נחמן סירקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחמן סירקין, 1920
מצבת קברו בבית הקברות כנרת

ד"ר נחמן סירקיןרוסית: Нахман Сыркин; י"ח בשבט ה'תרכ"ח, 11 בפברואר 1868 (לפי הלוח היוליאני)ז' באלול ה'תרפ"ד, 6 בספטמבר 1924) היה הוגה דעות ואחד מאבות הציונות הסוציאליסטית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמן סירקין נולד במוהילב שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). הוריו היו סוחרים אמידים (שם אמו היה צביה). למד פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת ברלין, והושפע מהחוגים הסוציאליסטיים שם.

היה פעיל בתנועת "חובבי ציון" ובחוגי המהפכנים הרוסים. היה ממייסדי אגודת הסטודנטים הציונית בברלין, והשתתף בקונגרס הציוני הראשון בבזל ב-1897. במהלך דיוני הקונגרס פגש את בתיה אוסנוס, פעילה ציונית סוציאליסטית, פמיניסטית בדעותיה, והם התחתנו ב-1898. ב-22 במרץ 1899 נולדה בתם היחידה, מרי סירקין (נישאה ב-1919 לאהרון ברודנסקי וב-1930 לצ'ארלס רזניקוב)

ב-1903 קיבל סירקין תואר ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת ברלין אולם גורש מברלין כי הוגדר כפעיל פוליטי רדיקאלי והמשפחה עברה לגור בפריז. בשנים 1905-1907 חיו בווילנה ומשם דרך פריז עברו לארצות הברית אליה הגיעו ב-1908.

ב-1916 נפטרה בתיה, ב-1920 נישא סירקין לאחותה, מאשה, וב-1921 נולדה בתם, צביה.

בשנת 1905 היה בין תומכי תוכנית אוגנדה וכאשר היא לא התקבלה אף לתקופה קצרה התנתק מפעילים ציונים. סירקין היה ממנהיגי "פועלי ציון" באמריקה ומראשי תנועת הפועלים בעולם.

ב-1920 ביקר סירקין בארץ ישראל כחבר במשלחת מטעם הברית העולמית של מפלגת פועלי ציון ונשא מספר נאומים בשבח הרעיון הקואופרציה ובשבח ההתארגנות הקואופרטיבית.

סירקין החזיק בדיעה שהאנטישמיות נובעת מהמאבק של החברה הבורגנית והפרולטריון. מעמד העובדים מזהה את היהודים עם הבורגנות, ואילו הבורגנות מלבה את האנטישמיות כדי להסיט את תשומת הלב, ולעצור את התחזקות מעמד הפועלים. מסיבה זו הטיף סירקין להקמת חברה סוציאליסטית שוויונית בארץ ישראל, שתהיה מבוססת על שיתופיות, חירות ושוויון. סירקין ראה בדת אלמנט כובל ומשעבד, וקרא לצאת מן היהדות אל העברית, ולהחליף את דגל ה"קדושה העברית" בקדושה חילונית.

בסוף ימיו חזר בו סירקין מהשקפתו הקודמת, ובחודשים האחרונים לחייו החל במהלך של חזרה בתשובה. מכיוון שחשש שרעיו מראשי הציונות אז ינסו לטשטש את חזרתו בתשובה ( כפי שאכן עשו ), קרא אל מיטתו את העסקן החרדי אלכסנדר זישא פרידמן, ועוד מספר עסקנים דתיים, וביקש מהם לפרסם את דבר חזרתו בתשובה.

יומיים בטרם מותו כתב סירקין שיר תפילה שנפתח במלים "ברוך אתה ה' אלוהי רוח העולם". ולעת מותו ביקש את הרב חיים צ'רנוביץ לערוך לו "וידוי".‏[1]

סירקין נפטר בניו יורק ב-6 בספטמבר 1924. עצמותיו הועלו לישראל בחודש אב ה'תשי"א (1951) ונטמנו בבית הקברות כנרת.

על שמו נקרא המושב כפר סירקין שליד פתח תקווה ורחובות במספר ערים בישראל.

מורשתו נלמדה בתנועות הנוער של תנועת העבודה, אשר נהגו לצטט את פסוקו: "רק בשם החיים הולכים בני העבודה למות, מזעיקים הגנה נגד השונא מבחוץ, ואוסרים מלחמה באויב האורב מבית"; משפט זה פתח את מאמרו "הגנת החיים", אשר נכתב כתגובה למאורעות תל חי.‏[2]

אחיו הצעיר, יצחק סירקין, היה פסל, אדריכל ומורה לאמנות ביישוב.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברל כצנלסון, האחד במערכה: ראשיתו של נחמן סירקין,‫ תל אביב: דבר, תרצ"ט.
  • דב ליפוב, נחמן סירקין: חייו ומשנתו, תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"א-1951.
  • נחמן סירקין, נחמן סירקין: קובץ-זיכרון ליום העלאת ארונו לישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשי"א.
  • מרי סירקין, אבי, נחמן סירקין, ירושלים: הספרייה הציונית, תש"ל-1970.
  • ד' פינס וא' בילצקי, נחמן סירקין ותורתו, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - המרכז לתרבות ולחינוך - מחלקת הפרסומים, [תשל"א].
  • נחמן סירקין, תקופתו ודעותיו: לקט מדבריו, בצרוף קטעים מתוך "האחד במערכה" / מאת ברל כצנלסון; לוקט בידי א' שכטמן, תל אביב: המרכז לחנוך, תש"ד.
  • משה שמיר, "נחמן סירקין: מיחידים להמון", בתוך ספרו חוּט הַשָּׁנִי: על ציונות וסוציאליזם (ניסיון למאזן היסטורי), תל אביב: דביר, 1987.

ערכים אנציקלופדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הבריטניקה החדשה לנוער, כרך 12, עמ' 208.‏
  2. ^ נחמן סירקין, הגנת החיים, קונטרס, ל', כ"ט אדר תר"ף, עמ' 3 -6.