תיירות בת קיימא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תיירות בת קיימא או תיירות מקיימת (באנגלית: Sustainable Tourism) מתייחסת לפרקטיקות של קיימות בענף התיירות, וזו שאיפה שכל צורות התיירות יהיו בנות קיימא. תיירות בת קיימא לפי הגדרת ארגון התיירות העולמי (UNWTO) היא "תיירות המתחשבת באופן מלא בהשפעותיה הכלכליות, החברתיות והסביבתיות בהווה ובעתיד, ומתייחסת לצורכי המבקרים, התעשייה, הסביבה והקהילות המארחות. עקרונות הקיימות מתייחסים להיבטים הסביבתיים, הכלכליים והחברתיים-תרבותיים של פיתוח התיירות, ויש ליצור איזון מתאים בין שלושת הממדים הללו כדי להבטיח את קיימותה של התיירות לטווח הארוך."[1]

לפי עמותת תיירות אקולוגית ובת קיימא ישראל, "תיירות בת קיימא הנה תיירות המשתמשת באופן מושכל ואחראי במשאביה הטבעיים (בע"ח, צמחייה, גופי מים) והתרבותיים (אנשים, שרידים ארכאולוגיים), כך שהפוטנציאל הכלכלי של המשאבים נשמרים לאורך זמן ולדורות הבאים."[2][3]

התיירות הנה פעילות כלכלית חשובה עבור מדינות רבות, אך בעלת השפעה שלילית ישירה ועקיפה על הסביבה הטבעית והתרבותית: הרס נוף, זיהום מים, אוויר וקרקע, ניצול עובדים, מסחור תרבויות ועוד. ככל שהשפעות אלו ממשיכות, ענף התיירות מסתכן בהרס-עצמי, שכן אותם משאבים טבעיים ותרבותיים שנפגעים הם אלו שמושכים את התיירים מלכתחילה. לכן, על מנת להבטיח תועלות כלכליות-תרבותיות-אקולוגיות ארוכות טווח מתיירות, יש לפתחה באופן בר קיימא.[4]

בשנים האחרונות הנושא הפך לבעל חשיבות והתייחסות על ידי ממשלות וחברות בינלאומיות, כולל סקרים שמראים כי הנושא חשוב מאוד לכלל התיירים.[5][6]

תיירות בת קיימא כחלק מהותי מפיתוח בר קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "תיירות בת קיימא" קיים מסוף שנות השמונים, והוגדר באג'נדה 21 מועידת ריו בשנת 92', כ"תיירות שמתאימה לצרכים של התיירים ואזורי האירוח בהווה תוך כדי שמירה והעצמה של הזדמנויות לעתיד".[7]

חשיבות התיירות לפיתוח בר-קיימא הוכר לאחר מכן בוועידת האו"ם בריו דה ז'ניירו בשנת 2012, ונכלל במסמך התוצאה של Rio+20, 'העתיד שאנו רוצים': "אנו מדגישים שתיירות מעוצבת ומנוהלת יכולה לתרום תרומה משמעותית לשלושת הממדים של פיתוח בר-קיימא [...] אנו קוראים לתמיכה משופרת בפעילות תיירותית בת קיימא ובניית יכולות רלוונטיות במדינות מתפתחות כדי לתרום להשגת פיתוח בר קיימא".[8][9]

בנסיבות אלה ענף התיירות עצמו נקרא בשנים הקרובות להיות אחד המנועים הבסיסיים ותחום היישום העדיפי של בשנת 2015 הוכרזו 17 היעדים לפיתוח בר-קיימא של האו"ם (SDGs). ענף התיירות מופיע באופן בולט במסמך "שינוי העולם שלנו: סדר היום לפיתוח בר-קיימא 2030" והוא נכלל כיעד ב-3 מתוך 17 היעדים: יעד 8.9, יעד 12 ויעד 14.7.

האספה הכללית של האו"ם הכריזה על שנת 2017 כשנה הבינלאומית לתיירות בת קיימא, כמיקוד בפוטנציאל התיירות לקידום אג'נדה 2030 לפיתוח בר-קיימא לפי 17 היעדים לפיתוח בר-קיימא של האו"ם. השנה הבינלאומית שאפה להעלות את המודעות לתרומתה של תיירות בת קיימא לפיתוח ולגייס את כל בעלי העניין בהפיכת המגזר לזרז לשינוי חיובי.

קריטריונים וסטנדרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים, גופים רבים פיתחו סטנדרטים שמתייחסים לפרקטיקות של קיימות בענף התיירות. כעת, קריטריוני המועצה העולמית לתיירות מקיימת (GSTC) משמשים כסטנדרטים העולמיים לקיימות בענף התיירות. הקריטריונים משקפים המטרה להשיג הסכמה עולמית בנושא תיירות בת קיימא.[10][11]

בתמיכת ארגון התיירות העולמי (UNWTO) וגופים נוספים של האו"ם, קריטריוני ה-GSTC פורסמו לראשונה בשנת 2008, לאחר תהליך ממושך שלקח בחשבון את ההנחיות והסטנדרטים הרבים לתיירות בת קיימא שהיו קיימים באותו זמן. בתהליך הפיתוח, התקיים שיתוף ציבור והתייעצות באופן נרחב ברחבי העולם בכמה שפות. הקריטריונים משמשים לחינוך והעלאת מודעות, קביעת מדיניות עבור עסקים וסוכנויות ממשלתיות, ובעיקר כבסיס להתעדה והסמכה. קריטריוני ה-GSTC הם תוצאה של מאמץ בינלאומי לפתח שפה משותפת בנושא קיימות בתיירות. הקריטריונים מחולקים לארבעה חלקים: (1) ניהול בר קיימא; (2) השפעות סוציו-אקונומיות; (3) השפעות תרבותיות; (4) השפעות סביבתיות (כולל צריכת משאבים, הפחתת זיהום ושימור המגוון הביולוגי והנופים).[12][13]

הקריטריונים הם המינימום שעסקים, ממשלות, ויעדי תיירות צריכים להשיג כדי להגיע למצב של קיימות חברתית, סביבתית, תרבותית וכלכלית. מכיוון שיעדי התיירות שונים ולכל אחד תרבות, סביבה, מנהגים וחוקים משלהם, הקריטריונים נועדו להתאים לתנאים המקומיים וניתן להוסיף קריטריונים נוספים שרלוונטיים למיקום ולפעילות הספציפיים (לוקליזציה).

ישנם עשרות סטנדרטים נוספים ברחבי העולם, שהמרכזיים בהם מוכרים על ידי ה-GSTC כגון הסטנדרטים לתיירות בת קיימא של קוסטה ריקה, צ'ילה, מלטה, סיישל, מצרים, אוסטריה, שמכילים את ארבעת החלקים של ניהול בר קיימא, השפעות סוציו-אקונומיות, השפעות תרבותיות, והשפעות סביבתיות.[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיירות בת קיימא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Making Tourism More Sustainable - A Guide for Policy Makers (English version), World Tourism Organization (UNWTO), 2005, עמ' 11-12, ISBN 978-92-844-0821-4. (באנגלית)
  2. ^ עמותת תיירות אקולוגית ובת קיימא ישראל, הגדרות
  3. ^ נכון לשנת 2019, העמותה "תיירות אקולוגית ובת קיימא ישראל" אינה פעילה.
  4. ^ Ariel, Roi, Common Pool Resource Management and Benefit Distribution in Community Based Tourism: Two Case Studies from Smangus and Cinsbu-Xinguang, Atayal Indigenous Communities in Taiwan, Thesis submitted to National Chengchi University, Taipei, for M.A. degree, 2018 doi: DOI:10.6814/THE.NCCU.IMES.005.2018.F06
  5. ^ Booking.com reveals key findings from its 2019 sustainable travel report, Booking.com (באנגלית)
  6. ^ כ-70% מהתיירים מעדיפים תיירות אקולוגית אך לא מזהים אותה, Booking.com
  7. ^ Agenda 21 for the Travel and Tourism Industry (English version), World Tourism Organization (UNWTO), 1997, ISBN 978-92-844-0371-4
  8. ^ The Future We Want, Outcome document of the United Nations Conference on Sustainable Development.
  9. ^ United Nations Conference on Sustainable Development, Rio+20 .:. Sustainable Development Knowledge Platform, sustainabledevelopment.un.org
  10. ^ משרד התיירות, תיירות ירוקה - כלי להערכה עצמית
  11. ^ Anna Spenceley, Amos Bien, Ecotourism standards: international accreditation and local certification and indicators, International Handbook on Ecotourism, עמ' 404–418 doi: 10.4337/9780857939975.00038
  12. ^ Global Sustainable Tourism Council - GSTC (בAmerican English)
  13. ^ עמותת תיירות אקולוגית ובת קיימא ישראל, יוזמת הקריטריונים העולמיים לתיירות בת קיימא, www.ecotourism.org.il
  14. ^ GSTC-Recognized Standards for Hotels (בAmerican English)