קוה קר
 | |||||||||
| אתר המקדש פראסט תום בקוה קר | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| היסטוריה | |||||||||
| תרבויות | האימפריה החמרית | ||||||||
| סוג | יישוב | ||||||||
| מאורעות |
| ||||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||||
| מצב | הריסות | ||||||||
| גישה לציבור | כן | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 קמבודיה | ||||||||
| מיקום | מחוז פראה ויהאר (אנ'), קמבודיה | ||||||||
| קואורדינטות | 13°46′59″N 104°32′14″E / 13.783056°N 104.537222°E | ||||||||
|
(למפת קמבודיה רגילה) | |||||||||
  | |||||||||
קוה קר (בחמרית: ប្រាសាទកោះកេរ្ដិ៍, תעתיק: פראסט קאו קה) הוא אתר ארכאולוגי מרוחק בצפון קמבודיה במרחק של כ-120 קילומטרים מסיאם ריפ ומהאתר העתיק של אנגקור. זהו אזור ג'ונגל המאוכלס בדלילות. יותר מ-180 מקדשים נמצאו בשטח מוגן של 81 קילומטרים רבועים. תיירים יכולים לבקר רק בכעשרים מונומנטים מכיוון שרוב המקדשים חבויים ביער ורוב האזור עדיין ממוקש.
קוה קר הוא השם המודרני של עיר חשובה באימפריה החמרית. העיר מוזכרת בכתובות כ"לינגפורה" ("עיר הלינגאמים") או "צ'וק גרגיאר" ("יער עץ ברזל").[1]
תחת שלטונם של המלכים ג'ייאוורמן הרביעי (אנ') והרשאוורמן השני (אנ') הייתה קוה קר לזמן קצר בירת האימפריה כולה (928–944 לספירה). ג'ייאוורמן הרביעי אכף תוכנית בנייה שאפתנית. מאגר מים עצום וכארבעים מקדשים נבנו תחת שלטונו. למתחם המקדשים המשמעותי ביותר, המקדש הכפול (פראסט תום / פראנג), יש תוכנית קווית ולא קונצנטרית כמו רוב המקדשים של מלכי האימפריה החמרית. פירמידה, שאין דומה לה באימפריה, בת שבע קומות ובגובה 36 מטר, שימשה כנראה כמקדש המדינה של ג'ייאוורמן הרביעי.[2] מרשימים גם המקדשים עם הלינגאם בגובה 2 מטרים.
תחת ג'ייאוורמן הרביעי פותח "הסגנון של קוה קר" ואמנות הפיסול הגיעה לשיא. מגוון גדול של פסלים נחצבו. בגלל ריחוקו, האתר של קוה קר נשדד פעמים רבות על ידי בוזזים. ניתן למצוא פסלים של קוה קר לא רק במוזיאונים שונים, אלא גם באוספים פרטיים. יצירות מופת של קוה קר מוצעות מדי פעם במכירות פומביות. יצירות אלה נחשבות בימינו לאמנות גנובה.
אתר קוה קר נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-17 בספטמבר 2023 בשם "קוה קר: האתר הארכאולוגי של לינגפורה או צ'וק גרגיאר העתיקה" (Koh Ker: Archaeological Site of Ancient Lingapura or Chok Gargyar) במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[3][4]
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוה קר שוכנת בין המדרונות הדרומיים של הרי דנגרק (אנ') והרי קולן (אנ') בדרום-מערב, והר טבנג (פנום טבנג, ליד טבנג מנצ'יי) במזרח. רוב חלקי הקרקע ההררית מכוסים בג'ונגל, אך רוב העצים משילים את העלים שלהם בעונתיות. העיר קוה קר הייתה בנתיב האסטרטגי החשוב ביותר של האימפריה החמרית. הדרך מאנגקור ובנג מיליה (אנ') לקוה קר, הובילה למקדש פראה ויהאר ומשם לפימאי (אנ') בתאילנד ולוואט פהו בלאוס. המשקעים באזור קוה קר מועטים, ולכן נבנו מאגרי מים ותעלות רבות במהלך המאה ה-9 וה-10 כדי להבטיח את אספקת המים. כיום מים נשאבים מעומק של 30 עד 40 מטרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ייאוורמן הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ג'ייאוורמן הרביעי (אנ') שלט מ-928 עד 941 בקוה קר. שיערו שהוא היה המלך המקומי באתר מרוחק זה, אולי מקום הולדתו, לפני שהפך למלך האימפריה כולה. השערה זו יכולה להסביר מדוע היה מקום מגוריו בקוה קר ולא ברולוס (אנ') (האריהאראליה) או ביאשודהאראפורה (אנ') (אנגקור) כמו המלכים שלפניו. יש היסטוריונים שסבורים שג'ייאיוורמן הרביעי השתלט על הממלכה בכוח; אבל, רובם מאמינים שהוא היה שליט לגיטימי שעלה לכס המלכות משום שנישא לאחותו למחצה של המלך יאסוורמן הראשון (אנ') (889–900). לשני בניו של יאסוורמן הראשון (הארשאוורמן הראשון, ששלט בין 900 ל-922, ואישנאוורמן השני (אנ'), ששלט בין 922 ל-925 לערך) לא היו ילדים. בזמן הקצר שג'ייאוורמן הרביעי שלט בקוה קר, התממשה תוכנית בנייה שאפתנית. זה היה אפשרי רק בגלל מערכת מגבילה של העלאת מיסים כפי שניתן לראות בכתובות שנמצאו באתר. נבנו כ-40 מקדשים, הפירמידה הייחודית בעלת שבע הקומות ובאראי (מאגר מים) ענקי. תחת ג'ייאוורמן הרביעי פותח "סגנון קוה קר" ואמנות הפיסול הגיעה לשיאה.
הרשאוורמן השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של ג'ייאוורמן הרביעי, הנסיך המיועד לא תפס את מקומו. הרשאוורמן השני (אנ') (בן נוסף של ג'ייאוורמן הרביעי) תבע את כס המלוכה. כמו אביו, הוא שלט בקוה קר (941–944), אך לאחר שלוש שנים הוא מת; כנראה לא עקב סיבות טבעיות. לא ניתן לייחס לו אף אחד מהמקדשים בקוה קר. השליט הבא על כס המלכות, בן דודו, החזיר את כס השלטון לרולוס (האריהאראליה).
קוה קר אחרי 944[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם לאחר 944, כאשר בירת האימפריה החמרית שבה למישורים מצפון לאגם טונלה סאפ (אנ'), נבנו מקדשים נוספים באתר קוה קר. כתובת מזכירה את שלטונו של אודייאדיטייוורמן הראשון (אנ') בשנת 1001.[5] בתחילת המאה ה-13 נבנה שם המקדש האחרון. תחת ג'ייאוורמן השביעי (אנ') ה"פראסט אנדונג קוק", בית חולים-קפלה, אחד מתוך יותר מ-100 בתי חולים-מקדשים שנבנו תחת שליט זה.
היסטוריה של המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחצית השנייה של המאה ה-19, סיירו הרפתקנים צרפתים ביערות מסביב לאתר קוה קר תוך כדי ציד חיות בר. הם סיפרו על המבנים שראו באזור כשחזרו לצרפת. החוקרים הצרפתים לונה דה לאז'ונקייר (Lunet de Lajonquière) ואטיין אימונייה (אנ') הגיעו לקוה קר. הם ראו את מתחם המקדש הראשי (פראסט תום / פראנג), את הבאראי (מאגר המים) וקבוצה של מקדשי לינגאם. הם גם גילו כמה תת-קטעים של שוסה (chaussée, כלומר דרך ראשית) ברוחב של יותר מ-8 מטרים. הם שיערו שהדרך חיברה פעם את קוה קר עם ואט פהו (היום בדרום לאוס). בסביבות 1880 הגיעו חברי משלחת צרפתית לקוה קר ובזזו פסלים ותבליטים רבים. יצירות אלה נמצאים כעת במוזיאון גימה בפריז.
המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-20 הבינו היסטוריונים של האמנות שסגנון ייחודי מלא פותח בקוה קר. ז'ורז' סדס (אנ') הסיק מכתובות שקוה קר הייתה בירת האימפריה החמרית (928–944 לספירה) תחת שלטונם של ג'ייאוורמן הרביעי ויורשו הרשאוורמן השני. בשנות ה-30, שוב הגיעו חוקרים צרפתים לקוה קר. הם גילו מונומנטים רבים ומנו חמישים מקדשים בשטח של 35 קילומטרים רבועים. אנרי פרמנטייה (Henry Parmentier) הכין מספר רישומים. לאחר הפסקה בשל שלטון האימים של הקמר רוז', המחקר בקוה קר נמשך על ידי APSARA (רשות ממשלתית קמבודית להגנה על אנגקור[6]), מדענים צרפתים, יפנים ואוסטרלים.
המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-21 הגיעו מדענים למסקנה שלא ניתן היה לבנות את כל המונומנטים בזמן הקצר שבו קוה קר הייתה בירת האימפריה החמרית (928–944 לספירה). עידן חדש החל בקוה קר כשנותחו תצלומים שנעשו על ידי לוויינים. בשנת 2004 הורחב השטח המוגן ל-81 קילומטרים רבועים. במשך חמש שנים, חוקרים יפנים חקרו ותיארו 184 מונומנטים, כולל תיעוד מיקומן המדויק. החוקר האוסטרלי דמיאן אוונס (Damian Evans) וצוותו הצליחו לאמת את התיאוריה של לאז'ונקייר לפיה הייתה פעם דרך חמרית בין קוה קר לוואט פהו, כנראה הדרך האסטרטגית החשובה ביותר של האימפריה החמרית.
חפירות בדצמבר 2015 על ידי צוותים קמבודיים ובינלאומיים ליד "פראסט תום" והראהאל (מאגר המים) באזור המרכז העירוני העתיק של קוה קר הניבו באמצעות תיארוך פחמן-14 תאריכים שמציבים בבירור מגורים ופעילות משמעותיים החל מהמאות השביעית-שמינית לספירה – תקופה המגודרת לעיתים קרובות על ידי היסטוריונים בתור תקופת צ'נלה (Chenla period). סוגי חרס מסוימים עשויים אפילו להיות מתוארכים לתקופת פונאן (Funan period) המוקדמת אף יותר. מעל 24,000 חפצים וחפצים ביולוגיים נמצאו משלושה אתרי בדיקה. החפצים הם לרוב שברי חרס עם סוגי צמחים מקומיים ואקזוטיים המייצגים למעלה מ-1,000 שנות שימוש באתר לאורך הרצף התעסוקתי. סוגי חרס אקזוטיים כוללים כלי חרס סיניים וכלים מזוגגים מתקופות שושלת סונג ושושלת יואן. כלי חרס אקזוטיים אחרים כוללים כלי אבן תאילנדים ווייטנאמיים שמתוארכים בדרך כלל לתקופות המאוחרות של אנגקור ואחרי אנגקור. כמו כן התגלה כלי חרס ממוצא פרסי אפשרי מהמאה ה-9. לפיכך, הייתה קוה קר קשורה לרשתות מסחר למרחקים ארוכים במשך זמן רב. אף שייתכן שהאזור עבר שינוי ייעוד משמעותי במהלך תקופת פריחת הבנייה של ג'ייאוורמן הרביעי במאה ה-10, השימוש באתר והפעילות נמשכו הרבה מעבר למאה ה-10. עוצמת הפעילות ודחיסות העיסוק עברו טלטלות לאורך זמן ביחס לגורמים פוליטיים וסוציו-אקונומיים. משתני ניהול טבע ומשאבי אנוש, כמו גם תופעות סביבתיות, עשויים למלא גם הם תפקידים משמעותיים הקשורים לשינויים בפופולריות, באוכלוסייה ובפרודוקטיביות. הפרויקט הוא חלק מבית הספר שדה "מרכז נאלנדה-סריוויג'איה" (Nalanda - Sriwijaya Center) בראשי תיבות NSC, בראשות ד"ר קייל לטיניס (NSC) וד"ר איה דרית (הרשות הלאומית APSARA) עם תמיכה נוספת מהרשות הלאומית לפראה ויהאר (NAPV).
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שקוה קר הפכה לבירת האימפריה החמרית (928 לספירה), כבר היו קיימים בה מקומות קדושים רבים עם שיווה-לינגאם. קוה קר הייתה אתר פולחן שבו סגדו לשיווה במשך זמן רב. גם ג'ייאוורמן הרביעי היה חסיד אדוק של האל ההינדי הזה. כאשר דתם של מלכים מאוחרים יותר (שמגוריהם לא היה בקוה קר) השתנתה מהינדואיזם לבודהיזם, הם הורו לבצע את ההתאמות הדתיות הנדרשות במקדשיהם. בגלל ריחוקם, נחסכו מהמקדשים בקוה קר שינויים אלו.
כתובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נמצאו מספר כתובות המאזכרות את קוה קר כבירת האימפריה בסיאם ריפ, באטאמבאנג, טאקאו וקמפונג צ'אם. מכתובות שהתגלו בקוה קר, ההערכה היא שיותר מעשרת אלפים איש חיו בקוה קר כשהייתה הבירה (928–944). הכתובות מסבירות כיצד התארגן כוח האדם: מיסים בצורת אורז הועלו מכל הארץ ושימשו לפרנס את העובדים שהגיעו ממחוזות שונים. כתובת בפראסט דאמראי (ראו בהמשך) אומרת שהמקדש בראש מקדש המדינה (פראנג) הכיל לינגאם בגובה של כ-4.5 מטרים וכי הקמת סמל שיווה זה יצרה בעיות רבות. כתובת בסנסקריט בפראסט תום מעידות על הקדשת שיווה-לינגאם משנת 921 לספירה, שסגדו לו תחת השם טריבהוואנאדווה ("אדון העולם המשולש"), ייצוג לינגאם של שיווה.
הסגנון של קוה קר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף אחד מהפסלים העצומים, האקספרסיביים והיפים לא נותר במקום. רבים מהם נגנבו ועומדים כעת במוזיאונים וגם באוספים פרטיים. כמה פסלים הוצאו על ידי ארגונים ממשלתיים כדי להגן עליהם מפני בוזזים. יצירות מופת רבות של קוה קר נמצאות כעת באוסף המוזיאון הלאומי בפנום פן.
בסוף 2011, המקום המרוחק משך תשומת לב תקשורתית ברחבי העולם כאשר סותבי'ס ניסה למכור פסל של לוחם מיתולוגי מהאימפריה החמרית. במרץ 2012, ממשלות ארצות הברית וקמבודיה הגישו תביעה לבית המשפט[7] כדי להחרים את הפסל שלטענתם נלקח באופן בלתי חוקי מהאתר. פסל תאום, המקושר גם הוא לאתר קוה קר, מוצג במוזיאון נורטון סימון בפסדינה, קליפורניה.
העיר העתיקה קוה קר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרכז העיר העתיקה היה בפינה הצפון-מזרחית של הבאראי (מאגר מים). כתובות מהתקופה מציינות שלפחות עשרת אלפים תושבים חיו שם בתקופת שלטונו של ג'ייאוורמן הרביעי. חוקרים קודמים האמינו שחומה מרובעת כשכל צלע באורך של 1.2 קילומטרים הגנה על העיר. אבל מחקר חדש מצביע על כך שהמבנים הליניאריים שנמצאו בחלק זה של קוה קר היו שוליים של תעלות עתיקות. לגבי מבני העץ של תקופת החמרית לא נמצאו חפצים.
לטריט, אבן חול ולבנים שימשו כחומרי בנייה בקוה קר. לטריט ואבן חול באיכות מעולה נחצבו בכמויות גדולות באזור קוה קר, כך שהובלת האבנים לאתר לא הייתה בעיה. הלבנים שיוצרו היו קטנות, רגילות ומוצקות מאוד. נעשה שימוש בשכבה דקה של טיט שהכיל חומר אורגני בנוסחה לא ידועה, אולי צורה כלשהי של מוהל צמחי. לאחר יותר מאלף שנה, המקדשים הבנויים מלבנים בקוה קר נמצאים במצב הרבה יותר טוב מאלו הבנויים מלטריט. לגגות של כמה מקדשים בקוה קר היו מסגרות מקורות עץ והם היו מכוסים רעפים. במונומנטים אלו מוצאים חורים לקורות העץ. המקדש הראשי (מתחם המקדש פראסט תום / פראנג) לא עמד באמצע העיר העתיקה.
מאגרי מים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראהאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבאראי (אנ') (מאגר מים) הענק הנקרא ראהאל הוא הפריט הגדול ביותר באתר הבירה העתיקה קוה קר. אורכו כ-1,200 מטרים ורוחבו כ-560 מטרים. למאגר המים יש שלושה סכרים מכוסים במדרגות של לטריט. האוריינטציה של הראהאל אינה ממזרח למערב כמו מאגרי המים הענקיים באנגקור; הוא עוקב אחר כיוון צפון 15° מערב. מכיוון שלמונומנטים החשובים ביותר בקוה קר יש אותו הכיוון, נהוג לחשוב שהבאראי נבנה תחילה ושאר המבנים הוקמו סביבו. הראהאל נחצב בחלקו בסלע, אך לא ברור אם שקע טבעי היה הסיבה לכיוונו. כיום רוב חלקי הבאראי יבשים ומכוסים בדשא. ניתן לראות כמה שלוליות בפינה שליד המקדש הכפול.
טראפאנג אנדונג פרנג[עריכת קוד מקור | עריכה]
200 מטרים דרומית למקדש הכפול פראסט תום / פראנג נמצא אגן חפור באדמה באורך של 40 מטרים. יש בו מדרגות של לטריט מכל הצדדים. במהלך העונה הגשומה המים עומדים בו לעומק של 7 מטרים. הטראפאנג אנדונג פרנג לא שייך למקדש, אבל זה יכול היה להיות מרחץ מלכותי, כי ליד המקום הזה היה פעם ארמון העץ של המלך.
מקדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחם המקדש הכפול פראסט תום / פראנג[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוכנית הליניארית[עריכת קוד מקור | עריכה]
למתחם המונומנט הראשי בקוה קר יש תוכנית ליניארית ואורכו כ-800 מטר. הכיוון שלו הוא E15°N, שהוא מקביל לבאראי. אזור החניה חותך את המתחם לשני חלקים. בצד המזרחי של החניה שני מבנים, הנקראים ארמונות. בצד המערבי יש את המונומנטים האחרים. הם עומדים מאחורי המסעדות וממזרח למערב: ביתן כניסה עצום, שני מגדלים, מגדל כניסה מלבנים אדומות (פראסט קראהום), חומה מסביב עם שתי חצרות (בחצר המזרחית נמצא מתחם המקדשים פראסט תום עם חפיר, בחצר המערבית ניצבת הפירמידה בת שבע הקומות, בשם פראנג). מאחורי המתחם יש גבעה מלאכותית, מה שמכונה קבר הפיל הלבן. פרט לפראסט קראהום והפראנג (הפירמידה). מתחם המקדש הזה במצב גרוע.
ארמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצד המזרחי של אזור החניה שני מבנים המכונים ארמונות. כל אחד מהם מורכב מארבעה מבנים מלבניים המקיפים חצר. בכל שמונת הבניינים שלושה חדרים, בחלקם יש פטיו עם עמודים. ייתכן שהארמונות הללו שימשו כחדרי מדיטציה או תפילה עבור המלך או האצילים.
ביתן הכניסה ומגדלי הלטריט[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרחק בין הארמונות למונומנט הקרוב ביותר הוא 185 מטר. בצד שמאל של אזור החניה (מאחורי המסעדות) נמצא ביתן הכניסה מאבן חול. הוא ניצב במרחק של 45 מטר מהמקדש הכפול ויש לו תוכנית מבנה בצורת צלב. ממש מאחורי ביתן הכניסה יש חורבות של שני מגדלי לטריט ענקיים.
פראסט קראהום[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאחורי הריסות ביתן הכניסה ומגדלי הלטריט נמצא מגדל לבנים אדומות, הנקרא פראסט קראהום (קראהום = אדום), שדרכו כניסה למונונמטים המוקפים. יש לו תוכנית דמוית צלב במצב טוב ופעם היה בו פסל של שיווה רוקד עם חמישה ראשים ועשר זרועות. גובה הפסל היה 3.50 מטר, אך כעת הוא שבור לחלוטין. ניתן לראות שבר של יד של 0.5 מטר במוזיאון הלאומי בפנום פן.
המתחם המגודר החיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורך המתחם החיצוני המוגדר 328 מטרים ורוחבו 151 מטרים. חומה נוספת מחלקת את השטח הפנימי לשניים. בחצר המזרחית חפיר ומתחם המקדש פראסט תום; בחצר המערבית נמצאת הפירמידה, הנקראת פראנג. החצר המזרחית באורך של 153 מטרים היא כמעט ריבועית, אורך החצר המערבית 171 מטרים.
חפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוחב החפיר בחצר המזרחית כ-47 מטרים. הוא גובל בפראסט תום. לאורכו שתולים עצים. שני סכרים, האחד בצד המזרחי והשני בצד המערבי מובילים אל החפיר. הסכרים מוקפים במעקות נאגה. על הסכר המזרחי בין הנאגות הייתה בנוסף אכסדרה של עמודים. מאחורי כל נאגה מהצד המזרחי עמד גארודה ענק.
פראסט תום[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנראה חלקים מסוימים של פראסט תום כולל החפיר והמתחם הפנימי נבנו לפני 921 לספירה. המקדש הורחב תחת שלטונו של ג'ייאוורמן הרביעי הרביעי וכעת יש לו שתי חומות מסביב בתוך החפיר. החומה הראשונה (הקיר הפנימי) עשויה מלבנים; החומה השנייה (הקיר החיצוני) באורך של 66 מטרים וברוחב של 55 מטרים עשויה מלטריט. שני שערים הם במזרח ובמערב. השערים של החומה הראשונה קטנים יותר. המישור בין הקיר הראשון והשני בנוי לחלוטין עם מבנים מלבניים, אולי תוספות מאוחרות יותר. במרכז המגרש נמצא המקדש ומולו שתי ספריות. מאחורי המקדש על במה מלבנית ניצבים תשעה מגדלים בשתי שורות (באחת חמישה, בשנייה ארבעה מגדלים). 12 פראסטים קטנים יותר בקבוצות של שלושה מקיפים את הפלטפורמה. כל 21 המגדלים הכילו פעם לינגאם.
פראנג[עריכת קוד מקור | עריכה]
פראנג, הפירמידה בעלת שבע השכבות, הייתה כנראה מקדש המדינה של ג'ייאוורמן הרביעי. בניית המקדש החלה בשנת 928 לספירה. במפלס הקרקע הראשון, הצד של הבניין המרובע בגודל 62 מטרים. הגובה הוא 36 מטרים. במקור על הפלטפורמה העליונה ניצב לינגאם ענק, כנראה בגובה של יותר מ-4 מטרים ומשקל של כמה טונות. הכתובות אומרות שזה היה השיווה-לינגאם הגבוה והיפה ביותר. הלינגאם כנראה עמד במקדש שכמה חוקרים טוענים שיכול היה להיות בגובה של כ-15 מטרים. בצד הצפוני של הפירמידה יש גרם מדרגות תלול המוביל לפסגה. המדרגות המקוריות במצב רע מאוד כמו גם סולם הבמבוק שנבנה במאה ה-20, ולכן אסור לעלות לראש הפירמידה דרך מסלול זה. אולם ישנו גרם מדרגות חדש שניתן להשתמש בו כדי לעלות אל הקצה העליון של הפירמידה. לגבי הקומה השביעית יש מדענים שאומרים, שזה היה הפלטפורמה של המקדש מכיוון שבצדדיו נוצרו תבליטים יפים של גארודה. יש רק מקדש חמר אחד שדומה למקדש זה הבאקסאי צ'אמקרונג באנגקור. אבל המונומנט המדורג שם הוא הרבה יותר קטן ויש לו גרם מדרגות בכל אחד מארבעת הצדדים. על הבמה שבראש הבאקסאי צ'אמקרונג נמצא פראסט במצב טוב.
קבר הפיל הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאחורי המגרש עם הפירמידה בת שבע קומות יש גבעה מלאכותית בעלת צורת עיגול מדויקת מכוסה בעצים. היא קרויה קבר הפיל הלבן. "הפיל הלבן" היא אגדה ידועה מאוד בדרום-מזרח אסיה. ישנן תיאוריות שונות לגבי הגבעה. יש אומרים שמבנה זה יכול להיות היסוד של פירמידה שנייה. אחרים אומרים שזה יכול להיות קברו של ג'ייאוורמן הרביעי. השביל התלול המוביל לראש הגבעה סגור כעת מסיבות ביטחוניות.
מקדשים לאורך כביש הגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פראסט פראם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקדש הדרומי ביותר של קבוצה זו הוא פראסט פראם בצד המערבי של הכביש. שביל קטן (300 מטרים) מוביל למונומנט. יש לו חמישה מגדלים או פראסטים (פראם = חמישה). שלושה מגדלי לבנים עומדים בשורה על אותה במה. הם פונים מזרחה. המרכזי קצת יותר גבוה מהאחרים. בכל אחד מהפראסטים הללו, עמד פעם לינגאם. הם והמשקופים המגולפים להפליא נשדדו. שני פראסטים (הפונים מערבה) עומדים מול הבמה. האחד בנוי מלבנים ובחלקו העליון חורים בצורת יהלום. עובדה זו מצביעה על כך שמגדל זה שימש בעבר מקדש אש (כתות האש היו חשובות מאוד בתקופת מלכי החמר). הבניין השני קטן, עשוי מלטריט ו (בהשוואה למגדלי הלבנים) במצב גרוע. הלבנים בגודל רגיל קטן מוחזקים יחד עם טיט ממקור אורגני בהרכב לא ידוע (מוהל צמחים?). במקור המגדלים כוסו בטיח לבן; עדיין ניתן לראות שרידים ממנו. שניים מהמגדלים מכוסים באופן ציורי בשורשים. חמשת המגדלים מוקפים במתחם. דלת הכניסה הממוטטת (גופורם) נמצאת בצד המזרחי. שני חפצי אמנות של פראסט פראם ניתן לראות במוזיאון הלאומי בפנום פן: פסל אריה פגום ושברים של וישנו עומד עם ארבע זרועות.
פראסט ניאנג קמאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממוקם 12.5 קילומטרים מדרום לפירמידת קוה קר הראשית ובנוי מאבן חול ולבנים.[8] מקדש של תחילת המאה ה-10 המוקדש לאל ההינדי שיווה. השטח החיצוני הפגוע (שחור) של המקדש כנראה העניק לו את שמו (ניאנג קמאו פירושו "הגברת השחורה" בחמרית).[9]
פירוש שמו של המקדש הוא גם "בתולה שחורה" והאגדה מספרת שזה היה אולי פעם גן עדן לקאלי, אלת ההרס האפלה.[8]
אגדה נוספת על המקדש מספרת שלפני שנים רבות חי מלך רב עוצמה, פראה באט סוריה טייונג, בהר צ'יסו. יום אחד בתו ניאנג קמאו, הלכה לטונלה פרוטרון ופגשה גבר נאה, בנדיט סריי, שהתאהב בה מיד ושהשתמש בקסם כדי לגרום לה להתאהב בו. כשהמלך שמע על כך הוא ציווה להגלות את בתו והוא בנה לה שני מקדשים לחיות בהם. בזמן שהייתה בגלות היא התאהבה בנזיר שהתאהב בה לאחר מכן ויתר על היותו נזיר כדי לחיות עם הנסיכה במקדש שמאז הוא ידוע כמקדש ניאנג קמאו.[8]
פראסט באק[עריכת קוד מקור | עריכה]
יותר צפונה מפראסט ניאנג קמאו ובצד המערבי של הכביש נמצא הפראסט באק, מקדש ריבועי קטן הבנוי מלטריט; כל צלע באורך 5 מטרים. המקדש שנמצא היום במצב גרוע מאוד הכיל עד 1960 פסל ענק של גנש (גנש הוא אל הינדי, בנם של שיווה ופרוואטי. הוא מתואר עם גוף אדם וראש של פיל). ידוע שהפסל עם גנש היושב נמצא כעת באוסף מחוץ לקמבודיה.
פראסט צ'ן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקדש זה הוא הצפוני ביותר בקבוצה זו והוא שוכן גם בצד המערבי של הכביש. יש לו שני מתחמים. דלת הכניסה הראשית (שקרסה) הייתה בעצמה מקדש עם חדר מרכזי ריבועי (כל צלע אחד בו 4 מטרים). שלושה מגדלים מלטריט (קרסו חלקית) עומדים על אותה במה. לפניהם שרידים של שתי ספריות לבנים. הפסל של שני מלכי הקופים הלוחמים סוגריבה וואלין (דמויות של האפוס ההינדי ראמאיאנה) התגלה באתר זה ונמצא כעת במוזיאון הלאומי בפנום פן. שבר של פסל רב זרועות של וישנו נמצא מול המגדל באמצע. במקדש זה חמש כתובות. הם מזכירים את שמותיהם של כל העמים הרבים הקשורים לאתר המקדש ותפקידם.
מונומנטים לאורך כביש הטבעת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פראסט בלאנג (פראסט לאונג מואי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפראסט בלאנג הוא הראשון מבין שלושה מקדשי לינגאם הניצבים לאורך כביש הטבעת. זהו בניין מרובע של לטריט העומד על במה ויש לו פתח אחד וגג פתוח. במקדש לינגאם מרשים עומד על יוני. סמל הפאלוס הוא באורך כ-2 מטרים, קוטר של כמעט מטר ומשקל של כמה טונות. יחד עם היוני הוא נחצב מסלע האם במקום זה. הלינגאם במצב טוב. גובה היוני הוא כמטר ונראה כמו מזבח. בכל ארבעת הצדדים היו פעם תבליטים מגולפים. בכל אחת מארבע הפינות ניצב גארודה מסותת יפהפה עם זרועות מורמות שהעניקו את הרושם שהדמויות המיתולוגיות הללו ישאו את היוני. התבליטים והגארודים נבזזו. סביב היוני יש רק חלל קטן שנותן מקום לכמה כוהנים לבצע את הטקסים שנקבעו. המים שהם היזו על הלינגאם הפכו לקדושים על ידי נגיעה בסמל השיווה, זלגו ונאספו בתעלה של היוני. ואז דרך זרבובית (שעדיין שלמה) זרמו אל החלק החיצוני של המקדש, שם יכלו המאמינים לגעת במים המבורכים.
פראסט תננג (פראסט לאונג פי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
פראסט תננג דומה מאוד לפראסט בלאנג. בוזזים ניסו לחתוך את הלינגאם המרשים אך לא הצליחו. נותר חריץ של בערך עומק של חצי מטר אבל סמל השיווה עדיין עומד בלתי מעורער במקומו על היוני הפגוע.
פראסט אנדונג קוק (פראסט סראלאו)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקדש בודהיסטי שנבנה בסוף המאה ה-12, תחילת המאה ה-13 בתקופת שלטונו של ג'ייאוורמן השביעי, זה היה אחד מיותר מ-100 בתי חולים-מקדשים שבנה. השם המודרני סראלאו מתייחס למין של עץ.[10]
פראסט קראצ'פ[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום יש באתר שער כניסה שמור היטב וחורבות של 5 מגדלים מסודרים כך שארבעה בפינות ואחד במרכז. מכתובות מסביב לדלתות נקבע כי המקדש הוקדש בשנת 928 לטריבהוואנאדווה, ייצוג לינגאם של שיווה.[11]
פראסט צ'ראפ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקדש הכולל 3 מגדלים הבנויים מלטריט. היום כל המגדלים ניזוקו קשות; הפנים עם נזקי שריפה והחזיתות המערביות שנהרסו מה שמצביע על כך שנזק היה מכוון או עקב פגם תכנוני משותף. אין כתובות ששרדו לתארך את המקדש וגם לא לזהות לאילו אלים הוא הוקדש.[12]
פראסט דאמראי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שביל קטן מוביל מכביש הטבעת לפראסט דאמראי (דאמראי = פיל). למקדש זה יש מתחם מגודר והוא ניצב על במה גבוהה. בכל אחד מארבעת צדדיו גרם מדרגות עם כעשר מדרגות. שמונה אריות אבן איגפו פעם את המדרגות אבל רק אחד נשאר במקומו המקורי. פסל פיל יפהפה עמד פעם בכל אחת מארבע פינות הבמה, אך נותרו רק שניים. המקדש בנוי מלבנים ובמצב טוב. כתובת סנסקריט שנמצאה במקדש מציעה עדות לכך שפעם הוצב לינגאם בעבר על ראש הפירמידה (פראנג).
תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר נמצא כשעתיים וחצי נסיעה מסיאם ריפ, ומבקרים יכולים לשהות בכפר סמוך השוכן כ-10 קילומטרים מהמקדשים, בו יש מספר בתי הארחה. מטיילים יכולים גם לשהות בהזמנה מראש ב-Koh Ker Jungle Lodge Homestay, פרויקט תיירות בת קיימא שנבנה בכפר קוה קר בשנת 2009.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "A short guide to the temples in Koh Ker", Heritage Watch (author's name, etc., no ISBN), about 26 pages with plans, drawings and photographs.
- Helen Ibbitson Jessup (2004). Art & Architecture of Cambodia. World of Art. Thames & Hudson. ISBN 0-500-20375-X.
- Dawn Rooney (2011). Angkor: Cambodia's Wondrous Khmer Temples. Odyssey Illustrated Guides. Foreword by Norodom Sihamoni (6th ed.). Airphoto International. pp. 374–380. ISBN 978-9622178021.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Koh Ker: Archaeological Site of Ancient Lingapura or Chok Gargyar – UNESCO
- Koh Ker Cambodia,Asia – Lonely Planet
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Nomination Text
- ^ George Coedès, The Indianized States of Southeast Asia
- ^ "Koh Ker: Archaeological Site of Ancient Lingapura or Chok Gargyar". UNESCO World Heritage Centre. 17 בספטמבר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tan, Noel Hidalgo (2023-09-18). "Koh Ker becomes Cambodia's Fourth UNESCO World Heritage Site". SEAArch - Southeast Asian Archaeology. ארכיון מ-2023-09-19.
- ^ false George Coedès, The Indianized States of Southeast Asia’', Page 134
- ^ ABOUT APSARA NATIONAL AUTHORITY
- ^ "Manhattan US Attorney announces civil action seeking forfeiture of 10th century sandstone looted from Cambodian temple" (PDF). Southern District of New York: US Attorney's Office. 4 באפריל 2012. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-04-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Tourism Cambodia. "Neang Khmao Temple - Takeo".
- ^ Asian Historical Architecture. "Prasat Neang Khmau Temple, Koh Ker, Cambodia".
- ^ Artstor Collection. "Koh Ker, Prasat Sralao. JSTOR".
- ^ Asian Historical Architecture. "Prasat Kra Chap Temple, Koh Ker, Cambodia".
- ^ Asian Historical Architecture. "Prasat Chrap Temple, Koh Ker, Cambodia".
