קוד שבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קוד שבור
Broken Arrow
Broken-Arrow-poster.jpg
כרזת הסרט
בימוי ג'ון וו
הפקה טרנס צ'אנג
מארק גורדון
תסריט גרהאם יוסט
עריכה ג'ו הוטשינג
שחקנים ראשיים ג'ון טרבולטה
כריסטיאן סלייטר
דלרוי לינדו
סמנתה מאת'יס
מוזיקה האנס צימר
צילום פטר לוי
מפיץ פוקס המאה ה-20
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 9 בפברואר 1996
משך הקרנה 108 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט פעולה, סרט מותחן, סרט ריגול עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $55,000,000
הכנסות $150,270,147
הכנסות באתר מוג'ו brokenarrow
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוד שבוראנגלית: Broken Arrow) הוא סרט קולנוע אמריקאי שיצא בשנת 1996 מז'אנר סרטי פעולה שביים ג'ון וו על פי תסריט שנכתב על ידי גרהאם יוסט. בסרט מככבים ג'ון טרבולטה וכריסטיאן סלייטר והוא עוסק בשני טייסי קרב, האחד סורר שמנסה לגנוב נשק גרעיני אמריקאי והשני יעשה הכול כדי למנוע זאת ממנו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב סרן ויק דיקנס (בגילומו של ג'ון טרבולטה) וסרן ריילי הייל (כריסטיאן סלייטר) הם טייסים בחיל האוויר האמריקאי היוצאים לתרגיל סודי ביותר על המפציץ B-3 Stealth (גרסה מתקדמת ובדיונית של מפציץ חמקן בפועל B-2 ספיריט) עם שתי פצצות גרעיניות. במהלך הטיסה, ואחרי שהם מתרחקים מהמכ"ם, שולף דיקנס אקדח ומנסה לירות בהייל ללא הצלחה ואחרי קרב קצר הוא מפעיל את כיסא המפלט של חברו. כשהוא לבד על המטוס הוא משחרר את שתי הפצצות. כשחוזר הקשר עם מגדל הפיקוח צועק דיקנס כי היילי ניסה לתקוף אותו, מפעיל את כיסא המפלט שלו ומרסק את המטוס על צלע ההר בקניון ביוטה.

צוות כוחות מיוחדים נשלח למצוא את ראשי הנפץ, ואחרי שהם לא מוצאים דבר הם מדווחים על "קוד שבור", מצב שבו נשק גרעיני חסר. צוות נוסף מצליח לאתר את הנשק אך הוא נורה ונהרג על ידי שכירי חרב. דיקנס מגיע מאוחר יותר למקום מפגש עם אנשים כדי להשלים את קבלת הכסף על התחמושת.

בינתיים, הייל שורד את הפליטה מהמטוס ונמצא על ידי טרי קרמייקל (סמנתה מאתיס) מפקחת שמורת טבע. הייל מצליח לשכנע את קרמייקל להצטרף אליו בסיכול המזימה של דיקנס. השניים מצליחים לאתר את שיירת רכבי השטח של דיקנס, להשתלט על הרכב שנושא את שתי הפצצות ולברוח מדיקנס. הם מגיעים למכרה נחושת נטוש שטרי מכירה במטרה להחביא את הפצצות, אך מגלים כי דיקנס בעצמו בדרכו לשם וכי הוא מלכתחילה הכין את המקום להסתרת הפצצות. הייל מנסה לנטרל את הפצצות על ידי הקשת קוד הפעלה שגוי שלוש פעמים, אך דיקנס צפה את התסריט מראש וביטל את האפשרות הזאת עוד לפני ההמראה ומחמש את אחת מהפצצות מרחוק כחלק מתוכניתו לפוצצה כהדגמה לכוחו. כאשר הייל וטרי מנסים להסתיר את שתי הפצצות במעמקי המכרה כדי לקבור את הפצצה השנייה ביחד עם זו העתידה להתפוצץ, מגיעים דיקנס ואנשיו ולאחר קרב יריות מצליחים לחלץ את הפצצה הנותרת, בעוד הייל וטרי מצליחים להתחמק בקושי מהפיצוץ התת-קרקעי של הפצצה הראשונה.

לאחר שטרי מזהה הזדמנות לעלות לבדה על הרכבת של דיקנס כנוסעת סמויה, הייל מחולץ על ידי כוחותיו של קולונל מקס ויקינס, אך מצליח לשכנע אותו לחזור לרכבת במטרה לחלץ את טרי ולעצור את דיקנס. בינתיים דיקנס תופס את טרי על הרכבת ומשגר דרישת כופר לממשל האמריקאי על סך 270 מיליון דולר בתמורה לניטרול הפצצה. כשהוא עומד להרוג את טרי מגיע הייל על מסוק ומצליח להצילה והשניים בחיפוי של ויקינס על המסוק מצליחים להתגבר על אנשיו של דיקנס.

טרי מצליחה לנתק את הקרון הנושא את הפצצה אך במאבק בינה לבין נהג הקטר, האחרון נורה ובטעות הופך את כיוון נסיעת הקטר וגורם לו להיכנס למסלול התנגשות עם הקרון. בינתיים, כאקט אחרון של ייאוש מפעיל את שעון העצר של הפצצה להתפוצצות בעוד מספר דקות כשהייל מופיע מולו. השניים נאבקים ביניהם על מתג ההפעלה של הפצצה כשהייל מצליח לקחת בכוח את מתג ההפעלה ולקפוץ מבעוד מועד מהרכבת כשהוא לוחץ על כפתור הביטול, בעוד שדיקנס נלכד בקרון ונהרג בהתנגשות עם הקטר.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות
ג'ון טרבולטה ויק דיקנס
כריסטיאן סלייטר ריילי הייל
סמנתה מאתיס טרי קרמייקל
דלרוי לינדו מקס ויקינס
בוב גנטון פריצ'ט

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות האפקטים הרבים בסרט, הוא לא הצליח להרשים את המבקרים שהעניקו לו ציון של 53% מתוך 30 ביקורות באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes. הצופים דווקא אהבו את הסרט שהכניס בקופות סכום של 70 מיליון דולר בארצות הברית ועוד כ-80 מיליון ברחבי העולם.[1] 150 מיליון הדולר שהרוויח הסרט דירגו אותו במקום ה-20 באותה שנה בטבלת הסרטים המרוויחים. טרבולטה הגיע גם למקום ה-19 באותה שנה עם הסרט "פנומן".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]