קונסוליית מצרים בירושלים
 | |
| הבניין בו שכנה הקונסוליה עד מלחמת העצמאות ברחוב רחל אמנו 31 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| קואורדינטות | 31°45′50″N 35°12′48″E / 31.763830275252°N 35.213257983412°E |
| תאריך פתיחה | 1925 |
| תאריך סגירה | 1967 |
| דיפלומטיה | |
| חלק מ |
יחסי מצרים–המנדט הבריטי יחסי מצרים–ירדן |
| שטח האמנה |
 המנדט הבריטי ירושלים הירדנית |
| מדינה מיוצגת |
 ממלכת מצרים רפובליקת מצרים הרפובליקה הערבית המאוחדת מצרים |
 | |
  | |
קונסוליית מצרים בירושלים הייתה נציגות דיפלומטית של ממלכת מצרים, רפובליקת מצרים וקע"ם בירושלים בתקופת המנדט ובתקופה הירדנית. הקונסוליה היתה אחראית על העדה הקופטית בארץ ישראל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקונסוליה נפתחה בספטמבר 1925, כאשר פואד הראשון, מלך מצרים מינה את חסן עלי ביי לקונסול בירושלים[1]. המשרד הראשון של הקונסוליה הוקם ברחוב יפו, ליד גן העיר. בהמשך עברה הקונסוליה לקטמון, ברחוב רחל אמנו, וחלקה מבנה עם הקונסוליה היוונית.
ב-1930 פוטר הקונסול המצרי בירושלים, עבדיין ביי, והצעד גרר מחאה מהקהילה המצרית בירושלים[2].
הקונסוליה שימשה נציגות דיפלומטית גם לאמירות עבר הירדן[3], עד להקמת הממלכה ההאשמית של ירדן ב-1946, שבעקבותיה נפתחה שגרירות מצרית בעמאן.
לאחר מלחמת העצמאות ב-1948, נותר בית הקונסוליה בשכונת קטמון בשליטת ישראל, והקונסוליה עברה לשייח' ג'ראח שבירושלים הירדנית (כיום הבניין משמש את הקונסוליה היוונית).
ביוני 1957 גירשה ירדן את הקונסול המצרי, מוחמד עבד אל-עזיז, שנחשב אשם בהפגנות שהתקיימו באפריל[4][5]. ממשלת ירדן הודיעה כי לא תאפשר מינוי קונסול חדש כל עוד לא תתחייב ממשלת מצרים כי הקונסול לא יעסוק בפוליטיקה[6][7].
במרץ 1958 הכריזה ממשלת ירדן על הקונסול המצרי בירושלים, מוחיב סמארה, כאישיות בלתי רצויה, לאחר שהאשימה אותו בקיום קשר עם מחבלים[8].
לאחר הקמת קע"ם ב-1958, התאחדו הקונסוליה המצרית והקונסוליה הסורית בירושלים.
במרץ 1960 הגיש הקונסול המצרי כתב האמנה שבו הוגדר תפקידו כממונה על "ירושלים העתיקה וערים אחרות של הגדה המערבית ושטחים המוחזקים בידי צבא ירדן", וממשלת ירדן סירבה לקבל את הקונסול[9].
הקונסולים של לבנון וערב הסעודית נמלטו לעמאן ערב מלחמת ששת הימים, אך הקונסולים של מצרים, סוריה ועיראק נותרו בעיר במהלך הכיבוש הישראלי. הקונסולים ביקשו מחסה דיפלומטי מהקונסוליה הבלגית, אך ישראל הכריזה עליהם כבני ערובה וכי לא תשחררם עד קבלת הבטחה כי לא יפגעו היהודים בארצותיהם עקב המלחמה[10].[11]
ב-23 בנובמבר 1968 שוחררו הדיפלומטיים המצריים במסגרת חילופי שבויים[11][12].
קונסולים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחמוד פאוזי (אנ'), שכיהן כקונסול מ-1942 ועד ל-1946, שימש לימים כראש ממשלת מצרים וכסגן נשיא מצרים[13].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בירושלים, הארץ, 9 בספטמבר 1925
- ^ משום-מה פוטר הקונסול המצרי בירושלם?, הארץ, 7 בינואר 1930
- ^ מן העיתון הרשמי, המשקיף, 21 במרץ 1940
- ^ mesai, אילמא, המזרח החדש כרך ח מספר 2/ the new east Vol. 8 no. 2, אילמ"א, עמ' 123. (בiw)
- ^ אילמא, mesai, the new east Vol 8 no. 4 / המזרח החדש גיליון ח' מס 4, אילמ"א, עמ' 303. (בiw)
- ^ הצבא הסורי יוצא מירדן, הארץ, 26 במאי 1957
- ^ "מורים" שנשלחו לעזרה, למרחב, 21 ביוני 1957
- ^ קונסול מצרי גורש מירדן - נאשם בקיום קשר עם חבלנים, הארץ, 30 במרץ 1958
- ^ שוב מתגונן חוסיין מפני עבדול נאצר, הארץ, 4 בפברואר 1960
- ^ שפי גבאי, קונסולים ערביים בכלא רמלה, מעריב, 8 ביוני 1990
- ^ 1 2 דיפלומט ערבי בכלא ישראלי, למרחב, 9 בנובמבר 1969
- ^ בחוף קנטרה הושלמה אתמול החזרת כל שבויי צה"ל לישראל, מעריב, 24 בינואר 1968
- ^ יחיאל לימור, "ידידי מחמוד פאוזי", מעריב, 21 באוקטובר 1970