קרטיס C-46 קומנדו
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס תובלה דו מנועי | ||||||||||||
| מדינת מקור |
| ||||||||||||
| פיתוח |
קרטיס-רייט | ||||||||||||
| יצרן | קרטיס-רייט | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 26 מרץ 1940 | ||||||||||||
| תקופת שירות | 1941–1968[1] (כ־27 שנים) | ||||||||||||
| צוות | 4 או 5 (תלוי בדגם) | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 3,181 | ||||||||||||
| מפעיל ראשי |
| ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
קרטיס C-46 קומנדו (באנגלית: Curtiss C-46 Commando) הוא מטוס תובלה אשר פותח מדגם של מטוס נוסעים, ושימש בתקופת מלחמת העולם השנייה כמטוס תובלה צבאי בשרות חילות האוויר של צבא ארצות הברית וכן על ידי צי ארצות הברית וחיל הנחתים, שם נקרא R5C. המטוס כונה על ידי טייסיו "הלוויתן", "קרטיס האסון", "סיוט השרברב" ואף "ארון המתים המעופף".[דרוש מקור] מטוס ה-C-46 שימש למטרה דומה לזו של מטוס ה-DC-3 דקוטה, אולם יוצר בכמויות קטנות יותר. בעת שיוצר היה ה-C-46 המטוס הדו-מנועי הגדול בעולם והמטוס הדו-מנועי הגדול והכבד ביותר ששימש במלחמת העולם השנייה. עם תום מלחמת העולם השנייה הוסבו מספר קטן של מטוסי C-46 בחזרה למטרתם המקורית כמטוסי נוסעים, אולם שפע עודפי הצבא של מטוסי הדקוטה אשר הציפו את השוק גרמו לכך שמטוסי ה-C-46 הפכו עד מהרה בעיקר למטוסי מטען. מטוסי C-46 המשיכו לשרת בחילות האוויר של צבא ארצות הברית (שהפך ב-1947 לחיל האוויר האמריקאי), בתפקידים משניים, עד לשנת 1968, אולם, עדיין ממשיכים לטוס כמטוסי מטען עמידים, גם במאה ה-21, בעיקר באזורים נידחים בצפון הארקטי ובתובלה למסלולי נחיתה מרוחקים מאזורי ישוב. מטוסי ה"קומנדו" היוו את עמוד השדרה של להק תובלה אווירית של חיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות.

קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קרטיס C-46 קומנדו, באתר חיל האוויר הישראלי
- קומנדו, בטאון חיל האוויר 63, נובמבר-דצמבר 1963, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- אודי עציון, אחרי 70 שנה: מטוס העולים מעיראק שב לישראל, באתר ynet, 21 בפברואר 2017
