לדלג לתוכן

בילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בילד
Bild
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
פורמט Nordic format עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 24 ביוני 1952 – הווה (73 שנים)
תוכן
סוגה tabloid journalism עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
עמוד ראשון עמוד ראשון מהיום
בעלי תפקידים
מו"ל אקסל שפרינגר עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד אקסל שפרינגר עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך יוהאנס בויה עריכת הנתון בוויקינתונים
שידור והפצה
תדירות יומון עריכת הנתון בוויקינתונים
תפוצה 1,150,181 (נכון ל־2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
bild.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קאי דיקמן, העורך הראשי בשנים 2001–2015
מכונת מכירה של ה"בילד" בגרמניה

בִּילְדגרמנית: Bild; תמונה) הוא העיתון הנפוץ, הנמכר והנקרא ביותר בגרמניה ובאירופה (למעשה, הגדול ביותר מחוץ להודו וליפן) והרביעי בעולם כולו. נוסד ב-1952 על ידי אקסל שפרינגר ושייך להוצאה לאור על שמו. מספר הקוראים של ה"בילד" נאמד ב-2020, בכ-8.63 מיליון איש, הוא מוכר מדי יום כ-1.368 מיליון גליונות, ו-416,567 מנויים לאתר האינטרנט שלו (אוקטובר 2018). זהו המספר הגבוה באירופה, והחמישי בגודלו בעולם.

העיתון בילד נוסד בהמבורג, ב-1952 על ידי אקסל שפרינגר, כעיתון המיועד לקהל הרחב. הגיליון הראשון הופיע ב-24 ביוני אותה שנה. הוא כלל בתוכו כמות רבה מאוד של תמונות ומכאן גם שמו. באופן קבוע, החל מ-1984 אחת התמונות בעמוד הראשון הייתה כמעט תמיד תמונת נערה חשופת חזה.

תוך זמן קצר מאז החל לצאת לאור הפך העיתון החדש לעיתון הנפוץ, הנמכר והנקרא ביותר בגרמניה המערבית של אותם ימים ומקור הרווח העיקרי של הוצאת אקסל שפרינגר. העיתון שומר על מעמדו זה עד היום.

הקו הפוליטי של ה"בילד" היה מאז ומתמיד קו ימני-מרכזי, כמו הקו הפוליטי של ההוצאה לאור כולה. כשהעיתון יצא לאור לראשונה הוא התאפיין בהתקפותיו כנגד השלטון הקומוניסטי של גרמניה המזרחית, שאותה נהג לכנות "אזור הכיבוש הסובייטי". הוא קרא ללא הרף, מיום היווסדו ועד הגשמת המטרה הזו ב-1990, לאיחוד גרמניה. בסוף שנות השישים הוא ניהל מאבק מתוקשר כנגד מרד הסטודנטים, והואשם על ידי המפגינים, כי ההסתה שלו הייתה אחד הגורמים לניסיון ההתנקשות בחיי מנהיג התנועה, רודי דוצ'קה, אף כי בהמשך הובהר כי המתנקש היה נאו נאצי. בשנות השבעים התנגד ה"בילד" נחרצות לארגון הטרור באדר-מיינהוף ("סיעת הצבא האדום"), והפך כתוצאה מכך למטרה להתקפות טרור, שכוונו ספציפית נגדו וגרמו לנפגעים רבים. בין השאר, ב-1972 הטמין הארגון שש פצצות במשרדי העיתון בהמבורג. שלוש מהן התפוצצו ו-17 איש נפצעו. ב-1975 הוטמנה פצצה במשרדי אקסל שפרינגר בפריז ואגף צרפתי של ארגון הטרור לקח על עצמו את האחריות לכך.

ב-2008 עברו משרדיו הראשיים של ה"בילד" לברלין.

עיתונים אחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל ל"בילד" היומי יוצא בימי א', החל מ-1956, ה-Bild am Sonntag, אשר לו מערכת משלו וסגנונו הכללי מתון יותר מזה של העיתון הרגיל, היומי. כמו כן, מופיעות גם כ-30 מהדורות מקומיות של העיתון, בכל גרמניה והוא מופץ בכמעט חמישים מדינות ברחבי העולם. קבוצת אקסל שפרינגר מוציאה לאור החל מ-1983 גם את שבועון הנשים של בילד – Bild der Frau, שהוא מגזין הנשים הנקרא ביותר באירופה (כ-6 מיליון קוראות) ומ-1986 גם את "אוטו בילד", ירחון המכוניות הנמכר ביותר באירופה – שבעה מיליון עותקים מדי חודש. כמו כן, מ-1988 מוציאה הקבוצה לאור את "ספורט בילד", שהוא כיום מגזין הספורט הנמכר ביותר באירופה ומ-1996 יוצא לאור "קומפיוטר בילד", שהוא מגזין המחשבים הנמכר ביותר באירופה. בנוסף, הקבוצה מוציאה לאור עוד שורה ארוכה נוספת של מגזינים, מהנפוצים והמצליחים ביבשת.

תמונות של דוגמניות בחזה חשוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1984, ולמשך 28 שנים, פרסם העיתון תמונות של דוגמניות בחזה חשוף בעמוד הראשון שלו. לפי הגרדיאן מדובר ביותר מ-5,000 תמונות. ב־2012, לרגל יום האישה הבין-לאומי, החליט העיתון להפסיק לפרסם תמונות אלו בעמוד השער ולהסתפק בפרסומן בעמודים הפנימיים. במרץ 2018, הודיע העיתון תחת הכותרת "גברים, עליכם להיות עכשיו חזקים", שהנוהג יפסק כליל, וכי העיתון לא יפיק תמונות כאלה בעתיד, אך תמונות מסוג זה "שהמדינה מדברת עליהן" יוסיפו להופיע[1].

פרשת גניבת והדלפת המסמכים המסווגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון בילד

ב-6 בספטמבר 2024 פרסם "בילד" תוכן מתוך מסמך סודי שנמצא על מחשב שנטען שהיה שייך ליחיא סינוואר, המתאר, לדברי העיתון, את אסטרטגיית המשא ומתן של חמאס עם ישראל. כעבור יומיים דיווח צה"ל כי המסמך הוא מסמך ישן, שנמצא כחמישה חודשים קודם לכן, וכי הוא לא נכתב על ידי סינוואר או מקורביו אלא נכתב כהמלצה על ידי דרגי הביניים בחמאס, וכי המסמך מבהיר שחמאס מאוד מעוניין בעסקה[2]. לאחר חקירה נעצרו אלי פלדשטיין ואנשים נוספים, והוגש נגדם כתב אישום בגין עבירות של מסירת ידיעה סודית שכוונתה לפגוע בביטחון המדינה, החזקת ידיעה סודית, שיבוש מהלכי משפט וגניבה בידי מורשה[3]. בתחקיר של הטלוויזיה הציבורית הגרמנית שערך העיתונאי סטפן בוכן פורט הקשר של נתניהו ולשכתו לעיתון, קשרים שנוצלו על יד נתניהו כדי לערער את תנועת המחאה בישראל ולסכל עסקה להחזרת החטופים.[4]

קשרים עם בנימין נתניהו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2025 התראיין העיתונאי הגרמני סטפן בוכן ל"יאללה תקווה" ותיאר את מערכת היחסים העמוקה שקיימת בין נתניהו לבין העיתון בילד, שהחלה בשנת 2009, במסגרתה נתניהו משתמש בעיתון במטרה להנדס תודעה בישראל ובאירופה, תוך פרסום ידיעות מסולפות, באופן שיטתי. כך נעשה בין השאר ב-2012 כאשר העיתון פרסם ידיעה כאילו נתניהו מתנגד למכירת צוללות למצרים, כאשר בפועל נתניהו הסכים לכך. וכך היה בפרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון.[5]

תמיכת העיתון בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו הוצאת אקסל שפרינגר כולה, וכמו מייסדה אקסל שפרינגר עצמו, גם ה"בילד" מגלה תמיכה בלתי מסויגת בישראל. לדברי קאי דיקמן, עורכו הראשי של ה"בילד" מאז 2001: "היחסים עם ישראל חשובים לנו. יש לנו אחריות כלפי ישראל, בגלל ההיסטוריה שלנו. כל מי שמתייחס לאחריות הזאת ברצינות, צריך להיות היום בצד של ישראל... כשביטחונה של ישראל בסכנה – מחובתנו להיות שם לצדה... לאירופים קל למתוח ביקורת על ישראל ועל אזורים שבהם יש מלחמה, כי מאז מלחמת העולם השנייה שורר באירופה שלום. אבל מבחינתי, ישראל נתונה במלחמה של טרוריסטים נגד אזרחים. מלחמה לא סימטרית, שבגללה הרשויות והצבא בישראל צריכים לפעול... אני יכול להבין את המנהיגים בישראל, שבמשך שנים הבליגו על ירי הטילים מעזה, וטוענים שצריך לתת לכך תשובה. זה מה שאנשים בדמוקרטיה מבקשים... זו לא רק שאלה של היסטוריה. זו שאלה של העתיד. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור, כך שבעצם היא מגינה גם על הערכים שבהם אנחנו עצמנו מאמינים. זו מלחמה על הערכים האלה – שיהיו בה מנצחים ויהיו בה מפסידים. זו שאלה של הישרדות, לא רק של ישראל, אלא גם שלנו"[6].

ב-2008 נמצאו בדירה נטושה בברלין 29 שרטוטים מקוריים של מבנים בְּאושוויץ-בירקנאו, שהוכנו ברובם בסתיו 1941. אחד השרטוטים אף נושא הערה בכתב ידו של הימלר וחתימתו. ה"בילד" רכש את השרטוטים, דאג לוודא את נכונותם, והעורך הראשי קאי דיקמן, החליט להעבירם למשמרת עולם בארכיון יד ושם. ב-27 באוגוסט 2009 התקיים בבית תאגיד אקסל שפרינגר בברלין טקס הענקת השרטוטים, בו העניק אותם דיקמן, לראש הממשלה בנימין נתניהו[7] והחל מה-25 באוגוסט 2010 הם מוצגים בתערוכה "ארכיטקטורה של רצח – תוכניות הבנייה של אושוויץ-בירקנאו" ב"יד ושם"[8].

העורכים הראשיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת העורכים הראשיים של ה"בילד" מאז היווסדו:

  • 1952: רולף פון ברגן
  • 1952–1958: רודולף מיכאל
  • 1958–1960: אוסקר בזולד
  • 1960–1962: קרל היינץ האגן
  • 1961–1971: פטר בוניש
  • 1971–1980: גונטר פרינץ
  • 1981–1988: הורסט פוסט
  • 1988–1989: וורנר רודי
  • 1989–1990: פטר ברטלס
  • 1990–1992: הנס הרמן טידיה
  • 1992–1997: קלאוס לאראס
  • 1998–2000: אודו רובל
  • 2001–2015: קאי דיקמן
  • 2015–2018: טניט קוך
  • 2018–עד היום: ג'וליאן רייכלט

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בילד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]