קרב סנדוויץ' (1460)
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: מלחמות השושנים | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 15 בינואר 1460 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בים, מול סנדוויץ', קנט, אנגליה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
15°16′30″N 1°25′37.2″E / 15.27500°N 1.427000°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבית יורק | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב סנדוויץ' (באנגלית: Battle of Sandwich) היה עימות ימי שנערך מול העיירה סנדוויץ' שבמחוז קנט במסגרת מלחמות השושנים ב-15 בינואר 1460. במהלך העימות לכדו כוחות בית יורק, בפיקודם של סר ג'ון דינהאם וברון ונלוק, את כוחות הצי של בית לנקסטר ולקחו בשבי את מפקדיהם. הניצחון אפשר לרוזן ווריק ואנשי בית יורק לנחות שנית בסנדוויץ' ללא התנגדות ביוני אותה שנה, ולצעוד לעבר לונדון.
קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תבוסתם בקרב גשר לדפורד נמלטו רוזן סולסברי ורוזן ווריק יחד עם בנו של ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, אדוארד, רוזן מארץ' לקאלה[3].
דוכס סאמרסט, שקיבל את המינוי של ווריק כמפקד קאלה, נחת בראש צבא לנקסטרי בסמוך לעיר בנובמבר 1459 בניסיון לכבוש אותה מידי אנשי בית יורק. לווריק נודע על אוניות שכונסו בסנדוויץ' כתגבורת לסאמרסט, על כן נשלחו לשם ב-15 בינואר 1460 סר ג'ון דינהאם וג'ון ונלוק, אשר המתינו לתחילת הגאות מול החוף. עם שחר התגנבו דינהאם, ונלוק ואנשיהם אל תוך הנמל. דינאהם "לכד את אוניותיו העיקריות של המלך... מצוידות היטב בארטילריה ובתחמושת[4]", בעוד המפקד הלנקסטרי במקום, רוזן ריברס, ובנו, סר אנתוני וודוויל, נופלים בשבי ללא התנגדות. מבלי שספגו אבדה אחת, ועמם כל האוניות הכשירות לשייט שבנמל והאסירים, שבו דינהאם ו-ונלוק עם שללם לקאלה[2][5][6].
תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתוצאה מהקרב הושגה שליטה יורקית במימי התעלה האנגלית. במרץ 1460 הפליג ווריק לאירלנד, שם נועד עם הדוכס מיורק והשניים גיבשו את תוכניתם לפלישה לאנגליה. בשובו ניסה ליירטו צי לנקסטרי בפיקודו של דוכס אקסטר, אך האחרון לא בטח באנשיו בקרב, ניתק מגע ונסוג לדארמות' שבדבון[7]. ב-24 ביוני נחת כוח יורקי קטן, בפיקודם של דינהאם, ונלוק ולורד פאקונברג בשנית בסנדוויץ', כבש את העיירה לאחר קרב קצר והקים ראש גשר[8]. לאחר יומיים נחת בסנדוויץ' ווריק, יחד עם סולסברי ומארץ', בראש כ-2,000 איש[5][9]. לאחר שמתוקף תפקידו כמפקד העיר קאלה טיהר את התעלה מפירטים צרפתים (שפשטו על העיירה וסביבותיה כתוצאה מהתוהו ובוהו של מלחמת האזרחים) והפך את מימי החופים של קנט למקום בטוח מפניהם התקבל ווריק על ידי תושבי המחוז כגיבור[10][11][12].
תוך זמן קצר גדל צבאו של ווריק באמצעות גיוס מקומיים וזכה לתמיכה נוספת כשעבר ליד קנטרברי. המפקדים היורקיים נהנו מפופולריות רבה בקנט ואף אנשי בית לנקסטר שהיו אמורים לפעול כנגדם במחוז עברו לצידם[9]. הצבא היורקי המתעצם צעד ללונדון, אליה הגיע ב-2 ביולי, שם קידם אותו בברכה הלורד ראש העיר של לונדון, ויליאם הולין, והארכיבישוף מקנטרברי, תומאס בורצ'יור. מלונדון צעד הצבא היורקי לעבר נורת'האמפטון לעימות מול המלך הנרי השישי וצבאו הלנקסטרי. בקרב נורת'האמפטון, שנערך ב-10 ביולי 1460, הביס ווריק את הצבא הלנקסטרי ולקח בשבי את המלך הנרי[13][14][15].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Edgar, J.G. The Wars of the Roses. Perennial Press, 2015. ISBN 9781518337802
- Oman, Charles. Warwick, the Kingmaker. Macmillan, 1891
- Ross, Charles Derek. Edward IV. University of California Press, 1974. ISBN 0520027817
- Sadler, John. Towton: The Battle of Palm Sunday Field 1461. Pen and Sword, 2014. ISBN 1844682684
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Oman, עמוד 83
- ^ 1 2 Sadler, עמוד 101
- ^ Sadler, עמודים 99–100
- ^ Brooke, Richard. Visits to Fields of Battle, in England, of the Fifteenth Century. J. R. Smith, 1857. עמוד 235
- ^ 1 2 Rose, Susan. Calais: An English Town in France, 1347-1558. Boydell & Brewer Ltd, 2008. ISBN 1843834014. עמוד 85
- ^ Oman, עמודים 83–84
- ^ Goodman, Anthony. The Wars of the Roses : military activity and English society, 1452-97. London: Routledge & Kegan Paul, 1981. ISBN 0710007280. עמוד 32
- ^ Oman, עמודים 89–90
- ^ 1 2 Hicks, Michael. Warwick the Kingmaker. John Wiley & Sons, 2008. ISBN 0470751932. עמוד 177
- ^ Sadler, עמוד 102
- ^ Wagner, John A. Encyclopedia of the Wars of the Roses. ABC-CLIO, 2001. ISBN 1851093583. עמוד 169
- ^ Oman, עמודים 67–68
- ^ Ross, עמודים 27−25
- ^ Sadler, עמודים 101–106
- ^ Edgar, עמודים 79–82