאים, למשל ביצירתו "פרה וכינור". יצירות לא הגיוניות המעבדות את האסתטיקה של האבסורד. בשלב מאוחר יותר אסתטיקה זו הוותה בסיס לזרמים אחרים באמנות האירופאית שהמשיכו את בקו זה, דאדאיזם וסוריאליזם.[1]

סגנון הציור הרוסי משלב תכונות של שני זרמים באמנות אירופאית: צורות מקוטעות ותיאור התנועה. קובו-פוטוריזם מתאפיין בפירוק הצורות, שינוי קווי מתאר, ערבוב או עקירה של נקודות מבט שונות, חיתוכים של משטחים בחלל, ניגודיות של מרקם וצבע. כמו כן, שימוש בחומרים זרים על הבד, כמו דפי עיתונים, טפטים ואפילו חפצים קטנים, בסגנון הקוביזם הסינתטי בפריז.

אמנים קובו-פוטוריסטים הדגישו את המרכיבים הפורמליים של יצירותיהם, התעניינו במתאם של צבע, קו, צורה. הם התמקדו בערך הפנימי של הציור כצורת האמנות, שלא לגמרי תלויה בסיפור הציורי.[2]

רעיונות עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטוריזם רוסי דחה שיטות אמנות מסורתיות והציע מילון מושגים חדש לחוויה מודרנית באמנות החזותית והשפתית.

במניפסט "סטירת לחי בטעם הציבורי" שפרסמו ולדימיר מאיאקובסקי ואחרים בשנת 1912, טענו "רק אנו הפנים של זמננו" והדגישו את זכותם "לשנוא את השפה שהייתה קיימת לפניהם".

הם חיבקו והעריצו סמלים של החדש: מדע, טכנולוגיה, המצאה ומהירות. כל אלה היו סמלים של מודרניות, וגם של רוסיה חדשה, המזנקת מהעבר החקלאי למהפכה תעשייתית ופוליטית.

למרות שלילת העבר, פוטוריסטים רוסיים העריכו את המורשת המסורתית הרוסית, כולל היבטים של חיי העם ודת. הם ציירו מתוך מכלול רחב של צורות אמנות רוסית "פרימיטיביות" איקונות ותחריטים, פיסול פגאני עתיק, אמנות עממית ותלבושות אותם תרגמו לצבע טהור וצורות מופשטות.[3]

שמות האמנים השייכים לזרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות האמנים השייכים לזרם, כפי שפורסם במאגר אוקספורד ארט אונליין[4](אנ')

אלכסנדר ארכיפנקו (אנ')

לובוב פופובה (אנ')

קזימיר מלביץ'

אולגה רוזנובה (אנ')

איוואן פוני (אנ')

איוון קליון (אנ')

נטליה גונצ'רובה (אנ')

אלכסנדר בוגומזוב (אנ')

אלכסנדרה אקסטר (אנ')

מיכאיל לאריאונוב (אנ')

סוניה טרק (אנ')

ולדימיר ברנוב-רוסינה (אנ')

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Compton, Susan P., "Italian Futurism and Russia", Art Journal, 41:4, 2014, pp.343-348
  • Douglas, Charlotte, "The New Russian Art and Italian Futurism", Art Journal, 34:3, 2014, pp.229-239
  • Glisic, Iva, "Caffeinated Avant-Garde: Futurism During the Russian Civil War 1917-1921", Australian Journal of Politics & History is the property, 58: 3, 2012, pp. 353-366
  • Gough, M. T., "Mikhail Larionv and the Russian Avant-Garde", The Art Bulletin; 80: 4: 1998, pp.752-755.
  • 1968.Markov, V., Russian Futurism. A history, University of California Press
  • Parton, A.. "Goncharova’s Rayism", InCoRM Journal, 2, 2011, pp. 26-33
  • Parton, A., " Russian ‘Rayism’, the Work and Theory of Mikhail Larionov and Natalya Goncharova 1912–1914: Ouspensky’s Four-Dimensional Super Race?", Leonardo,16: 4,1983, pp. 294-305
  • Sharp, Jane A., "The Russian Avant-Garde and Its Audience: Moscow, 1913", Modernism/Modernity. Sep1999, Vol. 6: 3, pp. 91-116
  • Stein, L., "Russian Avant-Garde Revolutionary Art from a Revolutionary Time", Chicago Tribune; Chicago, Ill. [Chicago, Ill] 28 July 2000: 7.58
  • Tugendkhol'd, I. (2010). "In the Iron Dead-end (on a Moscow exhibition)”. Modernism/Modernity; Baltimore, Vol. 17:4, 2010, pp. 905-915

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קובו-פוטוריזם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Кубофутуризм, 20century-art.ru (ברוסית)
  2. ^ "Cubo-Futurism | art movement". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-2 במאי 2018. 
  3. ^ Russian Futurism, The Art Story, ‏11.05.18
  4. ^ Parton, Anthony, Cubo-futurism, Oxford Art Online