קונסטנס בייקר מוטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קונסטנס בייקר מוטלי
Constance Baker Motley
אין תמונה חופשית
לידה 14 בספטמבר 1921
ניו הייבן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בספטמבר 2005 (בגיל 84)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה
עיסוק משפטנית, שופטת, פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית האזרחים הנשיאותית
  • היכל התהילה הלאומי לנשים (1993)
  • מדליית ספינגארן (2003)
  • היכל תהילה של נשות קונטיקט
  • פרס קאנדס (1984)
  • פרס אליזבת בלקוול (1968) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קונסטנס בייקר מוטליאנגלית: Constance Baker Motley;‏ 14 בספטמבר 1921 - 28 בספטמבר 2005) הייתה פעילת זכויות אזרח אפרו-אמריקאית, עורכת דין, שופטת וסנאטורית מטעם מדינת ניו-יורק. היא הייתה האישה האפריקנית-אמריקאית הראשונה שמונתה לשופטת פדרלית, מטעם מחוז הדרום של ניו-יורק, והעוזרת המשפטית של השופט ת'ורגוד מרשל בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנס בייקר נולדה ב-14 בספטמבר 1921 בניו הייבן, קונטיקט, ילד תשיעי מתוך שנים עשר ילדים. הוריה[1] היו מהגרים שהגיעו מנוויס, שבאיים הקריביים. אמה הייתה עובדת משק בית, ואביה עבד כשף באיגודי סטונדטים שונים של אוניברסיטת ייל.[2]

בייקר גדלה בניו הייבן, ולמדה בבתי הספר ציבוריים, שם הייתה לעיתים יעד לביטויי גזענות.[1] בשתי תקריות נמנע ממנה להיכנס למגרש החלקה ולחוף מקומי.[1] כשהגיעה בייקר לתיכון, היא כבר טיפחה מודעות עמוקה לגזענות, שדחפה אותה להיות מעורבת במאבקים לזכויות אזרחיות. נאום ששמעה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל, מעורך הדין ג'ורג' קרופורד, נתן לה השראה ללמוד משפטים.[1]

בזכות הסיוע הכלכלי של פילנתרופ מקומי, בשם קלרנס ו. בלייקלי, היא החלה את לימודיה באוניברסיטת פיסק, מכללה המיועדת לאפרו-אמריקאים בנאשוויל שבטנסי, אך מאוחר יותר חזרה צפונה כדי ללמוד באוניברסיטת ניו יורק, שם קיבלה ב-1943 תואר ראשון באמנויות, וב-1946 תואר ראשון במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה.[1]

באוקטובר 1945, במהלך השנה השנייה של בייקר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה, החלה לעבוד כעוזרת משפט של ת'ורגוד מרשל בבית המשפט העליון של ארצות הברית. היא עבדה בבית הדין הצבאי בו הוגשו תביעות בעקבות מלחמת העולם השנייה.[1]

זכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיה בבית הספר למשפטים של קולומביה ב-1946, הועסקה בייקר על ידי הקרן להגנה משפטית וולחינוך (אנ') של האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים כעורך דין לזכויות האזרח. בתור האישה הראשונה ששימשה כפרקליטה, היא מונתה ליועצת משפטית של הקרן, והפכה לעורכת דין מובילה במספר מקרים תקדימיים במאבק לזכויות אזרח.

בייקר ביקרה בכנסיות אשר הופצצו, שרה שירי חופש, וביקרה את מרטין לותר קינג בזמן שישב בכלא, וכן בילתה לילות עם פעיל זכויות האזרח מדגר אוורס.[2]

ב-1950 היא הגישה תביעה לפסק דין בראון נגד מועצת החינוך. היא הייתה האישה האפריקאית-אמריקאית הראשונה שהופיעה כעורכת דין מול בית המשפט העליון של ארצות הברית. בעקבות עבודתה התקבל לראשונה סטודנט ממוצא אפרו-אמריקאי לאוניברסיטת מיסיסיפי ב-1962. היא ניצחה בתשעה מתוך עשרה מקרים שבהם טענה לפני בית המשפט העליון. היא הייתה דמות אסטרטגית במאבק המשפטי לביטול ההפרדה הגזעית בבתי ספר בדרום ארצות הברית, באוטובוסים ובבתי קפה.[3][4]

בבית המשפט הפדרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטלי מונתה על ידי הנשיא לינדון ב 'ג' ונסון ב-26 בינואר 1966, לשופטת בבית המשפט המחוזי של ארצות הברית של מחוז הדרום של ניו יורק.[5] מינוי זה אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית ב-30 באוגוסט 1966, וכך היא הפכה לשופטת הפדרלית האפרו-אמריקאית הראשונה.[6] היא שימשה כנשיאת בית המשפט בשנים 1982-1982. היא המשיכה לעבוד, גם לאחר שהגיעה לגמלאות, בספטמבר 1986. שירותה הופסק ב-28 בספטמבר 2005, עקב מותה בניו יורק.[5]

מקרה ראוי לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייקר פרסמה החלטה פורצת דרך עבור נשים בשידורי ספורט ב-1978, כאשר פסקה שיש להתיר לכתבת להיות נוכחת בחדר הסגור של ה-MLB (Major League Baseball).[7]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא קיבלה פרס Candace עבור שירותה בקואליציה הלאומית של 100 נשים שחורות בשנת 1984.[8] ב-1993 היא נכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים. בשנת 2001, הנשיא ביל קלינטון העניק לה את מדליית הכבוד הנשיאותית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1946, קונסטנס בייקר התחתנה עם ג'ואל מוטלי, ג'וניור, שהיה סוכן נדל"ן וסוכן ביטוח. הם היו נשואים עד למותה שנגרמה מאי ספיקת לב ב-28 בספטמבר 2005, ארבעה עשר ימים לאחר יום הולדתה ה-84.[9] היא הותירה בן אחד, ג'ואל וילסון מוטלי III, יו"ר של משמר זכויות האדם (Human Rights Watch), ושלושה נכדים.[10]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט תיעודי ביוגרפי עטורת פרסים, "Justice is a Black Woman: The Life and Work of Constance Baker Motley," שודר לראשונה בטלוויזיה הציבורית של קונטיקט ב-2012.

סרט דוקומנטרי קצר, "The Trials of Constance Baker Motley" הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים של טרייבקה ב-19 באפריל 2015.[11]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Hines, CD, Hines, CW & Harrow, S. (2011). האפריקאי האפריקאי. ניו ג'רזי: פירסון
  2. ^ 2.0 2.1 Martin, Douglas (29 בספטמבר 2005). "Constance Baker Motley, 84, Civil Rights Trailblazer, Lawmaker and Judge, Dies". The New York Times. עמ' 10. 
  3. ^ "Title IX: 40 Years and Counting: Melissa Ludtke speaks about Ludtke/Time Inc. vs. Kuhn and MLB" (Video). Wellesley Athletics. Wellesley College. 15 בפברואר 2012. 
  4. ^ Greene, Melissa Fay (25 בדצמבר 2005). "Pride and Prejudice: Constance Baker Motley b. 1921". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2016. 
  5. ^ 5.0 5.1 "Motley, Constance Baker - Federal Judicial Center". www.fjc.gov. 
  6. ^ גברת מוטלי התגייסה כשופט פדרלי [1] בניו יורק טיימס ב -10 בספטמבר 1966 (נדרש מנוי)
  7. ^ "Constance Baker Motley (1921-2005)". Brown@50 – Fulfilling the Promise. Howard University School of Law. 
  8. ^ "CANDACE AWARD RECIPIENTS 1982-1990, Page 3". National Coalition of 100 Black Women. אורכב מ-המקור ב-March 14, 2003. 
  9. ^ Holley, Joe (29 בספטמבר 2005). "Constance Motley Dies; Rights Lawyer, Judge". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2014. 
  10. ^ קונסטנס (בייקר) מוטלי, ניו יורק טיימס, 30 בספטמבר 2005.
  11. ^ פסטיבל הסרטים של טרייבקה.