קנג'י דויהארה
 | |
| לידה |
8 באוגוסט 1883 אוקיאמה, מחוז אוקיאמה, האימפריה היפנית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
23 בדצמבר 1948 (בגיל 65) כלא סוגאמו, טוקיו, יפן בתקופת הכיבוש האמריקאי  |
| מדינה |
האימפריה היפנית, יפן  |
| כינוי | "לורנס המנצ'ורי" |
| השכלה | האקדמיה הצבאית הקיסרית |
| השתייכות | |
| תקופת הפעילות | 1904–1945 (כ־41 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
קֶנְגִ'י דּוֹיְהָארָה (ביפנית: 土肥原 賢二) היה גנרל בצבא היפני הקיסרי. הוא היה מבין ראשי הפיקוד הצבאי על הפלישה היפנית למנצ'וריה ובמהלך מלחמת העולם השנייה ומלחמת סין-יפן השנייה שירת בין מפקדי הפלישה היפנית בצפון ומאוחר יותר גם מרכז סין.
לדויהארה היה תפקיד מרכזי בניהול האזורים שנכבשו בידי האימפריה היפנית בסין והוא היה אחראי לכמה ממעשה הטבח המרכזיים שאירעו בשטחים הכבושים, כמו כן ניהל את סחר הסמים, בייחוד אופיום, שהועבר במנצ'וקוו. כמו כן הוא תמך בהוצאתה לפועל של המתקפה על פרל הארבור לאחר כניעת האימפריה היפנית הוא הואשם בבית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק בפשעי מלחמה ונגזר עליו דין מוות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קנג'י דויהארה נולד בעיר אוקיאמה, בירת מחוז אוקיאמה, באימפריה היפנית למשפחת סמוראים לשעבר אשר תמכו בו ללמוד לקראת קריירה צבאית. בשנת 1904 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית הקיסרית והתקבל לשורות הצבא היפני הקיסרי. בשנת 1912 סיים את לימודיו במכללת מטה הצבא, ולאחר מכן נשלח לבייג'ינג שבסין כנספח צבאי, שם למד כיצד לדבר סינית מנדרינית יחד עם כמה ניבים אחרים.
בין השנים 1921 ל-1922 הוא שירת תקופה קצרה במזרח הרחוק הרוסי במהלך ההתערבות הסיבירית של מדינות ההסכמה ובראש כוחותיהם יפן נגד רוסיה הסובייטית אשר הייתה עוד בתוך מלחמת האזרחים ברוסיה.
לרוב מאז סוף שנות העשרים של המאה העשרים עבד בשירות המודיעין של הצבא היפני. בשנת 1926 הוא צורף לרגימנט החי"ר השני ובשנת 1927 לרגימנט החי"ר השלישי. מאוחר יותר באותה השנה הוא שימש חלק מסיור רשמי לסין. בשנת 1928 הוא צורף לאוגדה הראשונה. בשנת 1929 הוא הפך יועץ צבאי לצבאה של סין הלאומנית, תחת מפלגת הקוומינטנג אשר נלחמה לאיחוד סין במשלחת הצפונית ומלחמת המישורים המרכזיים.
בשנת 1930 הועלה לדרגת בריגדיר גנרל והיה לקצין המפקד של רגימנט החי"ר ה-30. שנה אחר כך הפך למפקד שורות הביון של המוצב היפני בטיינג'ין.
מנצ'וריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיווח המודיעיני של דויהארה, נוסף על ראיות אחרות לפיהן ממשלה לאומנית בפיקודו של צ'יאנג קאי שק תוכל לאחד את סין, תרמה להחלטה האולטימטיבית של צירים רדיקלים בצבא היפני לפלוש למנצ'וריה. דויהארה היה מראשי התכנון של ההתנקשות באיל המלחמה המנצ'ורי ג'אנג דזוו-לין מחשש שהאחרון יחבור לסין הלאומנית ויעניק לכוחותיה את מנצ'וריה.
לאחר הפלישה היפנית למנצ'וריה והקמת מנצ'וקוו כמדינת חסות יפנית, דויהארה תמך בהעלאת פויי, קיסר סין לשעבר לקיסר החדש של מדינת החסות המנצ'ורית.
בכירים יפניים שהתחזו למנצ'ורים היו ממוקמים בכל צירי הממשלה של מנצ'וקוו. כל דרישה יפנית עברה בעזרת צבא קוואנטונג, הצבא המאנצ'ורי שלמעשה שימש זרועה צבאית של יפן שפעלה מעל לממשל פויי והמנצ'ורים. דויהארה דאז המשיך את הכיבושים היפנים לתוך מונגוליה הפנימית והוקמה מדינת חסות חדשה שנודעה כמנגג'יאנג. בעודו במנצ'וקוו, דויהארה היה מהתומכים המרכזיים להקמת מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תחילת מלחמת סין–יפן השנייה, קיבלה דויהארה פיקוד על הדיוויזיה ה-14 בצפון סין; בתפקיד זה הוא היה מעורב בקרב לנפנג במאי 1938. בין השנים 1938–1939 הוא צורף למטה הכללי כראש הסוכנות המודיעינית המיוחדת. בשנת 1939 הוא הפך לקצין המפקד של הארמייה החמישית של צבא קוואנטונג במנצ'וקוו ופיקד על התפוקה האדירה של שוק האופיום בתוך מדינת החסות. בשנת 1940 הוצב כחבר במועצת המלחמה העליונה, בתור ראש המחלקה האווירית של הצבא במשרד המלחמה, והמפקח הכללי על תעופת הצבא. ב-1941 הפך לראש הניהול של האקדמיה הצבאית הקיסרית.
ב-4 בנובמבר 1941, בדיון של המטה הכללי הביע דויהארה תמיכה במתקפה יפנית על פרל הארבור. בשנת 1943 הוא מונה למפקד המחוז הצבא המזרחי והחל להתערב במערכה בדרום מערב האוקיינוס השקט. בשנת 1944 מונה למושל מדינת ג'והור במלזיה הכבושה וכן למפקד הראשי של הארמייה השביעית היפנית, שפיקודה נוהל מסינגפור. בשנת 1945 הוא חזר ליפן והפך למפקח הכללי על הכשרה צבאית, תפקיד בכיר בצבא היפני, כששימש גם כקצין המפקד של הארמייה ה-12. זמן קצר לפני תום המלחמה הוא מונה למפקד הארמייה הראשונה.
משפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר כניעת האימפריה היפנית החלה תקופת הכיבוש האמריקאי ביפן. בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק נפתח ב-3 במאי 1946. דויהארה, ביחד עם 28 מנהיגים יפנים צבאיים ואזרחים שהואשמו בפשעי מלחמה, הובל על ידי שוטרים צבאיים אמריקאים אל אולם המשפט.
11 השופטים, המייצגים מדינות שלחמו ביפן, ישבו ישירות מול הנאשמים. למרבה האירוניה, יד ימינו של התובע הראשי היה ריוקיצ'י טנאקה, מבין מקורביו של דויהארה אשר פוטר עקב התנגדותו להידקי טוג'ו. דויהארה החשיב כעת את טנאקה לבוגד. בכתב האישום בן 43 העמודים היו 55 סעיפים, החל מפשעים נגד האנושות וכלה בטיפוח המלחמה בסין, דויהארה למעשה נמצא אשם בכל סעיפי האישום של בית הדין הבינלאומי הצבאי. תגובתו של דויהארה להצהרת הפתיחה של התובע הראשי הייתה: ”גם אם העם כולו ידבר עליי רע, אני אעמוד איתן כסלע, וערך חיי לא ייפגע כלל.” דויהארה נמצא אשם בכל ההאשמות נגדו והוא הוצא להורג בתלייה, בכלא סוגאמו, ב-23 בדצמבר 1948, בדקה אחרי חצות.
