אאומנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אאומנסיוונית: Εὐμένης, ‏361 לערך - 316 לפנה"ס) היה מזכירו של אלכסנדר הגדול ואחת מהדמויות המשמעותיות במלחמות הדיאדוכים אחרי מות אלכסנדר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו של אאומנס בעיר קרדיא (בחצי-האי גליפולי). בגיל צעיר הרשים את פיליפוס השני, מלך מוקדון, כשביקר זה בעיר, וצורף על ידיו לחצר המקדונית כמזכיר. בחצר המלך אלכסנדר השלישי ממוקדון (אלכסנדר הגדול) היה אאומנס ל"סופר הראשי". במהלך מסע אלכסנדר בהודו קיבל אאומנס לראשונה פיקוד צבאי, ולאחר מות הפאיסטיון ב-324 קיבל אאומנס פיקוד גבוה בחיל הפרשים הכבדים הטיירוי ("רעי המלך"). עדות נוספת למעמדו הגבוה של אאומנס בחצר אלכסנדר היא שהוא שודך לברסינה בת ארטבזוס, שאחותה (גם שמה ברסינה), הייתה פלגשו של אלכסנדר ואף ילדה לו בן.[1]

נאמנו של פרדיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות אלכסנדר הסתפח אאומנס לסיעתו של פרדיקס, וייתכן שאף זייף לבקשתו ולתועלתו של פטרונו החדש את היומנים המלכותיים.[2] בתרומה לתמיכתו קיבל אאומנס מפרדיקס את האחשדרפנות של קפדוקיה, בתוספת חלק מן הצבא המלכותי (שנת 322). במסגרת תפקידו זה, ובהתאם לבריתו עם פרדיקס, הקדיש אאומנס את שארית חייו למאמץ לשמור על אחדותה של מלכות אלכסנדר, כנגד השאיפות הבדלניות והפרטניות של שאר הדיאדוכים.

בשנת 321 ניהל אאומנס מערכה מוצלחת נגד נאופטולמוס וקרטרוס, בה נהרג האחרון - מבכירי יורשיו של אלכסנדר. לאחר מותו של פרדיקס מידי חייליו במצרים נותר אאומנס בודד מול מאמציהם המשותפים של אנטיגונוס, אנטיפטרוס (ולאחר מותו קסנדרוס בנו) ותלמי. בהסכם טריפרדיסוס (Partition of Triparadisus) בהמשך אותה שנה הוכרז כבוגד והוצא נגדו גזר-דין מוות. עקב מחסור במשאבים נאלץ אאומנס לפטר את רוב שׂכיריו ולשלח את רוב חייליו המקדונים. הוא הסתגר במבצר נוֹרָה והדף בהצלחה את נסיונותיו של אנטיגונוס להעלותו בחכה.

הדיאדוך היווני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות אנטיפטרוס (319) נפתח בפני אאומנס חלון הזדמנויות חדש. לפני מותו הפתיע אנטיפטרוס בבחירת יורשו כעוצר המלכים, התעלם מאנטיגונוס בעל-בריתו, דילג על קסנדרוס בנו, ומינה את פוליפרכון, קצין ותיק ורב זכויות, אך אפור וחסר תומכים. משחברו אנטיגונוס וקסנדרוס לחטוף עבור האחרון את משׂרת העוצר, פנה פוליפרכון במצוקתו לאאומנס, ביקש ממנו את תמיכתו, והציע לו בתמורה את הפיקוד על אסיה כולה (סטרטגוס של אסיה).

ברית זו חילצה את אאומנס מן המיצר והביאה למהפך גמור במעמדו. ראשית, הוא זכה ללגיטימציה ניכרת בזכות חידוש יחסיו עם חצר המלכות המקדונית הרשמית. שנית, הועמד לרשותו אוצר מדינה שהיה שמור בקֻאינדא (Cyinda) שבקיליקיה. שלישית, הוא קיבל לפיקודו את הארגירספידים (Argyraspides, ‏αργυράσπιδες), יחידת העלית של חיל הרגלים המקדוני.

לכל אורך הקריירה הצבאית שלו נתקל אאומנס ברגשות קנאה ושׂנאה מצד עמיתיו ופקודיו המקדונים, ששׂטמו אותו על מוצאו היווני. כדי לקיים את פיקודו ולהוציאו לפועל ביעילות, נקט אאומנס בתחבולה הבאה:

הוא סיפר שנראה לו בחלום מראה מוזר ביותר, שאותו ראה לחובה לחלוק עם כולם ... שהרי בחלומו נראה לו אלכסנדר המלך בעודו בחיים, ערוך ומקושט בכל הדרו המלכותי, כשהוא מנהל את העניינים, מחלק פקודות להגמונים, ועוסק במרץ בכל עסקי המלוכה. "ולפיכך חושבני", אמר אאומנס, "שצריך להעמיד מתוך האוצר המלכותי כס מוזהב, ולאחר שנניח עליו את הדיאדמה, את שרביט המלכות, את הכתר ואת שאר סימני המלכות, כל ההגמונים יעלו לו מנחה עם בוקר, יתוועדו בסמוך לכס, ויקבלו את פקודותיהם בשמו של המלך, כאילו היה עדיין חי ועומד בראש ממלכתו הוא."

– דיודורוס סיקולוס 18.60.4-6[3]

לאחר שביסס את מעמדו בראש "מגני הכסף" קיבץ אאומנס תומכים שונים מקרב האחשדרפנים, כדי להתנגד לנסיון ההשתלטות של אנטיגונוס על אסיה. המידע על מערכה זו, שהתנהלה באזורים ההריים של איראן של ימינו, מועט ביותר. אאומנס זכה בהצלחה בקרב פַּראיטַקֶנֶה [4] בשנת 317. שנה לאחר מכן פגש שוב את אנטיגונוס בשׂדה הקרב, בגַבּיֵנֶה (Gabiene). אירוע המפתח בקרב זה היה נפילת מחנהו של אאומנס - ובכלל זה משפחותיהם ורכושם של "כסופי-המגן" - בידי יריביו. החיילים הוותיקים הסגירו את אאומנס לידי יריביו, והוא הוצא להורג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור חייו של אאומנס סופר על ידי פלוטארכוס איש כאירוניאה, שהקדיש לו ביוגרפיה שלמה (מקבילה לזו של סֵרטוֹריוּס). עם זאת, בדומה לרוב המכריע של הדיאדוכים, ההשפעה ארוכת-הטווח של אאומנס הייתה מזערית. מידע רב נוסף נמצא בספרים 18-19 של דיודורוס סיקולוס. ההנחה המקובלת היא שהמקור ששימש את שניהם הוא היירונימוס איש קרדיא (Hieronymus of Cardia), בן-מולדתו של אאומנס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פלוטרכוס, אאומנס, 1
  2. ^ A.B.Bosowrth, Oxford Classical Dictionary 3rd ed. s.v. Eumenes #3
  3. ^ דיודורוס סיקולוס 18.60.4-6 (תרגום עברי: ד"ר אוֹרי אמיתי, אונ' חיפה).
  4. ^ על קרב פַּראיטַקֶנֶה: Paraetacene