רוברט, ברון סקידלסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוברט, ברון סקידלסקי
Robert Skidelsky (1970).jpg
לידה 25 באפריל 1939 (בן 80)
חרבין, מנצ'וקוו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ג'יזס קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי, כלכלן, היסטוריון, מרצה באוניברסיטה, ביוגרף עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר בית הלורדים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס לזכר ג'יימס טיט בלק
  • פרס ליונל גלבר (2001)
  • פרס וולפסון להיסטוריה (1993)
  • עמית האקדמיה הבריטית
  • עמית החברה המלכותית לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
www.skidelskyr.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוברט ג'ייקוב אלכסנדר, ברון סקידלסקיאנגלית: Robert Skidelsky, Baron Skidelsky, נולד ב-25 באפריל 1939) הוא היסטוריון כלכלי ממוצא רוסי ומחבר של ביוגרפיה זוכת פרסים על הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס (1883–1946). כיום מלמד היסטוריה באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה, ופרופסור בדימוס לכלכלה פוליטית באוניברסיטת וורוויק, אנגליה.[1][2]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו של סקידלסקי, בוריס סקידלסקי וגליה סאפלקין, היו נתינים בריטיים ממוצא רוסי. אביו היה יהודי ואימו הייתה נוצרייה.[3] אביו של סקידלסקי עבד בחברה המשפחתית, ל. ס. סקידלסקי, אשר שכרה את מכרה הפחם של מולין מהממשלה הסינית.

כאשר פרצה המלחמה בין בריטניה ליפן בדצמבר 1941, הוא והוריו נכלאו תחילה במנצ'וריה ואחר-כך ביפן, ולבסוף שוחררו תמורת עצירים יפנים באנגליה. עם שחרורה עברה המשפחה לסין ב -1947, שם חיו במשך קצת יותר משנה בטיינטין (כיום טיינג'ין)[4] המשפחה עזבה להונג קונג ממש לפני השתלטות הקומוניסטים על העיר.[5] לסקידלסקי שני בנים, אדוארד סקידלסקי, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת אקסטר, וויליאם סקידלסקי, עיתונאי וסופר.[6][7]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ 1961 עד 1969 הוא היה סטודנט ועוזר מחקר בקולג' נופילד, אוקספורד. ב־1967 פרסם את ספרו הראשון, "פוליטיקאים והשפל" באנגלית:,(Politicians and the Slum) אשר התבסס על התיזה שלו. הספר בוחן את הדרכים בהן טיפלו הפוליטיקאים הבריטים בשפל הגדול.[8]

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנתיים בהן עבד בתור עמית מחקר מטעם האקדמיה הבריטית, התחיל סקידלסקי לעבוד על הביוגרפיה שלו על אוסוולד מוסלי (יצא לאור בשנת 1975) ועל ספרו English Progressive Schools (יצא לאור בשנת 1969). בשנת 1970, הוא הפך לפרופסור חבר להיסטוריה בבית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. אמנם המחלוקת סביב פרסום הביוגרפיה שכתב על סר אוסוולד מוסלי הובילה את אוניברסיטת ג'ונס הופקינס לדחות את בקשתו למינוי קבוע. גם אוניברסיטת אוקספורד סרבה לתת לו משרה קבועה.

מ 1976 -1978, עבד כפרופסור להיסטוריה, פילוסופיה ולימודים אירופיים במכון הפוליטכני של צפון לונדון (Polytechnic of North London). 

ב -1978 התמנה לפרופסור ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת וורוויק, אנגליה, שם נשאר ללמד עד היום, אף שהצטרף לחוג לכלכלה כפרופסור לכלכלה פוליטית ב -1990. סקידלסקי אף התמנה לעמית פרופסור במכון למדיניות גלובלית באוניברסיטת מטרופוליטן לונדון, אנגליה. סקידלסקי הוא עמית של ישו קולג', אוקספורד, מאז 1997. הוא נבחר בתור עמית של האקדמיה הבריטית בשנת 1994. כיום הוא כותב ספר על גלובליזציה עם ויג'יי ג'ושי, עמית בקולג' סנט ג'ון, אוקספורד.[דרוש מקור]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקידלסקי היה חבר בשלוש מפלגות פוליטיות: תחילה חבר במפלגת הלייבור, אותה עזב כדי לייסד את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, בה נשאר עד פירוקה ב -1992. ב -15 ביולי 1991 קיבל את התואר "ברון סקידלסקי, מטילטון במחוז במזרח ססקס". ב -1992 הצטרף למפלגה השמרנית והיה הדובר הראשי של האופוזיציה בבית הלורדים- הבית העליון של הפרלמנט הבריטי, תחילה לענייני לתרבות, ואחר כך לענייני האוצר (1997-9), אך הוא הוסר מתפקידו על ידי מנהיג המפלגה השמרנית וויליאם האג בשל התנגדותו הפומבית להפצצת נאט"ו ביוגוסלביה בשנת 1999. ב־2001 עזב את המפלגה השמרנית. סקידלסקי תמך בקמפיין של ג'רמי קורבין בבחירות לראשות מפלגת הלייבור ב - 2015 . הוא כתב בעיתון הבריטי, הגרדיאן: "יש לשבח את קורבין, לא להשמיצו, בכך שהביא לתשומת הלב הציבורית את הנושאים הרציניים הנוגעים לתפקידה של המדינה ואת הדרכים הטובות ביותר לממן את פעילותה. העובדה שהוא פוטר על כך מדגימה את מסוכנות השאננות של האליטות הפוליטיות של ימינו, ומיליונים באירופה חשים בצדק שהמצב הכלכלי הנוכחי אינו משרת את האינטרסים שלהם. מה יעשו אם יתעלמו מחאותיהם? " . כיום הוא כותב טור על ההיסטוריה הכלכלית של פרויקט סינדיקט, ארגון תקשורת בינלאומי.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרך השני של סקידלסקי ביבליוגרפיה של ג'ון מאיינרד קיינס, הכלכלן כמושיע, 1920-1937, זכה בפרס וואלפסון להיסטוריה ב 1992. הכרך השלישי, "נלחמים בשביל בריטניה", 1937-1946, זכה בפרס דאף קופר בשנת 2000 ובפרסים נוספים.

מבחר מספריו ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1967: Politicians and the Slump
  • 1969: English Progressive Schools
  • 1975: Oswald Mosley
  • 1983: John Maynard Keynes: Hopes Betrayed, 1883–1920
  • 1992: John Maynard Keynes: The Economist as Savior, 1920–1937
  • 1993: Interests and Obsessions: Historical Essays (Macmillan)
  • 1995: The World After Communism: A Polemic for our Times (Macmillan)
  • published in America as The Road from Serfdom: The Economic and Political Consequences of the End of Communism
  • 1996: Keynes (Oxford University Press: Past Masters)
  • 2000: John Maynard Keynes: Fighting for Britain, 1937–1946
  • 2009: Keynes: The Return of the Master
  • 2012: How Much Is Enough? Money and the Good Life. with Edward Skidelsky (Allen Lane

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Professor Lord Robert Skidelsky". University of Warwick. בדיקה אחרונה ב-23 בינואר 2012. 
  2. ^ "How Much is Enough? The Economics of the Good Life". University of Warwick. אורכב מ-המקור ב-17 January 2011. בדיקה אחרונה ב-23 בינואר 2012. 
  3. ^ Lord Skidelsky (12 בספטמבר 2003). "My A-level hell, by Lord Skidelsky". The Guardian.  More than one of |work= ו|newspaper= specified (עזרה)
  4. ^ Skidelsky, Robert (1 בינואר 2006). "Essay: A Chinese Homecoming". 
  5. ^ Yin-tʻang Chang (1933). The Economic Development and Prospects of Inner Mongolia (Chahar, Suiyuan, and Ningsia). Commercial Press, Limited. עמ' 117. 
  6. ^ Dr Edward Skidelsky, University of Exeter
  7. ^ Fraser, Giles (15 ביוני 2012). "How Much is Enough? by Robert Skidelsky and Edward Skidelsky; What Money Can't Buy by Michael Sandel – review". The Observer (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2019. 
  8. ^ "Biography". אורכב מ-המקור ב-9 October 2008.