קרל ורניקה

קרל ורניקה
Carl Wernicke

לידה	15 במאי 1848 טרנוביץ, שלזיה עילית, ממלכת פרוסיה (כיום טרנובסקי גורי בפולין)
פטירה	15 ביוני 1905 (בגיל 57) דרברג, האימפריה הגרמנית
ענף מדעי	פסיכיאטריה, נוירולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת ורוצלב
מוסדות	אוניברסיטת האלה-ויטנברג אוניברסיטת ורוצלב
תלמידי דוקטורט	קורט גולדשטיין

קרל ורניקה

קרל ורניקה (בגרמנית: Carl Wernicke;‏ 15 במאי 1848 - 15 ביוני 1905) היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר גרמני, פרופסור באוניברסיטאות ברסלאו (בימינו - ורוצלב) והאלה ורניקה גילה בשנת 1874 את מרכז הדיבור הסנזורי - הידוע כאזור ורניקה במוח, שבניגוד לאזור המוטורי של הדיבור (אזור ברוקה), הוא אחראי על הבנת הדיבור.

ביוגרפיה

קרל ורניקה נולד בעיירה טרנוביץ בחבל שלזיה עילית, אז חלק מממלכת פרוסיה, בימינו טרנובסקיה גורי, בפולין. אביו היה מפקח בחברת מכרות. ורניקה למד בגימנסיה המלכותית באופלן ואחר כך בגימנסיה "מריה מגדלנה" בברסלאו, בה סיים את בחינות הבגרות בשנת 1866. לאחר מכן הוא למד רפואה באוניברסיטת ברסלאו עד שנת 1870. אחרי שעבד כרופא סטאז'ר, עוזרו של היינריך נוימן (1884-1814) בבית החולים "כל הקדושים" (Allerheiligenhospital) של ברסלאו. ורניקה הוסמך כרופא בשנת 1870 ובמלחמת צרפת–פרוסיה עבד ורניקה לצד הכירורג פישר. פישר סייע לו לסדר השתלמות באנטומיה בת שישה חדשים בקליניקה של תאודור מיינרט בווינה. ורניקה שמר כל חייו הערצה רבה למיינרט, אותו הזכיר תכופות בהרצאותיו. בהוראתו דיוקנו של מיינרט היה היחיד שקישט את קיר האולם הגדול בקליניקה שלו..בשובו לברסלאו פרסם ורניקה את תגליתו על האזור במוח האחראי להבנת הדיבור והנפגע האפזיה הסנזורית. אחרי שבשנת 1875 סיים את עבודת הדוקטורט, כיהן ורניקה בשנים 1878-1876 כמדריך בקליניקה הנוירו-פסיכיאטרית של בית החולים "שאריטה" בברלין, תחת ניהולו של קארל וסטפאל (1890-1833). באותה תקופה במקביל לעבודתו הקלינית והמחקרית בבית החולים התחיל ורניקה את עבודתו כמטפל במחלות עצבים (נוירולוגיות ופסיכיאטריות) בקליניקה פרטית ברלין.

בשנת 1885 הוא התמנה, במקומו של נוימן, פרופסור שלא מן המניין לפסיכיאטריה ולנוירולוגיה באוניברסיטת ברסלאו ובשנת 1890 היה לפרופסור מן המניין ומנהל בית החולים הפסיכיאטרי בעיר. בשנת 1904 כשעיריית ברסלאו דחתה את ההצעה לבנות בית חולים פסיכיאטרי חדש, נענה ורניקה חיובית לקריאה להתמנות מנהל הקליניקה הנוירו-פסיכיאטרית בהאלה. אולם הוא לא הספיק למלא תפקיד זה יותר מ-3/4 שנה. ב-13 ביוני 1905 בעת טיול על אופניים ביער התורינגי נפגע ורניקה בתאונה קשה שבה נשברו לו צלעות רבות ועצם החזה ונגרם לו פנאומותורקס. הוא נפטר בדרברג בעמק גרה (גראטל) בעקבות החבלות. בדיוק באותה תקופה עבד על מהדורה השנייה של ספרו "יסודות הפסיכיאטריה". גופתו נשרפה בקרמטוריום בעיר גותה.

מחקריו בתחום האפאזיה

זמן קצר אחרי שפול ברוקה פרסם את ממצאיו על הליקויים בשפה אצל בני אדם הנפגעים באזור במוח הנודע מאז כ"אזור ברוקה" החל ורניקה, אז בן 26, לחקור גם הוא את השפעות הנזקים במוח על הדיבור והשפה. ורניקה הבחין כי לא כל הליקויים בשפה הם תוצאה של פגיעה ב"אזור ברוקה". הוא מצא שנזק בפיתול הרקתי האחורי-עליון (posterior superior temporal gyrus) מחצי השמאלי של המוח גורם לליקויים בהבנת השפה. אזור זה במוח כונה "אזור ורניקה" והתסמונת האפאזית הנגרמת על ידי פגיעה בו כונתה אפאזיה תפיסתית (receptive aphasia) או אפאיזה ע"ש ורניקה.

שאר פעילותו המדעית והאקדמית

בשנים 1881–1883 פרסם קרל ורניקה את הספר "Lehrbuch der Gehirnkrankheiten" (ספר לימוד למחלות המוח) בשלושה כרכים. זה היה ספר מקיף שכלל הרבה תצפיות מקוריות אנטומיות, פתולוגיות וקליניות, לרבות תיאור של כמה תסמונות חדשות: למשל זו הנוצרת על ידי חסימת העורק המוחוני האחורי-תחתון. הוא תיאר אנצפלופתיה במקרה של הרעלה בחומצה גופרתית. הוא היה ער לחשיבות הגורם הרעיל בסיבותיה אף לא הבחין שזה היה על רקע תזונתי.

ורניקה ביקש לסווג את ההפרעות הנפשיות על בסיס האנטומיה והפתולוגיה של מערכת העצבים. הוא סבר שההפרעות הפסיכיאטריות נגרמות על ידי הפרעות ב"מערכת העצבים האסוציאטיבית", תאוריית לוקליזציה משלו. ורניקה לא האמין בהפרעות פסיכיאטריות ספציפיות והתנגד מאוד לסיווגים של אמיל קרפלין ובטענה שאינם מדעיים מספיק. קרל יאספרס תקף את דעותיו וכינה אותו "מיתולוג של המוח".

ורניקה פרסם ספר "יסודות הפסיכיאטריה בשיעורים קליניים" (1894,1906), "הצגות מקרים מן הקליניה הפסיכיאטרית בברסלאו" (1900-1899) וגם "אטלס של המוח" (1903-1897). תקצירו האחרון על "הקומפלקס התסמיני" של האפאזיה פורסם ב-1903 בסדרת רפואה בהרבה כרכים שבעריכת ארנסט ויקטור פון ליידן (1910-1832) ופליקס קלפמרר (1932-1866).

ורניקה הצטייר כאדם שתקן ובעל אופי עצור. היה קשור לאחד מעמיתיו הוותיקים, ארנסט שטורך, אותו העריך מאוד. היה מרוחק ביחס לתלמידיו, אך בדיקותיו והצגות המקרים שערך היו מאוד מעניינות ומגרות מחשבה.

תלמידו הידוע ביותר היה אוטפריד פרסטר.

מונחים ברפואה הנקראים על שמו (אפונימים)

• האפאזיה ע"ש ורניקה היא האפאזיה התפיסתית (Sensory or receptive aphasia) - אי יכולת להבין דיבור ושפה ועקב כך קושי ליצור דיבור הגיוני, בעל משמעות; נגרמת על ידי נזקים בפיתול הרקתי עליון-האחורי ובפיתול הזוויתי הקודקודי בהמיספרה הדומיננטית של המוח (לרוב - השמאלית)
• אזור ורניקה (Wernicke area) - האזור העיקרי האחראי לעיבוד השפה הנקלטת.

"אזור ורניקה הגרעיני" תואם את אזורי ברודמן BA22 (הפיתול הרקתי העליון, בחלקו האחורי) BA21 (הקליפה הרקתית הצדדית או האזור הרקתי הבינוני) BA 41 ,BA 42 (האזור הרקתי הרוחבי, חלק מהקליפה האודיטורית הראשונית)

• האנצפלופאתיה ע"ש ורניקה היא הפרעה נוירולוגית חריפה הנגרמת על ידי מחסור בוויטמין B₁ (תיאמין). היא מתאפיינת ב"טריאדה" (שלושה) של תסמינים:שיתוק בתנועות העיניים (ophthalmoparesis),אטקסיה ומצב בלבולי.

כשמתרחשת ביחד עם תסמונת של קיהיון תת-חריף, היא נקראת תסמונת ורניקה-קורסקוב הפוגעת לפעמים במכורים לאלכוהול.

• תגובת האישון ע"ש ורניקה (Wernicke's pupillary reaction) היא העדר תגובה ישירה של האישון לאור בחלק העיוור של הרשתית.

תוארה לראשונה על ידי רופא העיניים הרמן וילברנד בשנת 1881.

• הלוצינוזיס ע"ש ורניקה (Wernicke's Hallucinosis) - הזיות שמיעה - אצל צרכנים כרוניים של אלכוהול
• התכווצויות שרירים ע"ש ורניקה-וילדר - בעיקר בשוק, אך לפעמים גם בשרירים אחרים - תוארו על ידי ורניקה בשנת 1904 תחת השם השגוי "נוירוזת ההתכווצויות" (Crampusneurose). סיבתן אינה ידועה במקרים רבים, הן מופיעות כם במקרים של צינית והיפראוריצמיה - כפי שתיאר ג'וזף וילדר בשנת 1940, בהיעדר דופק באחד מעורקי הרגל, בבלט של דיסק בין חולייתי, וכו'. אחת ההשערות היא דיספונקציה מסוימת של מערכת העצבים הסימפתטית.

פרסומים וספרים

ב-1897 יחד עם תאודור ציהן הקים ורניקה את הג'ורנל המדעי Monatsschrift für Psychiatrie und Neurologie ("ירחון לפסיכיאטריה ולנוירולוגיה")

• Der aphasische Symptomencomplex. Eine psychologische Studie auf anatomischer Basis; Breslau, M. Crohn und Weigert, 1874. ("קומלקס התסמינים האפאזי. מחקר פסיכולוגי על הבסיס האנטומי")
• Lehrbuch der Gehirnkrankheiten : für Aerzte und Studierende, 1881

(ספר לימוד למחלות המוח - לרופאים ולסטודנטים)

• Über hemiopische Pupillenreaktion

(על התגובה ההמיאופית של האישונים - בכתב העת Fortschritte der Medicin ‏ 1883, 1: 49-53

• Grundriss der Psychiatrie in klinischen Vorlesungen, 1894 - .

(יסודות הפסיכיאטריה בשיעורים קליניים)

• 1897 Atlas des Gehirns; Schnitte durch das menschliche Gehirn in photographischen Originalen (אטלס המוח;חתכים במוח האדם בצילומים מקוריים)
• Krankenvorstellungen aus der psychiatrischen klinik in Breslau, 1899

(הצגות מקרים מהקליניקה הפסיכיאטרית בברסלאו)

מקורות

• Julius Bauer Differential Diagnosis of Internal Diseases IIId Edition, William Heinemann Medical Books, London 1967

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרל ורניקה בוויקישיתוף

• חוסה ל. פרסקט José L.Fresquet - "קרל ורניקה" באתר היסטוריה של הרפואה בספרדית - ינואר 2009
• מילון האקדמיה ללשון העברית
• ?Who named it
• קרל ורניקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)