קרב אפולוניוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קרב מעלה לבונה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב אפולוניוס
מלחמה: מרד החשמונאים
המקום המשוער, על פי אבי-יונה, שבו נערך הקרב - צילום משנת 1913

המקום המשוער, על פי אבי-יונה, שבו נערך הקרב - צילום משנת 1913
תאריך 166 לפנה"ס
קרב לפני: אין קרבות מסודרים לפני הקרב הזה
קרב אחרי: קרב בית חורון
מקום: מעלה לבונה, או ואדי חרמיה
32°03′16″N 35°14′27″E / 32.05444444°N 35.24083333°E / 32.05444444; 35.24083333 קואורדינטות: 32°03′16″N 35°14′27″E / 32.05444444°N 35.24083333°E / 32.05444444; 35.24083333 
עילה: תחילת המרד החשמונאי
תוצאה: ניצחון חשמונאי
הצדדים הלוחמים
מפקדים

אפולוניוס

כוחות

מעטים

מעטים

אבידות

אין נתונים

אין נתונים

BattleOfWadi HaramiaMap he.svg

קרב אפולוניוס היה הקרב הראשון שנערך בשנת 166 לפנה"ס בין כוחותיו המורדים של יהודה המכבי לבין כוחות סדירים של הממלכה הסלאוקית. על הכוחות הסלאוקים פיקד אפולוניוס, מושל מחוז השומרון[1]. הכוחות הסלאוקים נפלו למארב של המורדים. הקרב הסתיים במפלתם של הסלאוקים, ובמותו של אפולוניוס. הניצחון בקרב עודד מורדים להצטרף אל יהודה וסימן את העתיד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרוץ מרד החשמונאים, צבאו המורד של יהודה התבצר - על פי השערתו של אבי יונה - בהרי גופנה, מצפון-מזרח למודיעין, ובאמצע הדרך שבין שומרון לירושלים, ובמסגרת לוחמת גרילה תקף את היישובים הסמוכים ופגע במתייוונים. הכוחות המקומיים שהיו בירושלים לא הספיקו לדיכוי המרד, לכן נשלחה תגבורת בראשותו של ראש מחוז שומרון לדכא את המרידה, ולחסל את הגרעין הראשוני שלו.

צבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח של אפולוניוס הורכב מבני המושבה הצבאית מוקדונית שבסאמריה-שומרון ואליהם הצטרפו שומרונים. על פי בר כוכבא מספרם של המתיישבים הצבאיים היה מוגבל למדי, ואילו השומרונים, אף שיכלו להיות רבים, לא היו בעלי יכולות צבאיות של ממש[2].

שדה הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לתפיסה שהשתרשה, מקום הקרב הברור איננו מצוין כלל בספר מקבים והוא משוער על ידי החוקרים. ההשערה המקובלת שהקרב נערך בנקודה כלשהי על הציר המרכזי המוביל משומרון לירושלים. על פי הצעתו של מיכאל אבי-יונה הקרב נערך במעלה לבונה (32°03′26″N 35°15′11″E / 32.057264°N 35.253117°E / 32.057264; 35.253117), במחצית הדרך בין שכם לירושלים, מעלה מפותל עם קפלי קרקע, שאפשר לארוב בהם לעולים שמתייגעים בעליה[3]. לעומתו אבישר הציע את ואדי חרמיה (32°00′04″N 35°15′09″E / 32.001024°N 35.252376°E / 32.001024; 35.252376), שמיקומה כ-9.5 ק"מ דרומה למעלה לבונה ומצפון לכפר סילוואד, ובו הדרך שעוברת בגיא צר, נשלטת על ידי רכסים משני צידיה. על פי בר כוכבא אין טעם לדבוק בהצעת זיהוי, כיוון שיכולים להיות הרבה אתרים מתאימים בדרך שבין העיר שומרון לירושלים והוא מעדיף לקרוא לקרב זו "הקרב נגד אפולוניוס".[2]

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבאו של אפולוניוס שיצא מסמריה-שומרון, כנראה עבר דרך שכם, ומשם צעד והדרים לכיוון יהודה, מסע לא קצר שארך בין כ-36 ק"מ (מעלה לבונה), ל-45 ק"מ (ואדי חרמיה). כאשר אפולוניוס הגיע ליהודה הוא נאלץ לטפס בהרים או לעבור בוואדיות, ונחשף עד מהרה על ידי מרגליו של יהודה המכבי ("וידע יהודה").

ככל הנראה צבאו של אפולוניוס, הופתע בעוברו על הדרך בין שכם לירושלים, במעלה לבונה/ואדי חרמיה או מקום אחר נשלט אחר על הציר, על ידי צבאו של יהודה המכבי. אם נכונה ההנחה כי אפולוניוס הותקף במעלה לבונה, הרי שהחיילים הסלווקים עמוסי הנשק שהלכו בטור עורפי, התייגעו במעלה התלול והמפרך (שמתפתל לאורך של כ-3.5 ק"מ), כאשר באחד מהפיתולים האחרונים ממתינים להם המורדים, ומסתערים עליהם מלמעלה כלפי מטה. לפי ההנחה שאפולוניוס הותקף בוואדי חרמיה, שהוא ואדי צר מאוד שמשני צדדיו מתנשאים הרים תלולים, נראה שיהודה ואנשיו ארבו להם ברכסים השולטים משני צידי הואדי, וכאשר הסלאוקים עברו שם בטור עורפי שרוחבו כרוחב הדרך, הם התקיפו אותם מלמעלה למטה.

כך או כך, יהודה המכבי ואנשיו התנפלו על הכוח מהמארב, כאשר הם בוחרים לעצמם תנאי שטח עדיפים שינטרלו את הכוח העודף של הסלאוקים. עקב תנאי השטח שהיו לא נוחים לכוח הסלאוקי, שהיה מסורבל וכלל כלי נשק כבדים, הצבא הסלאוקי הובס ומפקדו ורבים מחייליו נהרגו[4]. היה זה הניצחון המשמעותי הראשון של יהודה המכבי, והיה בו לרמוז על הבאות.

בתיאור בספר מקבים א' מתואר כי יהודה המכבי לקח את חרבו של אפולוניוס, ומאז נלחם בה כל הימים[5].

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרשנותו של ברוך קנאל, למרות שמדובר בכח מקומי בראשותו של המושל המקומי, יהודה הצליח להוכיח שמקבוצת מורדים הוא הפך לכוח צבאי משמעותי, שיש ביכולתו לנצח כוח סלווקי סדיר. ניצחון זה העביר לרשותם כלי נשק, דבר שהיה חשוב ביותר להתבססות הצבאית של המורדים, עקב מיעוט הנשק והציוד שהיה ברשותם בתחילת המרד.

המורדים שלטו על השדרה שמובילה מצפון לירושלים, והשלטון היה צריך להתחשב בהם בעניין הזה, ובפעם הבאה הכוח הסלוקי, שהגיע בכוחות מתוגברים, העדיף לא לחזור על אותה דרך, אלא ניסה לפרוץ לקו פרשת המים בדרך אחרת. האפקט הפסיכולוגי והמורלי היה אף הוא חשוב למדי. יהודה התחיל להוכיח ליהודים שיש לו כישורים מנהיגותים וצבאיים, ושאפשר לסמוך עליו שלא ימיט אסון על אנשיו ועל תומכיו ואוהדיו ביהודה. הצלחתו זו הגבירה את האהדה כלפיו, וגררה הצטרפות של מורדים נוספים למחנהו.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידיעות מדויקות על מהלך הקרב ומיקומו אינן בנמצא. הקרב מאוזכר באופן תמציתי וקצר בספר מקבים א' (שלוש פסוקים) ובקדמוניות היהודים, שהוא עיבוד פרוזאי שלו (אך הקרב איננו מתואר כלל בספר במקבים ב'). על פי בצלאל בר כוכבא, נראה שלמחבר ספר מקבים א' היה מידע מועט על ההתרחשות כולה: הרכב הצבאות וכמותם, מעמד המפקד היווני, ציר המסע, מספרי אבדות, כיווני נסיגה ועוד, והוא משלים את התוכן החסר במליצות מקראיות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות עתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי יוספוס אפולוניוס הוא סטראטגוס של שומרון כהסקה של התעודה על "הצידונים בשכם". היו אחרים שניסו לזהותו עם אפולוניוס מפקד המיסיים שעמד על פי מקבים ב' בראש הגייסות שפרצו לירושלים ערב הגזרות.
  2. ^ 2.0 2.1 מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 163
  3. ^ "מסתבר כי הקרב התנהל במעלה לבונה, המעברות הצרים בהרים, מתאימים לדרך הפעולה של יהודה המכבי; ומעלה לבונה התאים יותר מכל מקום אחר בדרך צפונה לשיטת המלחמה הזו" - מיכאל אבי יונה, הקרבות שבספרי החשמונאים, מדינת החשמונאים, עמ' 187
  4. ^ וביוספוס "רבים מהם הרג...ופצע עוד רבים" (קדמוניות י"ב 287)
  5. ^ מקור ההשראה לסיפור זה הוא דוד וגלית בספר שמואל א כא י, שבו מתואר כי דוד מקבל את חרב גוליית ונלחם בה. וייתכן מאוד שמחבר ביקש לעשות אנלוגיה בין דוד ליהודה
Menora Titus.jpg קרבות המכבים (מרד החשמונאים)
שליט אנטיוכוס הרביעי
(175 - 164)
אנטיוכוס החמישי
(164 - 162)
דמטריוס הראשון
(162 - 150)
שנה לפנה"ס 166 166 165 164 162 162 161 160
אתר הקרב אפולוניוס בית חורון אמאוס בית צור בית זכריה כפר שלמא חדשה אלעשה