קללת עץ התאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קללת עץ התאנה היא אירוע שתואר בבשורות מרקוס ומתי, כאחד מהנסים שחולל ישו לפני כניסתו לירושלים[1], ובבשורת לוקס הוא מסופר כמשל. בשורת יוחנן משמיטה את האירוע לחלוטין ומצמידה אותו לאירוע שאליו הוא קשור, אירוע טיהור המקדש, מסיומה של שרות הבשורה של ישו - לראשיתה[2]. לדימוי עץ התאנה יש שורשים הנעוצים בתנ"ך, כאשר התאנה מסמלת ומייצגת את עם ישראל, וקללת התאנה. בבשורות מרקוס ומתי והסיפור המקביל בלוקס מכוונים אפוא באופן סמלי, כלפי אותם בני עם ישראל, במיוחד הללו מבין מבין כת צדוקים וכת הפרושים, שחיו בתקופתו, דחו את ישו ולא קיבלו אותו כמלך המשיח[3][1].

איקונין ביזנטי המתאר את קללת עץ התאנה.

בשורת מרקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

12 וַיְהִי מִמָּחֳרָת בְּצֵאתָם מִבֵּית־הִינִי וַיִּרְעָב׃ 13 וַיַּרְא תְּאֵנָה מֵרָחוֹק וְלָהּ עָלִים וַיָּבֹא לִרְאוֹת הֲיִמְצָא־בָהּ פֶּרִי וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָא בָהּ כִּי אִם־עָלִים כִּי לֹא הָיְתָה עֵת תְּאֵנִים׃ 14 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ מֵעַתָּה אִישׁ אַל־יֹאכַל פְּרִי מִמֵּךְ עַד־עוֹלָם וַיִּשְׁמְעוּ תַּלְמִידָיו׃ 15 וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלָיִם וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ אֶל־בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַיָּחֶל לְגָרֵשׁ מִשָּׁם אֶת־הַמּוֹכְרִים וְאֶת־הַקּוֹנִים בַּמִּקְדָּשׁ וְאֶת־שֻׁלְחֲנוֹת הַשֻּׁלְחָנִים וְאֶת־מוֹשְׁבוֹת מֹכְרֵי הַיּוֹנִים הָפָךְ׃ 16 וְלֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לָשֵׂאת כְּלִי דֶּרֶךְ הַמִּקְדָּשׁ׃ 17 וַיְלַמֵּד וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲלֹא כָתוּב כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֹתוֹ מְעָרַת פָּרִיצִים׃ 18 וַיִּשְׁמְעוּ הַסּוֹפְרִים וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לְהַשְׁמִידוֹ כִּי יָרְאוּ מִפָּנָיו יַעַן אֲשֶׁר כָּל־הָעָם מִשְׁתּוֹמְמִים עַל־תּוֹרָתוֹ׃ 19 וַיְהִי בָּעָרֶב וַיֵּצֵא אֶל־מִחוּץ לָעִיר׃ 20 וַיְהִי הֵם עֹבְרִים בַּבֹּקֶר וַיִּרְאוּ אֶת־הַתְּאֵנָה כִּי יָבְשָׁה מִשָּׁרָשֶׁיהָ׃ 21 וַיִּזְכֹּר פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי הִנֵּה הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר אֵרַרְתָּהּ יָבֵשָׁה׃ 22 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם תְּהִי־נָא בָכֶם אֱמוּנַת אֱלֹהִים׃ 23 כִּי־אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כָּל־אֲשֶׁר יֹאמַר אֶל־הָהָר הַזֶּה הִנָּשֵׂא וְהֵעָתֵק אֶל־תּוֹךְ הַיָּם וְאֵין סָפֵק בִּלְבָבוֹ כִּי אִם־יַאֲמִין כִּי יֵעָשֶׂה דְבָרוֹ כֵּן־יִהְיֶה־לּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמָר׃ 24 עַל־כֵּן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כֹּל אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ בִתְפִלַּתְכֶם הַאֲמִינוּ כִּי תִקָּחוּ וִיהִי לָכֶם׃ 25 וְכִי תַעַמְדוּ לְהִתְפַּלֵּל תִּמְחֲלוּ לְכָל־אִישׁ אֵת אֲשֶׁר בִּלְבַבְכֶם עָלָיו לְמַעַן יִסְלַח אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם גַּם־הוּא לְפִשְׁעֵיכֶם׃

הבשורה על-פי מרקוס, פרק י"א, פסוקים 12–25, בתרגום דליטש

בבשורת מרקוס ישנה התייחסות לקללת עץ התאנה בהקשר למה שישו אמר על בית המקדש: ישו ותלמידיו היו בדרך לירושלים כאשר בדרך ישו מקלל עץ תאנה, משום שחיפש ולא מצא בה פרי. בירושלים הוא מגרש את החלפנים מהמקדש, כיוון שלדבריו הם הפכו את המקדש ל"מערת פריצים". למחרת בבוקר מגלים התלמידים שאותה תאנה שקוללה קמלה ומתה. ישנו כאן אולי מסר מרומז על כך שבית המקדש בירושלים עתיד להיחרב, ועבודת המקדש תתבטל, בדיוק כפי שעץ התאנה חרב (יבש ומת), כל זאת משום שעבודת המקדש בימיו של ישו לא הניבה פרי של צדקה, חסד, טוהר ושמירת הקדושה והציות למצוות הקדוש ברוך, וכן על כך שהעם לא הכיר בשליחותו של ישו כמלך המשיח שנשלח על די אלוהים.

הקטע הזה מסתיים בשיח על "כוחה של התפילה", מה שהוביל מספר מלומדים לפרש את הנס דווקא בנושא זה, תוך התעלמות מן ההיבט הנבואי כמניע העיקרי שלו. לעומת זאת בבשורת מרקוס, בפרק י"ג פסוקים 1–2 יחד עם פסוק 28, משתמש ישו שוב בדימוי עץ התאנה על מנת להבהיר שירושלים תיפול, המקדש יחרב[4] ועם ישראל יאלץ לגלות תקופה ארוכה עד סמוך לשובו לארץ באחרית הימים.

בשורת מתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

18 וּבַבֹּקֶר שָׁב אֶל־הָעִיר וְהוּא רָעֵב׃ 19 וַיַּרְא תְּאֵנָה אַחַת עַל־הַדָּרֶךְ וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָא בָהּ מְאוּמָה בִּלְתִּי הֶעָלִים וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ מֵעַתָּה לֹא־יִהְיֶה מִמֵּךְ פְּרִי עַד־עוֹלָם וַתִּיבַשׁ הַתְּאֵנָה פִּתְאֹם׃ 20 וַיִּרְאוּ הַתַּלְמִידִים וַיִּתְמְהוּ וַיֹּאמְרוּ אֵיךְ יָבְשָׁה הַתְּאֵנָה פִּתְאֹם׃ 21 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אִם־תִּהְיֶה בָכֶם אֱמוּנָה וְלֹא חָלַק לִבְּכֶם כְּמַעֲשֵׂה הַתְּאֵנָה הַזֹּאת תַּעֲשׂוֹּ וְאַף תֹּאמְרוּ אֶל־הָהָר הַזֶּה הִנָּשֵׂא וְנֶעְתַּקְתָּ אֶל־תּוֹך הַיָּם וְהָיָה כֵן׃ 22 וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ בַּתְּפִלָּה וְאַתֶּם מַאֲמִינִים יָבֹא לָכֶם׃

הבשורה על-פי מתי, פרק כ"א, פסוקים 18–22, בתרגום דליטש

בשורת מתי דוחסת את תיאור הנס המחולק בבשורת מרקוס לשניים, לסיפור אחד[5]. כאן התאנה נובלת מיד לאחר שישו מבטא בשפתיו את הקללה. לאחר הקטע הזה מגיע סיפור המפגש של ישו עם כוהני המקדש ולתוכחה שלו כנגדם וכנגד אופן הנהגתם את העם היהודי והתייחסותם המבזה את המקדש[6].

תגובתו של ישו לתמיהה שהביעו התלמידים על כך שעץ התאנה קמל ויבש, היא בלימוד קצר של ישו לתלמידים על אמונה ותפילה, ועל אף שיש בכך משום עמעום המסר (שיש קשר בין מות עץ התאנה לבין גורל המקדש), הרי במתי כ"ד : 32–35 (משל לבלוב התאנה בקיץ), הבשורה עוקבת בצמוד יותר לבשורת מרקוס כשהיא מייצגת את "הלקח" שניתן ללמוד מן הניצנים הפורחים על העץ, כסימן לבואו הוודאי של ישו, "בן האדם"[7].

בשורת לוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

6 וַיִּשָׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אִישׁ אֶחָד הָיְתָה־לּוֹ תְאֵנָה נְטוּעָה בְכַרְמוֹ וַיָּבֹא לְבַקֶּשׁ־בָּהּ פְּרִי וְלֹא מָצָא׃ 7 וַיֹּאמֶר אֶל־הַכֹּרֵם הִנֵּה־זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים אָנֹכִי בָא לְבַקֵּשׁ פְּרִי בַּתְּאֵנָה הַזֹּאת וְלֹא מָצָאתִי כְּרֹת אוֹתָהּ לָמָּה־זֶּה תַשְׁחִית אֵת הָאֲדָמָה׃ 8 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי הַנִּיחָה אֹתָהּ עוֹד הַשָּׁנָה הַזֹּאת עַד אֲשֶׁר־עֲזַקְתִּיהָ וְשַׂמְתִּי דֹמֶן לָהּ׃ 9 אוּלַי תַּעֲשֶׂה פֶרִי וְאִם־לֹא תַעֲשֶׂה וְכָרַתָּ אֹתָהּ בַּשָּׁנָה הָאֲחֶרֶת׃

הבשורה על-פי לוקאס, פרק י"ג, פסוקים 6–9, בתרגום דליטש

בשורת לוקס מחליפה את סיפור נס קללת התאנה, במשל עץ התאנה ללא פרי, שבמקורו ככל הנראה מגיע מאותה מסורת שעומדת מאחורי בשורת מרקוס. ישו והתלמידים עוברים לירושלים כאשר הם שומעים על מותם של הגלילים, וישו מעניק לאירועים פרשנות נבואית באמצעות משל: "בעל כרם נטע עץ תאנה ומצפה שתישא פרי, אך בכל ביקוריו בכרם התאנה נותרה ללא פרי. סבלנותו של בעל הכרם פקעה, אך הכורם שעבד אצלו התחנן לקבל ארכת זמן; בעל הכרם מסכים, אך השאלה האם העץ יישא בסופו של דבר פרי, נותרה תלויה ועומדת. כל זאת בהמשלה למעשים המגלים את מלכות האלוהים. לפי בשורת לוקס, ישו קושר את סיפור המשל באזהרה שאם השומעים לא ישובו בתשובה, כולם יאבדו[8].

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המלומדים הנוצריים מאמינים שבשורת מרקוס הייתה הבשורה הראשונה ושהיא שימשה כמקור לחיבור הבשורות של מתי ולוקס[9]. עם ישראל מיוצג בכתבים יהודיים לעיתים קרובות, כפירות עץ תאנה (התאנים), כמו למשל בהושע ט', 10[10], ירמיהו כ"ד 4-3, או כתאנה שאינה נושאת פר בירמיהו ח', 13[11].

העידן המשיחי ל אחרית הימים, מתואר בכתבי הקודש בין השאר כעידן שבו כל אדם ישב תחת גפנו ותאנתו ללא חשש (מיכה ד': 4)[12]. גם הגפן וגם התאנה הם פרות שמסמלים במקומות רבים בתנ"ך ובברית החדשה את עם ישראל.

קללת עץ התאנה בבשורת מרקוס ובבשורת מתי והסיפור המקביל בבשורת לוקס מופנים אפוא באופן סמלי כלפי עם ישראל, שלא קיבל, ולמעשה דחה את ישו כמלך המשיח[3][13].

לכאורה זה נראה כי שהקללה שישו הטיל על עץ התאנה אשר כתוצאה מכך קמל, התייבש ומת, אינו תואם לאופיו וטבעו (המלא חסד, אהבה ורחמים) של ישו, כפי שמתואר לאורך הברית החדשה. אך יש לזכור כי מדובר בקללה שהוטלה על עץ ולא על בני אדם. יש לראות את האירוע כנבואה, למעשה מעין "משפט נבואי" לעתיד לבוא על עם ישראל[5].

במסה שכתב הפילוסוף ברטראנד ראסל "מדוע אינני נוצרי", הוא משתמש בסיפור הנס הזה כאחד הנימוקים שמערער לכאורה את תפארתו וגדולתו של ישו[14].

מקבילות בטקסטים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור שונה מאוד מופיע ב"בשורת הילדות" של "בשורת תומא" הלא קנונית, אולם מצוי שם ציטוט דומה מפיו של ישו: ".מֵעַתָּה אִישׁ אַל־יֹאכַל פְּרִי מִמֵּךְ עַד־עוֹלָם" (III: 2)[15].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Keener, Craig (1999). A Commentary on the Gospel of Matthew. Eerdmans. מסת"ב 9780802838216.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קללת עץ התאנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Dumbrell, W.J. (2001). The Search for Order: Biblical Eschatology in Focus. Wipf and Stock. ISBN 9781579107963.
  2. ^ Dumbrell, W.J. (2001). The Search for Order: Biblical Eschatology in Focus. Wipf and Stock. ISBN 9781579107963.
  3. ^ 1 2 Burkett, Delbert Royce (2002). An introduction to the New Testament and the origins of Christianity. Cambridge University Press. ISBN 9780521007207.
  4. ^ 1 וַיְהִי בְּצֵאתוֹ מִן־הַמִּקְדָּשׁ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶחָד מִתַּלְמִידָיו רַבִּי רְאֵה מַה־יָּפוּ הָאֲבָנִים וְהַבִּנְיָנִים הָאֵלֶּה׃ 2 וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר הֲרָאִיתָ אֶת־הַבִּנְיָנִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה לֹא־תִּשָּׁאֵר אֶבֶן עַל־אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תִתְפָּרָק׃ 28 וּמִן־הַתְּאֵנָה לִמְדוּ־נָא אֶת־מְשַׁל הַדָּבָר כְּשֶׁיִּרְטַב עֲנָפָהּ וּפָרַח עָלֶהָ יְדַעְתֶּם כִּי קָרוֹב הַקָּיִץ׃
  5. ^ 1 2 Keener, Craig (1999). A Commentary on the Gospel of Matthew. Eerdmans. ISBN 9780802838216.
  6. ^ Perkins, Pheme (2009). Introduction to the Synoptic Gospels. Eerdmans. ISBN 9780802865533.
  7. ^ 32 וּמִן־הַתְּאֵנָה לִמְדוּ אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה כַּאֲשֶׁר יִרְטַב עֲנָפָהּ וּפָרְחוּ עָלֶיהָ יְדַעְתֶּם כִּי קָרוֹב הַקָּיִץ׃ 33 כֵּן גַּם־אַתֶּם בִּרְאוֹתְכֶם אֶת־כָּל־אֵלֶּה דְּעוּ כִּי־קָרוֹב הוּא בַּפָּתַח׃ 34 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי לֹא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר־יִהְיוּ כָל־אֵלֶּה׃ 35 הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן׃
  8. ^ לוקס י"ג 3, 5 "כִּי־אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אִם־לֹא תָשׁוּבוּ גַּם־אַתֶּם כֻּלְּכֶם תֹּאבֵדוּ׃"
  9. ^ Burkett 2002, p. 143.
  10. ^ כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר, מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל--כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם; הֵמָּה בָּאוּ בַעַל-פְּעוֹר, וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת, וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים, כְּאָהֳבָם.
  11. ^ אָסֹף אֲסִיפֵם, נְאֻם-יְהוָה; אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, וְהֶעָלֶה נָבֵל--וָאֶתֵּן לָהֶם, יַעַבְרוּם.
  12. ^ וְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ--וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי-פִי יְהוָה צְבָאוֹת, דִּבֵּר.
  13. ^ Dumbrell 2001, p. 175
  14. ^ Jesus Behaving Badly: The Puzzling Paradoxes of the Man from Galilee, Mark L. Strauss, p. 64.
  15. ^ James, M. R., 1924, The Apocryphal New Testament, Oxford: Clarendon Press

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]