בטטה
 בטטה
| ||
|---|---|---|
| ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | צומח | |
| מערכה: | בעלי פרחים | |
| מחלקה: | דו-פסיגיים | |
| סדרה: | סולנאים | |
| משפחה: | חבלבליים | |
| סוג: | לפופית | |
| מין: | בטטה | |
| שם מדעי | ||
 Ipomoea batatasלאמארק, 1793 | ||
בטטה (שם מדעי: Ipomoea batatas), הוא שמה העממי של לפופית נאכלת, מין בסוג לפופית במשפחת החבלבליים. הבטטה היא ירק שורש חשוב למאכל ולמספוא. שורשיה מתאפיינים בחלקי שורש גדולים מעובים המשמשים לאגירה ועשירים בעמילן ובסוכר. היא נפוצה בארצות טרופיות וסובטרופיות.
מבחינה בוטנית, הבטטה רחוקה מתפוח האדמה (Solanum tuberosum). על אף המראה הדומה, בטטה היא שורש מעובה, בעוד תפוח האדמה הוא פקעת שמקורה בגבעול והוא עצמו נחשב מבחינה בוטנית כסוג של גבעול גם כן.
| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 77.28 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 86 קק"ל |
| חלבונים | 1.57 ג' |
| פחמימות | 20.12 ג' |
| פחמימות זמינות | 4.18 ג' |
| שומן | 0.05 ג' |
| שומן רווי | 0.018% |
| שומן חד בלתי רווי | 0.001% |
| שומן רב בלתי רווי | 0.014% |
| כולסטרול | 0 מ"ג |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין A | 709 מק"ג |
| ‑ ויטמין B1 | 0.078 מ"ג |
| ‑ ויטמין B2 | 0.061 מ"ג |
| ‑ ויטמין B3 | 0.557 מ"ג |
| ‑ ויטמין B6 | 0.209 מ"ג |
| ‑ ויטמין B9 | 11 מק"ג |
| ‑ ויטמין C | 2.4 מ"ג |
| ‑ ויטמין K | 1.8 מק"ג |
| ברזל | 0.61 מ"ג |
| סידן | 30 מ"ג |
| מגנזיום | 25 מ"ג |
| זרחן | 47 מ"ג |
| אשלגן | 337 מ"ג |
| נתרן | 55 מ"ג |
| אבץ | 0.3 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 3 ג' |
| מקור: מחלקת החקלאות של ארצות הברית | |
השם ומקורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור השם "בטטה" בשפת בני הטאינו, שבאיי בהאמה. בשפות שונות השם עשוי להתייחס לתפוח אדמה, כמו ערבית (بطاطة), פורטוגלית (batata) ואנגלית (potato). באותן שפות הבטטה לרוב תכונה "בטטה מתוקה", לשם הבחנה.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבטטה היא צמח מטפס וגם צמח משתרע. היא לא גדלה בר, וטרם זיהו אב קדמון שממנו היא בויתה. לבטטה זנים רבים השונים, בין השאר, בגודל השורש, צבע חיצוני ופנימי של השורש, זמן הגידול וצורת העלים.[2]
בגידול הבטטה ניכרים שלושה שלבים:
- שלב ראשון - גידול איטי של ענפים מעל פני האדמה וגידול מהיר של שורשים המשתרעים לעומק.
- שלב שני - גידול מהיר של ענפים ועלים והתחלת יצירה של שורשי אגירה
- שלב שלישי - הפסקת גידול הענפים וגידול מהיר של שורשי האגירה
אורך השלבים תלוי באזור הגידול. באזור טרופי השלב הראשון הוא באורך של 4–7 שבועות, והשלב השני קצר. באקלימים אחרים השלב הראשון יכול לארוך עד 9.5 שבועות והשלב השני עד כ-6.5 שבועות. השלב השלישי נמשך עד סוף עונת הגידול.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורה של הבטטה באזור הטרופי של דרום אמריקה או מרכז אמריקה. השרידים הקדומים ביותר של בטטה, אשר תוארכו לפי פחמן-14 כבני 8,000–10,000 שנה, נמצאו באזור צ'ילקה בפרו,[דרוש מקור] אולם אין לדעת עליהם אם הם תוצאה של גידול או של לקיטה מהבר. שרידים של בטטה שזוהו בוודאות כמבויתים נמצאו בעמק קסמה בפרו ותוארכו לסביבות 2000 לפני הספירה. על פי ניתוח לשוני נטען שהבטטה רווחה באזורי המאיה של מרכז אמריקה בין 1000–2600 לפני הספירה. כאשר הגיעו האירופים לאמריקה הייתה הבטטה מזון מקובל אצל תושבי מרכז ודרום אמריקה, אך לא בצפון אמריקה. בשלב כלשהו, כנראה בסביבות 700 לספירה, עוד לפני בא האירופים לאמריקה, הופצה הבטטה בפולינזיה. ישנם הטוענים, על סמך השם הדומה של הבטטה בדרום אמריקה ובפולינזיה, שהעברת הבטטה נעשתה על ידי אנשים פולינזים שהגיעו לדרום אמריקה או דרום אמריקאים שהגיעו לפולינזיה. אחרים שוללים את המעבר של הבטטה על ידי אנשים, מכיוון שאין כמעט ממצאים אחרים דומים שסביר שהיו מועברים על ידי אנשים ביחד עם הבטטה. לטענתם, ייתכן שהשם של הבטטה הועבר על ידי הספרדים מפולינזיה לדרום אמריקה. בהתאם לכך הועלתה ההשערה שזרעי בטטה הועברו מאמריקה לפולינזיה ברגלי ציפורים או בסירה שנטרפה, הגם שאין ראיות ברורות לכך. השערה נוספת היא שזרעי בטטה צפו על זרמים באוקיינוס מדרום אמריקה לפולינזיה, שכן זרעי הבטטה יכולים לנבוט לאחר ציפה על מי ים. טענה זו איננה פופולרית מכיוון שהבטטה באמריקה מתורבתת בעיקר בעזרת שתילת נצרים ולא זרעים. יש אפילו דעה, שכיום כמעט ונזנחה, שהבטטה הובאה על ידי הספרדים לפולינזיה לאחר גילוי אמריקה. הדעות חלוקות לגבי השאלה האם הבטטה הגיעה למלנזיה לפני הגעת האירופאים והספקות עוד יותר גדולים לגבי ההגעה לגינאה החדשה.[4]
ככל הנראה, כבר כריסטופר קולומבוס פגש את הבטטה בהיספניולה וקובה והביא אותה לספרד, ממנה היא נפוצה על פני אירופה. הפורטגזים הפיצו את הבטטה האירופית לאפריקה, הודו ודרום-מזרח אסיה והספרדים העבירו זן מקסיקני לפיליפינים לאחר שנת 1521. קיימת עדות שהבטטה נראתה בסין בקרבת הגבול עם בורמה כבר בשנת 1563, ומעריכים שהיא הגיעה לשם דרך היבשה מהודו, אולם הכניסה העיקרית של הבטטה לסין מיוחסת להגעתה למחוז פוג'יין מהפיליפינים לקראת סוף המאה ה-16. ליפן הובאה הבטטה לראשונה על ידי אנגלים בשנת 1615, אך לא זכתה לפופולריות ונזנחה. היא הובאה שוב בשנת 1674 מסין ושימשה למאבק ברעב. הבטטה המשיכה להיות מופצת ברחבי אסיה ואפריקה במאה ה-17 ובמאה ה-18.[5] מכיוון שהספרדים והפורטוגזים השתמשו בשמות שונים לבטטה, ניתן להתחקות במידה מסוימת אחר מקור הבטטה באזור מסוים על פי השם שניתן לה במקום.[6]
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבטטה היא כמעט המין היחיד במשפחת החבלבליים המשמש למאכל והיחיד שמשמש למאכל אדם ולמאכל בהמה בהיקף נרחב. בסין, כמחצית התוצרת משמשת מאכל לבעלי חיים ומחצית שנייה לבני אדם. בארצות אחרות, למשל באפריקה, כמעט כל התוצרת מיועדת למאכל בני אדם.[5] באזורי החוף בפרו, עלי הבטטה הם מקור חשוב למאכל לבהמות. בסין הבטטה משמשת גם לייצור עמילן ואלכוהול למגוון שימושים.[7]
כגידול חקלאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבטטות נחשבת גידול המזון השביעי בחשיבותו בעולם והשורש השני בחשיבותו. היבול העולמי הגיע לכ-140 מיליון טון בשנה בסביבות שנת 2000, כאשר כ-120 מיליון טון גודלו בסין, אך ירד באופן חד לאור צמצום הייצור בסין לכ-75.8 מיליון טון בשנת 2007. מגדלות חשובות נוספות הן אוגנדה, ניגריה, אינדונזיה, וייטנאם, הודו וטנזניה אשר בכל אחת גדלו בשנת 2007 בין 1–3 מיליון טון.[8] מדינות קטנות יותר בהן גידול הבטטה לנפש היא גבוהה הן: רואנדה, בורונדי, איי שלמה, טונגה וחלק מהאיים הקריביים.[9] בישראל נשקלה הרחבת גידול הבטטות לאחר הקמת המדינה, כזול יותר מתפוחי אדמה וכמאפשר ניצול קרקעות בחודשי הקיץ. ניסיונות בזנים שונים השיגו יבול של 4–5 טון לדונם.[10] בשנות ה-2000 נמצא גידול הבטטות בישראל במגמת עלייה ובשנת 2005 גודלו בטטות על כ-8,000 דונם עם תוצרת ממוצעת של 4 טון לדונם. יצוא הבטטות מישראל גדל מ-3,000 טון בשנת 2000 למעל 12,000 טון בשנת 2005. בטטות מגודלות בישראל בעיקר בשרון, במועצה אזורית שער הנגב, חבל הבשור והערבה הדרומית.[11]
על אף שמקור הבטטה מאזורים טרופיים, היא הצליחה להתאקלם באזורים רבים בין קווי רוחב 35 צפון ל-35 דרום, ומגובה פני הים עד 3,000 מטר מעל פני הים. במקומות רבים גידולי הבטטה נטועים באדמות באיכות גרועה שאינן מתאימות למרבית הגידולים האחרים.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בטטה, באתר ITIS (באנגלית)
- בטטה, באתר NCBI (באנגלית)
- בטטה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- בטטה, באתר Tropicos (באנגלית)
- בטטה, באתר GBIF (באנגלית)
- בטטה, באתר The Plant List (באנגלית)
- בטטה, באתר IPNI (באנגלית)
- בטטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרטים, באתר "אורגניקו"
אסף רונאל, הבטטה סיפרה לאחיותיה: כשהחרקים מגיעים, זו הדרך להתגונן, באתר הארץ, 6 בינואר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בטטה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Jennifer A. Woolfe, Sweet potato: an untapped food resource, Volume 1991 , Cambridge University Press, page 1
- ^ Jennifer A. Woolfe, Sweet potato: an untapped food resource, Volume 1991 , Cambridge University Press, pages 29-30
- ^ Jennifer A. Woolfe, Sweet potato: an untapped food resource, Volume 1991 , Cambridge University Press, pages 17-18
- ^ 1 2 Sweet Potato, CGIAR web site(הקישור אינו פעיל, 10.12.2018)
- ^ Jennifer A. Woolfe, Sweet potato: an untapped food resource, Volume 1991 , Cambridge University Press, pages 15-16
- ^ Jennifer A. Woolfe, Sweet potato: an untapped food resource, Volume 1991 , Cambridge University Press, page 23
- ^ על פי הסטטיסטיקות במערכת FAOSTAT, יש ללחוץ על Countries by commodity ולבחור Sweet Potatoes
- ^ Jennifer A. Woolfe, Sweet potato: an untapped food resource, Volume 1991 , Cambridge University Press, page 19
- ^ התקדמות רבה בגידול הבטטה, דבר, 2 ביולי 1953
- ^ יעל קחל, "יצוא בטטות מישראל", אתר משרד החקלאות(הקישור אינו פעיל, 10.12.2018)
- ^ Jennifer A. Woolfe, Sweet potato: an untapped food resource, Volume 1991 , Cambridge University Press, page 22
