רבקה כצנלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבקה כצנלסון
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1903
בוברויסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 1992 (בגיל 89 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבקה כצנלסון (190319 באפריל 1992) הייתה עיתונאית ומבקרת ספרות ואמנות ישראלית, אשת מפא"י, עורכת "דבר הפועלת" בשנים 19621970.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כצנלסון נולדה בבוברויסק שברוסיה (רוסיה הלבנה). ב-1924 עלתה לארץ. למדה בבית הספר לכלכלה של לונדון ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מ-1946 עד 1947 הייתה חברת מזכירת מערכת הדו-שבועון למדיניות וענייני חברה וביקורת "בטרם". בהמשך שהתה בדרום אמריקה בשליחות מטעם מפא"י עד 1951, ובשנים 19521954 הייתה חברת מערכת "הדואר". מ-1955 ועד 1962 הייתה עורכת כתב העת של סולל בונה, "כּוּר". משנת 1962 כיהנה כעורכת "דבר הפועלת" במשך כמעט עשור, עד שבינואר 1971 הוחלפה על ידי עורכת-המשנה שלה, שולמית אור[1].

פרסמה בעיתונות מאמרים והרצתה ב"קול ישראל" בנושאי ביקורת ספרות, תיאטרון ואמנות.

בשנת 1968 זכתה בפרס רבקה אלפר, המוענק על ידי מועצת הפועלות לנשים הפעילות בספרות ובעיתונאות[2].

לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפה לתנועה למען ארץ ישראל השלמה.

כשהייתה בת 17 נישאה לבעלה הראשון, אהרון, שגילו היה כפול מגילה. לאחר גירושיה נישאה למשורר שמחה אייזן. הייתה אם לשני בנים. דודהּ היה נחמן סירקין וברל כצנלסון היה בן דוד של אביה.

בביוגרפיה של דוד בן-גוריון "מדינה בכל מחיר" מפרט תום שגב את פרשיית האהבה שהתנהלה בין כצנלסון לראש הממשלה הראשון[3].

מפרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבקה כצנלסון (עורכת), מספורי מתנדבות: מחצית יובל שנים לארגון אמהות עובדות ירושלים תרצ"ה–תש"ך, ירושלים: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י – ארגון אמהות עובדות – מועצת הפועלות – מועצת פועלי ירושלים, תש"ך.
  • קריית האמנים, צפת; כתבה רבקה כצנלסון, תל אביב: דפוס אחדות, 1966. ("רפרודוקציות עם ביוגרפיות קצרות בעברית ובאנגלית של ציירי צפת")
  • רבקה כצנלסון (עורכת), העשׂרה: חייהם ומותם של עשרת חללי המסוק שנפלו בסיני ביום ט"ו בתמוז תשל"א, תל אביב: המשפחות, תשל"ג 1973. (ספר זיכרון)
  • בפה ולא ביד, תל אביב: ציירי פה, חברי ארגון ציירי פה ורגל בישראל המסונף אל המרכז העולמי במדינת ליכטנשטיין, 1981. ("אודות ציירי פה בארץ ישראל")

על "דבר הפועלת":

  • 'יבולו של יובל', נעמת (הירחון לאשה ולמשפחה) פברואר–מרץ 1984, 7–11.
  • 'אשה כמו שהיא', נעמת מרץ 1990, 58–60.

תרגום:

  • שיינה קורנגולד, זכרונות; התרגום לעברית רבקה כצנלסון, תל אביב: אידפרס, (הקד’ תשכ"ח). (זיכרונותיה של אחותה של גולדה מאיר, שיינע קורנגולד)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Who's who in Israel and in the work for Israel abroad, 1972, p. 183.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.