קנאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דגל קלדוניה החדשה, הדגל מציג סמל תרבות בני הקנאק: ה-Flèche faîtière, מעין חנית המשמשת כעיטור לגגות בתי הקנאק, בייחוד בתי ראשי השבטים

שבטי הקנאקצרפתית בכתיב המודרני: Kanak, עד 1984 נכתב כ-Canaque) הם ילידי הארכיפלג קלדוניה החדשה, בדרום מערב האוקיינוס השקט. נכון ל-2013 מונים בני הקנאק כ-104,000 אנשים, 40% מאוכלוסיית קלדוניה החדשה.[1]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם קנאק, הוא מהשפה הוואיאנית, שמשמעותה "אדם" (האנושות בכללה והאדם כפרט).[2] המונח הפך לנפוץ במאה ה-19 ככינוי כולל לעמי מלנזיה. בתחילה השם היה בעל משמעות פוגענית (למשל בסדרת הקומיקס טינטין), אולם במהלך המאה ה-20 הפך המונח למקובל, ומשמש רק את ילידי קלדוניה החדשה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השבטים הוא ככל הנראה מיורדי ים פולינזיים, שהתיישבו באיי קלדוניה החדשה. אובסידיאן שמקורו בגינאה החדשה נמצא בכלי חרס מראשית ההתיישבות הקנאקית וקיימות טענות לממצאים מהתיישבות קנאקית המתאורכים לאלף השלישי לפנה"ס.[3] לא ברור הקשר בין שבטי הקנאק לבין תרבות הלפיטה - קבוצת עמים שנדדו באזור דרום האוקיינוס השקט, במהלך האלף השני לפנה"ס עד לשנת 500 לפנה"ס.

בעת הגעת ג'יימס קוק, האירופאי הראשון שביקר באיים, בשנת 1774, התגוררו בארכיפלג כ-70,000 מבני הקנאק. תוך כחמישים שנה מיסיונרים נוצריים, קתוליים ופרוטסטנטיים הגיעו לאי. ב-1853 סופח האי לצרפת.

שני לוחמי קנאק, בסביבות שנת 1880

לאחר הסיפוח, החל מסע ניצול של הילידים בידי הכובשים הצרפתיים, כולל עבודת כפייה וגירוש הילידים מאדמתם לטובת מכרות ניקל ועפרות אחרות ולטובת כ-20,000 אסירים צרפתיים שגורשו לאיים כמושבת עונשין. הדבר גרר מרד בידי הילידים שהסתיים בהריגת מנהיג המרד ודיכוי הילידים.

לאחר מלחמת העולם השנייה, זכויות הילידים הוטבו במידה רבה - ניתנה להם זכות בחירה ובחירת מקום מגורים באיים כרצונם.

ב-1981 החלה תנועה לעצמאות בקרב הילידים, התנועה צברה תאוצה לאחר הירצחו של מנהיג מפלגת "האיחוד הקלדוניאני" (Union calédonienne) ב-19 בספטמבר באותה שנה, וגוף בשם "Front de Liberation Nationale Kanak Socialiste" (החזית הסוציאליסטית לשחרור האומה הקנאקית, לרוב בראשי-תיבות: FLNKS) הוקם ב-1984. הגוף החרים את הבחירות המקומיות והפריע להתנהלותם, צרפת הגיבה בתוקפנות כנגד הפעילות. ב-1985 בתגובה לרצח של אחד ממנהיגי הקנאק, נשבו 27 ז'נדרמים צרפתיים בידי הקנאק, דבר שהסלים את מעגל האלימות.[4]

לאחר מאמצים רבים ובתמיכת המדינות הבלתי-מזדהות הצליחה התנועה לעצמאות לזכות ב-2 בדצמבר 1986 בתמיכת האו"ם בזכות הקנאק לעצמאות. אולם הדבר לא הועיל, והשליטה הצרפתית במקום נשארה ללא שינוי.

בתקרית מפורסמת אחרת שאירעה ב-22 באפריל 1988, כוחות ה-FLNKS שבו 27 ז'נדרמים, הוציאו להורג ארבעה והתנו את שחרור שאר השבויים במשא ומתן על עצמאות קלדוניה החדשה. צרפת סירבה לנהל משא ומתן, וכוח מיוחד של GIGN פרץ למערה שבה הוחזקו השבויים והרגו 19 מהחוטפים[5] (הסרט "Rebellion" משנת 2011 מבוסס על תקרית זו).

בהסכם שנחתם ב-5 במאי 1998, הוסכם כי משאל עם ייערך בין השנים 2014–2019, ותוצאותיו יקבעו את עתידה של קלדוניה החדשה, אם כמדינה עצמאית או כחלק מצרפת. עד לקיום משאל העם, תמשיך צרפת לנהל את כל עניינה של קלדוניה החדשה, בשיתוף עם הממשלה הנבחרת המקומית כך שתהליך העצמאות (אם תתקבל החלטה שכזו) יבוא בהדרגתיות ולא בפתאומיות.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב הקנאק קיים מגוון עצום של שפות: כ-28 שפות ואלפי דיאלקטים. בכל שפות בני הקנאק אין מערכת כתב.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקוף טקסי מגולף

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר בני הקנאק נהגו בפולחן מתים, מערות קדושות והחשיבו את הים כמקום מקודש וכמקור החיים. כיום למעלה מ-50 אחוזים מבני הקנאק הם קתוליים, רבים אחרים פרוטסטנטיים ורק מיעוט קטן בני דתות אחרות.

מטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאכל חשוב במטבח הקנאקי הוא ה-Bougna: עשוי מטארו, יאם, בטטה, בננה, וחתיכות בשר עוף, דג או לובסטר. המרכיבים נעטפים בעלי בננה ונקברים בתנור קרקעי לצורך הבישול. לאחר כשעתיים, מוסרים עלי הבננה והמנה מוכנה.

אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנאק מפורסמים בפיסולם, בעץ ובאבן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]