קרליס אולמניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרליס אולמניס (4 בספטמבר 1877 - 20 בספטמבר 1942) היה פוליטיקאי לטבי מנהיג מפלגת האיכרים, גיבור עצמאות לטביה בשנת 1920, מחולל ההפיכה הפשיסטית בלטביה ב-15 במאי 1934 ונשיא לטביה בשנים 1936-1940. מת בשנת 1942 במאסר בכלא בברית המועצות.

אולמניס נולד למשפחה אמידה בחווה בלטביה. הוא למד בתיכון בילגבה אך לא סיים את לימודיו ובמקום זאת הלך בשנת 1896 ללמוד את עסקי החלב בגברדייסק עד 1899. בשנת 1902 נסע ללמוד חקלאות במכון הטכנולוגי של ציריך ובאוניברסיטת לייפציג ולאחר מכן עבד כסופר, מרצה ומנהל חקלאי. הוא הביע תמיכה במהפכת 1905 ובעקבות זאת נעצר ב-21 בדצמבר 1905 והוחזק בכלא פסקוב. במאי 1906 הוא כבר עבד בחווה של אחיו בלטביה, אולם כשהבין שהמשטרה הצארית נמצאת בעקבותיו עזב את לטביה והלך ללמוד באוניברסיטת נברקה-לינקולן בארצות הברית, ממנה קיבל תואר ראשון בחקלאות בשנת 1909. הוא עבד זמן קצר כמרצה בנברסקה ולאחר מכן עבר ליוסטון בה רכש מחלבה[1]. בשנת 1913 חזר ללטביה, לאחר שהוכרז על חנינה לפעילים פוליטיים ברוסיה. במהלך מלחמת העולם הראשונה יסד את התאחדות האיכרים הלטבית, שהייתה אחת משתי המפלגות הדומיננטיות בלטביה באותה תקופה, לאור היות כ-70% מאוכלוסיית לטביה איכרים. אולמניס היה ממכריזי העצמאות של לטביה ב-18 בנובמבר 1918, והוא מונה לראש הממשלה הראשון של לטביה. אולמניס כיהן כראש הממשלה מספר כהונות ובין לבין החזיק בשנת 1926 בתפקיד שר החוץ, בו ניהל שיחות עם ברית המועצות על כריתת חוזה ביטחון[2].

במרץ 1934 הקים אולמניס ממשלה חדשה שזכתה לאמון 50 מתוך מאה הצירים של הסיים הלטבי. אולמניס ביקש אז לשנות את החוקה כדי "להגן על הדמוקרטיה"[3].

לאחר השתלטות ברית המועצות על לטביה ביולי 1940, הופצה שמועה שאולמניס מת משברון לב[4], אולם לאמיתו של דבר הוגלה אולמניס לסטברופול, בה היה יועץ חקלאי בקולחוז. בעקבות מבצע ברברוסה נעצר והוחזק בכלא בסטברופול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרליס אולמניס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]