קורטם
 קורטם | |
|---|---|
קורטם מכחיל מרגלות רכס רמים, קריית שמונה | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | קורטם |
| שם מדעי | |
 Carthamusלינאוס, 1753 | |
קוּרְטָם (שם מדעי: Carthamus) הוא סוג של צמחים קוצניים חד-שנתיים, ולעיתים רחוקות רב-שנתיים, במשפחת המורכבים. הסוג כולל בין 15 ל-25 מינים[1][2], בהתאם לשיטה הטקסונומית הננקטת, מהם ארבעה מינים הגדלים בר בישראל[3]. תחום תפוצתו הטבעי משתרע מאגן הים התיכון ועד מרכז אסיה, אולם אחדים ממיניו הופצו בידי האדם והתאזרחו ברחבי העולם, במיוחד באזורים בעלי אקלים ים-תיכוני[1].
מאפייניו העיקריים של הסוג קורטם: צמחים חד-שנתיים (בישראל), ולעיתים רחוקות רב-שנתיים, בעלי עלים וחפי מעטפת קוצניים. הצמחים שעירים או קירחים, ולעיתים גבעוליהם קירחים ומבריקים. כל פרחי הקרקפת צינוריים, דו-מיניים ופורים. המעטפת כפולה: המעטפת החיצונית מורכבת ממספר חפים בעלי שיניים קוצניות, הדומים לעלי הגבעול, ואילו המעטפת הפנימית רעופה וקצרה ממנה, וחפיה קרומיים, חדים ומסתיימים בקוץ. המצעית מכוסה בצפיפות בזיפים. הזירעונים קירחים, דמויי פירמידה הפוכה ובעלי ארבע מקצועות בלתי בולטים; בקודקודם שפה טבעתית בולטת משוננת בעדינות ומנוקדת בגומות זעירות. הזירעונים קירחים ואלה שבהיקף הקרקפת מגובששים כרגיל, לפעמים חסרי ציצית[4][5].
קורטם הצבעים הנקרא גם "חריע" הוא מין נפוץ בגידול חקלאי ומזרעיו מופק שמן. זהו המין היחיד אשר תורבת.
מאפיינים מבדילים בין מיני הקורטם בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל גדלים ארבעה מיני קורטם, וכולם צמחים חד-שנתיים. קורטם מכחיל (Carthamus glaucus) וקורטם דק (Carthamus tenuis) הם הנפוצים שבהם, וגדלים בעיקר בחבל הים-תיכוני. תקופת הפריחה של שניהם נמשכת בעיקר ממאי עד ספטמבר. לעומתם, קורטם פרסי (Carthamus persicus) וקורטם מבריק (Carthamus nitidus) הם מינים מדבריים, שפריחתם אינה נמשכת אל תוך הקיץ.
קורטם פרסי וקורטם מבריק נבדלים מקורטם מכחיל ומקורטם דק בכך שהם כמעט קירחים, בעוד ששני האחרונים שעירים במידה ניכרת. בקורטם מבריק הגבעול לבן ומבריק במיוחד, ואילו בקורטם פרסי הגבעול לבן אך אינו מבריק.
המינים המדבריים: קורטם פרסי וקורטם מבריק
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורטם פרסי נבדל מכל שאר מיני הקורטם בישראל בפרחיו הצהובים. זהו צמח מדברי נמוך של חולות, שגובהו 30 עד 50 ס"מ. עלוותו הצעירה ירוקה כהה, עלי הגבעול שלו רחבים מאוד, חפי המעטפת הפנימיים תמימים בראשם, והציצית בנויה ממוצים חיצוניים קצרים ומזיפים מנוצים. תפוצתו מצומצמת לצפון הנגב, למערב הנגב, להר הנגב, לדרום הנגב ולסיני, ופריחתו באפריל ובמאי.
קורטם מבריק אף הוא צמח מדברי של ערבות שיחים סהרו-ערביות, אך הוא גבוה יותר, בדרך כלל 40 ס"מ ומעלה. פרחיו סגולים בהירים עד ארגמניים, גבעולו לבן ומבריק, עליו צרים יחסית, וחפי המעטפת הפנימיים משוננים בשיניים עדינות דמויות מסרק מתחת לקוץ שבראשם. הציצית שלו בנויה ממוצים בלבד. תפוצתו רחבה יותר וכוללת את הנגב, מדבר יהודה, בקעת הירדן ודרום הגולן. פריחתו נמשכת מסוף אפריל ועד סוף אוגוסט, ועיקרה במאי וביוני.
המינים הים-תיכוניים: קורטם מכחיל וקורטם דק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורטם מכחיל וקורטם דק הם שני מיני בסוג קורטם הנפוצים בישראל. לשניהם פרחים סגולים עד ארגמניים, חפי מעטפת פנימיים תמימים וציצית הבנויה ממוצים בלבד. הם דומים במראם הכללי ולעיתים גדלים באותם בתי גידול. תקופת הפריחה של שני המינים זהה, והיא נמשכת ממאי ועד ספטמבר.
קורטם מכחיל נבדל מקורטם דק בעלי גבעול רחבים יותר ובקרקפות גדולות ורחבות יותר. רוחב עלי הגבעול וחפי המעטפת החיצוניים הוא בדרך כלל 1 ס"מ או יותר, ולעיתים מגיע ל-1.5 ס"מ. רוחב הקרקפת 1.5 עד 2 ס"מ. שיני העלים קצרות ממחצית רוחב העלה. תפוצתו מרוכזת בעיקר בצפון הארץ ובמזרחה. הוא נפוץ במיוחד בעמק החולה, בבקעת הירדן, ברמת הגולן, בגליל המזרחי ובבקעת בית שאן, ונדיר יחסית במישור החוף ובשפלה. דגם תפוצתו בישראל מרוכז לאורך חלקו הצפוני של הבקע הסורי־אפריקני, מעמק החולה דרך בקעת הירדן העליונה ועד בקעת בית שאן.
קורטם דק נבדל בעלי גבעול וחפי מעטפת חיצוניים צרים ומאורכים יותר. רוחבם בדרך כלל 2 עד 7 מ"מ בלבד, ורוחב הקרקפת 8 עד 13 מ"מ. שיני העלים ארוכות ממחצית רוחב העלה. תפוצתו רחבה בהרבה, והוא נפוץ כמעט בכל החבל הים-תיכוני של ישראל, לרבות הגליל, הכרמל, השומרון, יהודה, השפלה, מישור החוף והנגב הצפוני.
היסטוריה טקסונומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר המינים הכלולים בסוג קורטם משתנה בין מאגרי מידע טקסונומיים. לפי אתר POWO הסוג כולל 15 מינים[1], ואילו לפי אתר WFO הוא כולל 26 מינים[2]. הפער בין הרשימות נובע בעיקר מהבדלים בתחימת הסוג ולא מגילוי מינים חדשים. לפי POWO, שלושה מינים — C. turkestanicus, C. lanatus ו-C. mareoticus — משויכים לסוג פונוס (Phonus), ואילו C. flavescens נחשב לשם נרדף של קורטם פרסי (Carthamus persicus). שבעת המינים הנותרים, הנכללים בקורטם לפי WFO, משויכים ב-POWO לסוג קרדנית (Carduncellus).
לפיכך, ההבדל בין הרשימות משקף בעיקר גישות טקסונומיות שונות לגבי גבולות הסוג קורטם ולא מחלוקת על המינים המקובלים כיום בסוג. ראוי לציין כי אין מחלוקת בין המקורות לגבי 15 המינים המוכרים באתר POWO, ובהם 12 מינים שתוארו למדע במאות ה-18 וה-19 ושלושה מינים שתוארו במאה העשרים.
הפלורה של ישראל והפלורה של צפון אמריקה (Flora of North America) מכירות למעשה בסוג קורטם (Carthamus) במובנו המצומצם, בדומה מאוד לגישת POWO.
מן הרשימה של 15 המינים המוכרים כיום בסוג קורטם עולה כי מדובר בסוג קטן יחסית, שמרכז תפוצתו באזור הים התיכון, המזרח הקרוב והאזורים האירנו-טורניים הסמוכים. תולדות גילוי המינים מלמדות כי רוב המינים תוארו כבר בשלבים המוקדמים של המחקר הבוטני באזור זה.
ניתן לחלק את תולדות גילוי המינים לשלוש תקופות עיקריות. בתקופה הראשונה, בין השנים 1753 ל-1813, תוארו שמונה מינים, שהם יותר ממחצית המינים המוכרים כיום בסוג. רובם בעלי תפוצה רחבה יחסית באזור הים התיכון והמזרח הקרוב, ולכן התגלו כבר במהלך המחקרים הבוטניים הראשונים באזור.
לאחר הפסקה של למעלה משישים שנה תוארו ארבעה מינים נוספים בין השנים 1875 ל-1932: קורטם מבריק, קורטם דק, קורטם בואסייה (C. boissieri), מין בעל תפוצה מצומצמת ביוון, באיי הים האגאי, בכרתים ובקפריסין, וקורטם גבסני (Carthamus gypsicola), שמרכז תפוצתו מדרום הקווקז ועד מרכז אסיה. מינים אלה קשורים בעיקר למזרח הים התיכון, לאזורים הצחיחים של המזרח הקרוב ולמרכז אסיה — אזורים שנחקרו באופן יסודי רק בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.
בתקופה השלישית, בין השנים 1953 ל-1987, תוארו שלושה מינים נוספים בלבד: קורטם רכינגר (C. rechingeri), קורטם כורדי (C. curdicus) וקורטם טמאמשיאן (C. tamamschjanae). שלושתם בעלי תפוצה מצומצמת יחסית ונמצאים באזורים הרריים או מבודדים במזרח הים התיכון ובדרום הקווקז. מאז 1987 לא תואר למדע אף מין חדש המקובל כיום בסוג.
התפלגות שנות התיאור מלמדת כי רוב 15 המינים המקובלים כיום בסוג קורטם היו ידועים כבר בראשית המאה ה-19. המינים הוותיקים והחדשים המקובלים באתר POWO אינם שנויים במחלוקת. מקורות טקסונומיים שונים, ובהם Euro+Med PlantBase ו-WFO, כללו בקורטם מינים רבים נוספים, שחלקם הועברו מאוחר יותר לסוגים אחרים, הונמכו לדרגת תת-מין או נחשבו לשמות נרדפים. גם כיום נמשכת המחלוקת בין שתי הגישות, בעיקר באשר לגבולות הסוג קורטם וליחסיו עם הסוגים הקרובים פונוס (Phonus) וקרדנית (Carduncellus), שאינם מיוצגים בפלורת ישראל. קרדנית צמירה (Carduncellus eriocephalus) אינה נמנית עם פלורת ישראל, אך היא נידונה בכרך השלישי של פלורה פלסטינה (1978) במסגרת הסקרים שנערכו בצמחיית סיני.
מאפיינים מורפולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עשבים חד-שנתיים, ולעיתים רחוקות רב-שנתיים, בעלי עלים וחפי מעטפת קוצניים.
הגבעולים נוקשים ומסתעפים בתבנית דמוית סוכך שטוח ונושאים קרקפות רבות.
העלים מסורגים, משוננים, מנוצים-מפורצים או מנוצים-גזורים עד לעורק הראשי או כמעט עד אליו, גלדניים ובעלי עורקים בולטים.
עלי הבסיס ערוכים בדרך כלל בשושנת, בעלי פטוטרת, וקמלים עם תחילת הפריחה.
עלי הגבעול יושבים, ולעיתים לופתים למחצה את הגבעול.
הקרקפות הומוגמיות (כל הפרחים בקרקפת מאותו טיפוס), דמויות דיסק, וערוכות יחידות או בתפרחות מעוטות קרקפות, לעיתים קרובות דמויות סוכך שטוח.
המעטפת כפולה. המעטפת החיצונית מורכבת מחפים דמויי עלה, בעלי שיניים קוצניות, הכפופים לאחור, פרושים או זקופים.
חפי המעטפת הפנימית רעופים וקצרים מחפי המעטפת החיצונית; החפים מחוספסים, מחודדים או מסתיימים בקוץ, ושפתיהם תמימות או משוננות בשיניים ערוכות משני צדדיהן כמסרק.
המצעית (קרקעית הקרקפת), שעליה יושבים הפרחים הזעירים, קמורה עד חרוטית, חסרת מוצים ומכוסה בצפיפות בקשקשים או בחפי מצעית דמויי זיפים.
הפרחים כולם צינוריים, דו-מיניים ופורים, ושווים זה לזה בצורתם ובגודלם.
המאבקים בעלי יותרת מאורכת בקודקודם.
הזירעונים קירחים, לרוב דמויי פירמידה הפוכה ובעלי ארבע מקצועות; בקודקודם שפה טבעתית בולטת משוננת בעדינות ומנוקדת בגומות זעירות.
הטבורית צדדית. מקום החיבור של הזירעון אל המצעית נמצאת בצדו ולא בבסיסו.
הזרעונים ההיקפיים בדרך כלל מחוספסים במקצת ולעיתים קרובות חסרי ציצית.
הזרעונים הפנימיים בדרך כלל חלקים ומבריקים, ולרוב הם נושאים ציצית משתיירת.
הציצית חסרה, או (בדרך כלל רק בזרעונים הפנימיים) משתיירת; היא בנויה ממספר רב של מוצים צרים, בדרך כלל בלתי שווים באורכם, החופפים זה את זה בכמה דורים. הציצית ערוכה בשורות רבות של מוצים, המתארכים בהדרגה מן ההיקף אל מרכז הציצית. השורה הפנימית ביותר קצרה לעיתים קרובות, וזיפיה מתכנסים זה לעבר זה.
מספרי הכרומוזומים הם 2n=20 או 2n=24; בחלק מהמינים קיימים גם טיפוסים פוליפלואידיים.
תפוצה עולמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחום תפוצתו הטבעי של הסוג משתרע מצפון אפריקה ואגן הים התיכון, דרך המזרח הקרוב, הקווקז, איראן ומרכז אסיה, ועד הרי ההימלאיה המערביים וחצי האי ערב. מרכז המגוון של הסוג מצוי באזור הים התיכון ובתחום האירנו-טורני הסמוך. אחדים ממיני הסוג, ובייחוד קורטם הצבעים, הופצו בידי האדם והתאזרחו באזורים רבים מחוץ לתחום תפוצתם הטבעי, לרבות באמריקה, באוסטרליה, בדרום אפריקה ובחלקים נרחבים של אסיה ואירופה[1].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 Carthamus L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- 1 2 Carthamus L., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 15-12-2025
- ↑ קורטם, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 478-479
- ↑ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 733-734
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורטם, באתר ITIS (באנגלית)
קורטם, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
קורטם, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- קורטם, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- קורטם, באתר Tropicos (באנגלית)
קורטם, באתר GBIF (באנגלית)
קורטם, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
