רגדול (חתול)
 | |
| ארץ מוצא | קליפורניה |
|---|---|
| מיון | |
| משפחה | חתוליים |
| מין | חתול בר |
רגדול (באנגלית: Ragdoll) הוא גזע של חתול הבית שפותח בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 בריברסייד שבקליפורניה, ארצות הברית, בידי המגדלת אן בייקר. חתולי הגזע גדולים, פרוותם חצי-ארוכה ומשיית, עיניהם כחולות וצביעתם נקודתית, ומזגם רגוע. שם הגזע נגזר מנטייתם להרפות את הגוף כשמרימים אותם, כבובת סמרטוטים. על פי נתוני הרישום של איגוד חובבי החתולים (CFA), הרגדול הוא כיום גזע החתולים הפופולרי בעולם.[1]
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרגדול הוא מן הגדולים שבגזעי חתולי הבית. גופו שרירי ומוצק, עצמותיו כבדות, והוא מגיע לשיא גודלו רק סביב גיל שלוש. זכרים בוגרים שוקלים כעשרה קילוגרמים ולעיתים למעלה מכך; הנקבות קלות מהם, כשמונה קילוגרמים.
הראש רחב ובנוי כטריז מעוגל, ולא כקווי הפנים החדים של הסיאמי. האוזניים בינוניות ומעוגלות בקצן. העיניים גדולות, סגלגלות וכחולות, וצבע עיניים אחר אינו מוכר בתקן הגזע. הפרווה חצי-ארוכה ומשיית, ומתחתיה אין שכבת מוך עבה כשל הפרסי. לכן היא מסתבכת פחות, ודי בהברשה שבועית בעונת ההשרה.
צבעים ותבניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]צביעתו של הרגדול תלויה בטמפרטורה: הפיגמנט מתפתח באזורים הקרים של הגוף, ולכן הפנים, האוזניים, הרגליים והזנב כהים משאר הפרווה. אותו מנגנון פועל גם בסיאמי ובבירמני. הגורים נולדים לבנים לחלוטין, הצבע מופיע בימים שלאחר ההמלטה ומתכהה עם הגיל.[2]
הצבעים המוכרים בגזע הם סיל (seal – חום כהה מאוד), בלו (blue – אפור-כחלחל), שוקולד (chocolate), לילך (lilac), אדום (red) וקרם (cream), ולצידם וריאציות של צב (tortoiseshell) ופסים (lynx).
בגזע שלוש תבניות. בתבנית הנקודתית (colourpoint) הצבע הכהה מרוכז בפנים, באוזניים, ברגליים, בכפות ובזנב, ואין בה לבן כלל. בתבנית המיטד (mitted) נוספות לצביעה הנקודתית כפפות לבנות בכפות הקדמיות, גרביים לבנות ברגליים האחוריות וגוף תחתון לבן מן החזה ועד הזנב, ולעיתים גם פס לבן על האף והסנטר. בתבנית הדו-צבעית (bi-colour) לבנים החזה, הגוף התחתון וארבע הרגליים, ועל הפנים מופיע סימן לבן בצורת V הפוכה.[2][1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיעוד ההיסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הגזע פיתחה אן בייקר, מגדלת חתולים פרסיים מריברסייד שבקליפורניה, בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. בבסיסו עמדה ג'וזפין, חתולה לבנה ארוכת פרווה, חצי-פראית וללא ייחוס, שהייתה בבעלות שכנתה של בייקר. בייקר הבחינה שהמלטותיה של ג'וזפין רגועות מן הרגיל, רכשה כמה מגוריה וביססה עליהם תוכנית רבייה. שני החתולים הראשונים שנרשמו על שמה היו Raggedy Ann Kyoto ו-Raggedy Ann Tiki.[2]
במקום לרשום את הגזע באחד מארגוני הגידול הקיימים, הקימה בייקר בשנת 1971 ארגון משלה, ה-International Ragdoll Cat Association (IRCA), רשמה את השם "רגדול" כסימן מסחרי והתנתה את הגידול בתנאים מחמירים.[2]
בשנת 1969 רכשו דני ולורה דייטון מבייקר זוג רבייה. בהמשך התגלע ביניהם סכסוך על תמלוגים ועל תנאי הגידול, והדייטונים הקימו ארגון נפרד, ה-Ragdoll Fanciers Club International (RFCI), שפעל להכרה בגזע בארגוני הגידול הממוסדים. ה-CFA רשם את הגזע בשנת 1993 והכיר בו הכרה מלאה בשנת 2000.[3]
טענותיה של אן בייקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגרסה שמסרה בייקר על הקמת הגזע כוללת טענות שאין להן בסיס מדעי. לפי דבריה נפגעה ג'וזפין בתאונת דרכים וטופלה במעבדה אוניברסיטאית, ולאחר החלמתה נולדו לה גורים רגועים במיוחד, רפויים בעת הרמה וחסינים לכאב. תאונה שעברה חתולה אינה משנה את המידע התורשתי שהיא מעבירה לגוריה, ולכן אין קשר בין השתלשלות זו ובין תכונות הגזע.[4]
בייקר טענה בהזדמנויות שונות טענות נוספות על מקורו הגנטי של הגזע, שאף הן אינן ניתנות לאימות. חתולי רגדול חשים כאב ככל חתול אחר, וסימני מחלה או מצוקה בהם מחייבים בדיקה וטרינרית. אף הנטייה להרפות את הגוף בעת הרמה, שממנה נגזר שם הגזע, היא הרגל התנהגותי ואינה עדות לחוסר תחושה.[5]
אופי והתנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרגדול נחשב לרגוע שבגזעי החתולים. הוא סובלני כלפי ילדים, כלפי זרים וכלפי חתולים אחרים, ממעט לילל ואינו מפגין יצר ציד חזק. חשדנותו הנמוכה כלפי סביבתו מסכנת אותו בחוץ, ולכן מגדלים ממליצים להחזיקו בבית בלבד.
בריאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרדיומיופתיה היפרטרופית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרדיומיופתיה היפרטרופית (HCM) היא מחלת הלב הנפוצה בחתולים. היא מתבטאת בעיבוי דופן חדר הלב השמאלי ועלולה לגרום למוות לבבי פתאומי. ברגדול המחלה תורשתית, ומקורה במוטציה ייחודית לגזע בגן MYBPC3, המקודד לחלבון myosin binding protein C. המוטציה, המכונה R820W, היא החלפת בסיס בודד, והיא זוהתה לראשונה בשנת 2007.[6]
חתול הנושא עותק אחד של המוטציה אינו צפוי ברוב המקרים לחלות, ותוחלת חייו דומה לזו של חתול נקי ממנה. חתול הנושא שני עותקים נמצא בסיכון גבוה למחלה קשה, בדרך כלל בגיל שנה עד שנתיים, ולמוות לבבי מוקדם.[7] סקר שנערך ב-236 חתולי רגדול מצא קשר בין המוטציה ובין מוות לבבי בגזע.[8]
בדיקה גנטית מאפשרת לזהות את המוטציה, ומגדלים בודקים כיום את חתולי הרבייה שלהם כדי להוציא נשאים ממאגר הגנים.[1]
בעיות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרגדול אוהב לאכול ונוטה להשמנה, ולכן מומלץ לפקח על גודל מנותיו.[1]
הרגדול בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרגדולים הראשונים הובאו לישראל בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 בידי מיקי דיאמנט, שהתמחה בגזע והמשיך לגדלו שנים לאחר מכן.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דף הגזע רגדול באתר איגוד חובבי החתולים (CFA) (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 Ragdoll, The Cat Fanciers' Association
- 1 2 3 4 Ragdoll cat, BBC Countryfile Magazine
- ↑ Ragdoll Cat Breed, Purina Canada
- ↑ Ragdoll Cats, Burke's Backyard
- ↑ The History of the Ragdoll Cat: Facts, Myths & Origins, Pets4Homes
- ↑ Meurs KM, Norgard MM, Ederer MM, Hendrix KP, Kittleson MD, A substitution mutation in the myosin binding protein C gene in ragdoll hypertrophic cardiomyopathy, Genomics 90, 2007, עמ' 261–264
- ↑ Hypertrophic Cardiomyopathy (HCM) in Ragdolls, Veterinary Genetics Laboratory, אוניברסיטת קליפורניה בדייוויס
- ↑ Borgeat K, Casamian-Sorrosal D, Helps C, Luis Fuentes V, Connolly DJ, Association of the myosin binding protein C3 mutation (MYBPC3 R820W) with cardiac death in a survey of 236 Ragdoll cats, Journal of Veterinary Cardiology 16, 2014, עמ' 73–80 doi: 10.1016/j.jvc.2014.03.005
