קריפטו-פשיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קריפטו-פשיזםאנגלית: Crypto-fascism) הוא מונח פוליטי המתאר אדם התומך או מעריץ פשיזם בסתר או ברמיזה בלבד. המונח מרמז כי האדם מבין שעליו לשמור על נטיותיו הפשיסטיות בסתר, אחרת יסתכן בגינוי, רדיפה או התאבדות פוליטית.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "קריפטו-פשיסט" פורסם ברבים בשנת 1963 בספר "המלווה הנאמן" (בגרמנית: Der getreue Korrepetitor) מאת הסוציולוג הגרמני תאודור אדורנו. אדורנו השתמש במונח "קריפטו-פשיזם" במכתב שנכתב לוולטר בנימין עוד ב-1937. עם זאת, בכתביו של אדrונו המונח מתייחס לאדם שמציג נטיות פשיסטיות בלי ידיעתו או מתוך בורות.[1]

בשנת 1968, בעת עימות טלוויזיוני בוועידה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית האמריקאית ששודר ברשת ABC, מועמד המפלגה הדמוקרטית גור וידאל תיאר את מקבילו הרפובליקני ויליאם פ. באקלי כ"קריפטו-נאצי". בתגובה, ענה באקלי: "תקשיב, חתיכת קוויר, תפסיק לקרוא לי 'קריפטו-נאצי' או שארביץ לך בפרצוף".[2][3] במאמר שפורסם במגזין "Esquire" ב-1969 הבהיר וידאל: "לא התכוונתי להשתמש בביטוי 'קריפטו נאצי', התכוונתי להגיד 'בעל נפש פשיסטית'".[4] בדיווחים מאחורים יותר אודות האירוע, דבריו של וידאל עוותו מעט למילה "קריפטו-פשיסט".[5]

שימוש מודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972, מתח זוכה פרס נובל לספרות היינריך בל ביקורת על הסיקור התקשורתי של עיתון "בילד" כלפי כנופיית באדר-מיינהוף. במאמרו, שפורסם בעיתון "דר שפיגל", טען בל כי העיתון מנפח את חשיבותה של הכנופיה, תורם לאווירה אלימה ופרנואידית במדינה, וגוזר את דינם של מעורבים בפרשיות מסוימות לפני שהאשמות כלפיהן הוכחו בבית המשפט. בין השאר, טען בל כי מעשי העיתון "כבר אינם קריפטו-פשיסטיים, אינם כמעט-פשיסטיים, אלא פשיסטיים לחלוטין. דברי הסתה, שקרים וגועל".[6]

בשנת 2011 טען עיתונאי "הגרדיאן" רוי מודי כי "הקולנוע ההוליוודי המיינסטרימי", ובמיוחד אמן הקומיקס ובמאי הקולנוע פרנק מילר, הם "קריפטו-פשיסטים", כיוון שהם מקדמים נרטיב פוגעני בו "מלחמה נגד אויב חסר רחמים זה טוב, שירות צבאי זה טוב, רצח והרג הופכים אותך לגבר, והקפיטליזם חייב לנצח".[7]

מספר עיתונאים קישרו בין תומכי דונלד טראמפ והאלט-רייט לבין קריפטו-פשיזם, בטענה שהם משתמשים בתירוץ של ממים אירוניים והומור קיצוני ולא תקין פוליטית כמסווה לאידאולוגיה פשיסטית אמיתית.[8][9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Theodor W. Adorno, The complete correspondence, 1928-1940, עמ' 212
  2. ^ "Gore Vidal vs William Buckley Democratic Convention Debate 3 (אורכב 09.08.2022 בארכיון Wayback Machine)"
  3. ^ Vulliamy, Ed (1 באוגוסט 2015). "'Don't call me a crypto-Nazi!' The lost heart of political debate". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Vidal, Gore, "A Distasteful Encounter with William F. Buckley Jr.", originally published in Esquire, September 1969
  5. ^ Connor, Simpson (1 באוגוסט 2012). "Corrections on The New York Times' Gore Vidal Obituary Are Amazing". The Atlantic. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Heinrich Böll, Will Ulrike Gnade oder freies Geleit? Schriftsteller Heinrich Böll über die Baader-Meinhof-Gruppe und "Bild", דר שפיגל, 1972
  7. ^ Moody, Roy, "Frank Miller and the rise of cryptofascist Hollywood", The Guardian, November 24, 2011
  8. ^ Jason Wilson, Hiding in plain sight: how the 'alt-right' is weaponizing irony to spread fascism, הגרדיאן, ‏23 במאי 2017
  9. ^ Omer Aziz, Opinion: Why do so many young white men in America find fascism ‘cool’?, Los Angeles Times, ‏2 באפריל 2023