קרטרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר וקרטרוס צדים אריה פסיפס מהעיר פלה

קרטרוסיוונית: Κρατερός; המאה ה-4 לפנה"ס) היה מצביא מוקדוני בולט בצבאו של אלכסנדר הגדול, ולאחר מכן אחד מחשובי הדיאדוכים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרטרוס היה בנו של מצביא מוקדוני בשם אלכסנדר מאורסטיס, (עיר בגבול אלבניה ויוון של ימינו)[1] אחיו היה האדמירל אמפותראוס.[2]

הוא פיקד לראשונה על חטיבת פלנקס בקרב גרניקוס.[3] בקרב איסוס עלה בדרגה ופיקד יחד עם קוינוס על כל חיל הרגלים של האגף השמאלי המוקדוני,[4] הוא השתתף גם במצור על צור. הוא לא עלה בדרגה עד קרב גאוגמלה, ופיקד יחד עם פרמניון על האגף השמאלי. בקרב השערים הפרסיים, אלכסנדר תכנן לאגף ולהפתיע את המצביא הפרסי אריוברזנס, ולשם כך נתן לקרטרוס לפקד על המחנה והורה לו להעמיד פנים שהצבא המוקדוני כולו נמצא בו.[5] בהמשך פיקד קרטרוס על גוף הצבא המוקדוני, בעוד שאלכסנדר דהר עם כוח החלוץ בעקבות דריווש השלישי מלך פרס.[1] הוא השתתף גם בקרבות בהירקניה, ונגד אחשדרפנים מורדים.[6]

כאשר המצביא פילוטאס הואשם בשותפות בקשר לרצוח את אלכסנדר, קבע בית המשפט המוקדוני שעליו להיות מוצא להורג. אולם קרטרוס, וכך גם הפאיסטיון וקוינוס, טענו בתוקף שמזימתו של פילוטאס אינה מזימת יחיד כי אם קשר מאורגן. קרטרוס, אף שהיה נשוי לאחותו של פילוטאס, אסף במהירות ראיות רבות נגד גיסו, ואף ראיין את אנטיגונה פילגשו של פילוטאס שמסרה לו פרטים נוספים.[7] פילוטאס הוצא להורג יחד עם אביו פרמניון, קרטרוס יצא נשכר מהעניין הוא הועלה בדרגה.

קרטרוס לקח חלק גם בקרב הידספס, אלכסנדר רצה לאגף את יריבו ההודי פורוס, לפיכך קרטרוס נשאר במחנה המוקדוני בגדה המערבית של ההידספס. קרטרוס קיבל הוראות מדויקות: אסור לו לחצות את הנהר אלא אם כן יעזוב פורוס את מחנהו בגדה המזרחית על מנת להילחם באלכסנדר, או שהוא יראה שפורוס נמלט ואז על קרטרוס לרדוף אחריו. במקרה שפורוס ייקח רק חלק מהצבא שלו על מנת להילחם באלכסנדר ובחלק שיישאר במחנה יהיו פילים, אזי גם במצב זה אסור יהיה לקרטרוס לחצות את ההידספס. רק אם פורוס ייקח את כל פיליו להילחם באלכסנדר, צריך קרטרוס לבצע צליחה מול המחנה ההודי. אלכסנדר העביר הוראות אלו כי האמין שביכולתו של הצבא המוקדוני להתגבר על הצבא ההודי בזמן הצליחה אבל לא על הפילים.[8] דיודורוס מרחיב עוד על תרגילי ההטעיה של אלכסנדר ומתאר כיצד המוקדונים הקימו את האוהל המלכותי של אלכסנדר במחנה הרחק מנקודת החצייה, השאירו את שומרי הראש של אלכסנדר ליד האוהל ואף הלבישו את אחד מקציניו של אלכסנדר בבגדיו על מנת ליצור את הרושם שאלכסנדר עדיין במחנה.[9] כוח הרתק של קרטרוס כלל את: ההיפארכיה (גדוד הפרשים המוקדונים) שלו, הפרשים מאראכוסיה ופארופאמיסוס, שתי חטיבות פלנקס בפיקודם של אלקסטאס ופוליפרכון ואת כוח בעלי הברית ההודים שמנה 5,000 איש. כלומר סך הכל כוח הרתק מנה 3,000 פרשים ו-8,000 חיילים רגלים. הקרב הסתיים בניצחון מוקדוני מוחץ.

לאחר הקרב הפקיד אלכסנדר את קרטרוס על בניית שתי ערים חדשות, ניקיאה, ובוקפאליה. לפיכך ככל הנראה הוא לא נכח כאשר אספת החיילים המוקדונים מרדה באלכסנדר.[1] הוא נפגש עם אלכסנדר שוב בדרך חזה מהודו. בבבל, הכריח אותו אלכסנדר להינשא לנסיכה הפרסית אמיסטרי אחייניתו של המלך דריווש השלישי.[10] לאחר מכן יצא קרטרוס עם 11,500 חיילים וותיקים חזרה ליוון, כדי להחליף את אנטיפטרוס בתפקיד העוצר.[11] בדרך הוא עצר בקיליקיה, במטרה לבנות צי שהיה אמור לעזור לאלכסנדר במלחמה שתכנן נגד קרתגו והערבים.[12] אולם עוד בטרם הושלמה המשימה מת אלכסנדר מוות מסתורי בבבל.

עם מותו של אלכסנדר החלה ביוון תסיסה נגד השלטון המוקדוני, ונפתחה מלחמת לאמיה. קרטרוס הודיע שהוא נאמן לאנטיפטרוס ופרדיקס שמונו לעוצרים עבור בנו הפעוט של אלכסנדר. הוא חזר מאסיה עם 10,000 רגליים, 1,000 קלעים, וקשתים ו-1,500 פרשים, כדי להילחם בכוח היווני המורד,[13] אנטיפטרוס הודה לו ונתן לו את בתו פילה לאשה.[14] אולם בהדרגה התהווה קרע בין פרדיקס, שהפך להיות חזק מדי לטעמם של שאר קציני אלכסנדר, לבין אנטיפטרוס. נכרתה נגדו ברית שכללה את אנטיפטרוס, תלמי, אנטיגונוס וליסימכוס. וגם קרטרוס הצטרף אליה, ככל הנראה נפגע מכך שפרדיקס התעלם ממנו במהלך חלוקת ירושת אלכסנדר.[1] אל פרדיקס הצטרפו אאומנס, וקלאופטרה אחות אלכסנדר. בשנת 321 לפנה"ס יצא פרדיקס למצרים כדי לדכא את תלמי, והותיר את אאומנס לנהל את המערכה באסיה הקטנה נגד קרטרוס, אנטיגונוס, ודמטריוס.[15] במהלך אחד הקרבות ביניהם, בשנת 320 לפנה"ס בערך, באזור ההלספונט, נהרג קרטרוס.[16]

דמותו של קרטרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרטרוס היה אחד מידידיו הקרובים ביותר של אלכסנדר, וייתכן שגם היה מאהבו. כך או כך, ידידותו של קרטרוס עם אלכסנדר הביאה לא פעם לחיכוכים עם הפאיסטיון, שהיה גם כן ידיד קרוב של אלכסנדר. פלוטארכוס טוען שאלכסנדר גילה: "אהבה להפאיסטיון. והערכה לקרטרוס."[17] הוא מוסיף גם שפעם אלכסנדר שאל את אחד מידידיו האחרים אם הוא יודע מה ההבדל בין הפאיסטיון לקרטרוס, והשיב שהפאיסטיון אוהב את אלכסנדר, בעוד קרטרוס אוהב את המלך.[17] באחת הפעמים, היריבות בין השניים על ליבו של אלכסנדר הגיעה עד כדי אלימות ממש, והשניים עמדו זה מול זה בחרבות שלופות, עד שאלכסנדר הפריד ביניהם וגינה אותם על כך. פלוטארכוס כותב שיותר הם לא העזו לריב "אפילו לא בצחוק".[17] לפני מותו כאשר שאלו את אלכסנדר למי הוא מוריש את ממלכתו, הוא השיב:[18] "toi krhtistoi" ("לחזק מכולם"), אם כי יש הסוברים שאלכסנדר אמר למעשה "toi krhteroi" ("לקרטרוס"), ובשל מחלתו לא הובנו דבריו כראוי.[19]

קרטרוס נשא שלוש נשים בחייו, הראשונה הייתה בתו של הגנרל פרמניון ואחותו של פילוטאס. השנייה הייתה אמיסטרי, אחייניתו של מלך פרס דריווש השלישי, לה נישא בטקס המוני באילוצו של אלכסנדר. השלישית הייתה פילה, בתו של אנטיפטרוס לה נישא כדי לחזק את הברית הפוליטית ביניהם. ידוע רק על בן אחד שנולד לו מפילה, הוא זכה לשם קרטרוס השני.[1]

פסל לזכרו תוצרת הפסל ליסיפוס היה מוצב בדלפי.[1] ופסיפס המתאר אותו ואת אלכסנדר צדים אריה התגלה בעיר הבירה המוקדונית פלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז
  • ג'. ב. ברי, תולדות העולם הקלאסי, כרך שני.
  • ביל יני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, 2012, הוצאת מודן. - (מהדורה ראשונה בשנת 2010)
  • קלושה פאול, אלכסנדר הגדול, ת"א: מזרחי, 1963.
  • י. מודז'ייבסקי, אלכסנדר מוקדון, הוצאת הדר, 1960.
  • פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.
  • Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
  • Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
  • Arrian, The Campaigns of Alexander, translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions.
  • Quintus Curtius Rufus. "Historiarum Alexandri Magni Libri Qui Supersunt" (בלטינית). 

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 קרטרוס באתר ליוויוס
  2. ^ ביוגרפיה בספרו של ויליאם סמית
  3. ^ Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great p 95 - 25
  4. ^ ביל יני, עמ' 66.
  5. ^ ביל יני, עמ' 118.
  6. ^ דוד גולן, "תולדות העולם ההלניסטי", עמ' 47.
  7. ^ י. מודז'ייבסקי, "אלכסנדר מוקדון", עמ' 97.
  8. ^ אריאנוס, אנאבסיס, ספר 5, פרק 11.
  9. ^ דיודורוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 17, פרק 10, פסקאות 20 - 21.
  10. ^ תיאור החתונה באתר ליוויוס
  11. ^ גולן, עמ' 51.
  12. ^ על מלחמה מתוכננת זו ראו בספרו של ביל יני עמ' 235-231.
  13. ^ דיודורוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 18, פרק 16, 4.
  14. ^ גולן, עמ' 64.
  15. ^ יוסטינוס, ספר שלושה עשר, 6, 14.
  16. ^ גולן עמ' 68.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 פלוטארכוס, "חיי אלכסנדר", 47.
  18. ^ דיודורוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 17, פרק 117, 5-1.
  19. ^ ביל יני, עמ' 231.