רוברט ממלאן

רוברט ממלאן
Robert of Melun

לידה	1100? אנגליה, הממלכה המאוחדת
פטירה	27 בפברואר 1167 (בגיל 67 בערך)
מקום קבורה	קתדרלת הרפורד
תפקיד	הבישוף הקתולי של הרפורד (1163)
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית

רוברט ממלאן (באנגלית: Robert of Melun; סביבות 1100? – 27 בפברואר 1167) היה תאולוג נוצרי סכולסטי אנגלי שלימד בצרפת, ולאחר מכן הפך לבישוף של הרפורד באנגליה. הוא למד אצל פייר אבלר בפריז לפני שלימד שם ובמלאן, מה שהעניק לו את שם משפחתו. תלמידיו כללו את ג'ון מסולסברי , רוג'ר מווסטר , ויליאם מצור ואולי תומאס בקט. רוברט היה מעורב בוועידת ריימס ב-1148, אשר גינתה את תורתו של ז'ילבר דה לה פורה . שלוש מיצירותיו התאולוגיות שרדו, ומראות שהוא היה אורתודוקסי למהדרין.

רוברט חזר לאנגליה ב-1160, והתמנה לבישוף של הרפורד ב-1163. הנרי השני, מלך אנגליה מינה אותו לבישוף, והושפע בהחלטתו מהאפיפיור אלכסנדר השלישי ותומאס בקט. בעקבות מינויו, רוברט היה מעורב בסכסוך בין בקט למלך, שבמהלכו הוא בדרך כלל תמך במלך. הוא שימש גם כשופט אפיפיורי ומלכותי.

תחילת חייו

רוברט נולד באנגליה, כנראה לפני שנת 1100. שום דבר אחר אינו ידוע על הרקע שלו. הוא חייב את שמו למקום בו לימד, מלאן בצרפת. רוברט למד אצל פייר אבלר והוגו מסנט ויקטור בפריז, שם ב-1137 ירש את אבלר כמורה בבית הספר במון סט-ז'נבייב. ג'ון מסולסברי וויליאם מצור היו בין תלמידיו בפריז. בן דודו של מלך אנגליה הנרי השני, רוג'ר מווסטר, לימים הבישוף מווסטר , היה עוד אחד מתלמידיו של רוברט. הוא כנראה גם לימד את תומאס בקט, לימים הארכיבישוף מקנטרברי, אם כי זה לא בטוח.

רוברט עבר למלאן ב-1142 כדי לנהל בית ספר, אך חזר לפריז ב-1147. הוא השתתף בגינוי של ז'ילבר דה לה פורה בוועידת ריימס ב-1148, ועבד עם פטר לומברד כדי להבטיח את החרטה של פורה. בית משפט קונסיסטורי קטן התקיים לאחר סיום דיוני המועצה, והשתתפו בו ברנאר מקלרבו וסוגריוס מבזיליקת סן-דני, יחד עם רוברט ופטר. בית משפט זה אילץ את פורה להתכחש לדעותיו על השילוש הקדוש. חוקר עמית, הרברט מבושהאם , תיאר את רוברט כמורה דגול, ש"שלח מעצמו, כמו קרני אורו, קבוצה גדולה ומלומדת של תלמידים".

מינוי להרפורד

לאחר שלימד כמומחה לאומנויות בפריז במשך יותר מארבעים שנה, רוברט הוחזר לאנגליה על ידי המלך הנרי השני ב-1160, ומונה לבישוף של הרפורד ב-1163. הוא הוסמך בקנטרברי ב-22 בדצמבר על ידי הארכיבישוף תומאס בקט. בקט היה בולט בין הממליצים על רוברט לתפקיד הפנוי בהרפורד; אחד מהביוגרפים המאוחרים של בקט אמר שבקט דחק במלך למצוא בנפיקיום לאנגלים החיים מחוץ לאנגליה. ישנן עדויות לכך שלאפיפיור אלכסנדר השלישי הייתה יד בבחירתו של רוברט, שכן בקט ב-1166 הזכיר לרוברט ורוג'ר מווסטר ששניהם חייבים את הבישופות שלהם לאלכסנדר.

עדויות מועטות לפעילותו של רוברט שרדו מתקופתו כבישוף, אף על פי שידוע שהוא פעל כשופט-נציג האפיפיור בשנת 1165. חמישה מסמכים שרדו מתקופתו בהרפורד, כמו גם אישורים על מתנות של בישופים קודמים למנזר לאנתוני , שאותו הגדיל במתן מעשר נוסף. הוא שימש גם כשופט מלכותי.

תפקידו בפולמוס בקט

ב-1163 נוצר סכסוך בין המלך לארכיבישוף החדש מקנטרברי, תומאס בקט, על זכויות המלך בכנסייה האנגלית. במועצה שהתקיימה בווסטמינסטר באוקטובר 1163, התווכחו המלך ובקט על השאלה, כשהבישופים תמכו בבקט נגד המלך. רוברט היה מעורב בסכסוך לא רק כבישוף נבחר, אלא כשליח לבקט מהאפיפיור, כשהוא ליווה את פיליפ מאומון, אב מנזר צרפתי, שנשלח על ידי אלכסנדר לבקט לאחר מועצת וסטמינסטר כדי להפציר בבקט שלא ללבות את המצב. רוברט הלך עם פיליפ, כנראה כי קיווה שהוא יוכל להשפיע על בקט.

רוברט נכח בינואר 1164 כאשר המלך זימן מועצת הברונים והבישופים לקלרנדון, שם דרש המלך משתי הקבוצות להישבע לשמור על זכויותיו המלכותיות של סבו של הנרי, הנרי הראשון, מלך אנגליה, ללא כל הסתייגויות או תנאים. אף על פי שבקט ניסה בהתחלה להתנגד, בסופו של דבר הוא נכנע, ולאחר מכן אילץ את הבישופים האחרים להישבע גם הם. באוקטובר 1164, בקט הואשם בשלילת צדק לוואסל מלכותי, נשפט במועצה שהתקיימה בנורת'האמפטון, ונמצא אשם אף על פי שלא קיבל את גזר הדין. במהלך המשפט ניסה רוברט למתן את התנהגותו של בקט, בכך ששכנע אותו שלא לשאת לפניו את צלב הארכיבישוף שלו, סמל לסמכות רוחנית, כשנכנס לחצר המלכות, דבר שהיה מהווה עלבון למלך. זמן קצר לאחר המשפט, רוברט התערב עם המלך כדי להורות שלא תיגרם פגיעה בבקט, שיצא לגלות מרצון.

מוקדם בגלותו של בקט, רוברט קיבל נזיפה של האפיפיור על כך שלא עשה יותר כדי לתמוך בבקט. בקיץ 1165, ליווה רוברט את ג'ילברט פוליו, הבישוף של לונדון, בשליחות האפיפיור למלך הנרי, כדי להעביר למלך את תלונותיו של האפיפיור אלכסנדר על התנהגותו של המלך. המלך מנע מנתיניו לבקר או לפנות לאפיפיור, ואלכסנדר רצה למחות נגד זה, כמו גם נגד היחס של המלך לבקט. בשנת 1166, בקט ניסה לשכנע את רוברט להחליף צד, וכתב לרוברט בטונים מפויסים. ג'ון מסולסברי, תומך של בקט, כתב לרוברט, וביקר אותו על צביעות.

באוקטובר 1166, בקט הורה לרוברט ורוג'ר מווסטר לבקר אותו בצרפת, כדי שיוכלו לתת לו הדרכה לגבי המחלוקת שלו עם המלך. כשהודיעו למלך על מסעם המיועד הוא אסר עליהם לעזוב את אנגליה. אף על פי כן, הם ניסו לחמוק מהארץ בפברואר 1167. הם נתפסו ב-2 בפברואר, ונצטוו להישאר באנגליה לא רק בשם המלך, אלא גם בשם אלכסנדר.

תאולוגיה

התאולוגיה של רוברט באה לידי ביטוי בשלוש יצירותיו ששרדו, ה-Questiones de divina pagina ("שאלות על הדף האלוהי"), Quaestiones de epistolis Pauli ("שאלות על איגרותיו של פאולוס") וה-Sententiae ("דעות") הבלתי-גמור. תיארוך היצירות בעייתי, אך נראה ששתי היצירות הראשונות נכתבו בין השנים 1145–1157. ה-Sententiae תוקן פעמיים, כנראה במהלך שנות ה-1150 וה-1160. יצירותיו, במיוחד ה-Sententiae, מכסות את כל נושא התאולוגה והן אורתודוקסיות למהדרין בדוקטרינה הנוצרית.

ה-Sententiae של רוברט, או Summa Theologica ("סיכום תאולוגי"), היה ידוע בתקופתו, ונחשב לקשר מרכזי בתאולוגיה בין יצירות המורים של רוברט עצמו לבין יצירותיו של פטר לומברד. רוברט הוא הפרשן הראשון על פאולוס שאמר שההתנגדות לרודן עשויה להיות מוצדקת על ידי הביבליה. רוברט גם סבר שמלך עלול להיות מנודה אם פעולותיו כמלך יפגעו בכנסייה. רוברט השתמש ביצירה Decretum Gratiani כמקורות לעבודותיו שלו, תוך ציטוט ממנה. אף על פי שהשתמש בעבודה זו, שעסקה בדיני הכנסייה, לא נראה שהוא נחשב לעורך דין, והכשרתו הייתה של תאולוג. יתרה מזאת, שנותיו כסטודנט קדמו לכינון המשפט הקאנוני כדיסציפלינה מובחנת בבתי הספר האירופיים. השקפותיו של רוברט לגבי הגלוסאטורים, ויצירתם העיקרית גלוסה אורדינריה הייתה שהם קיצרו את ההארות שלהם עד כדי כך שהפכו אותם לבלתי מובנים. רוברט היה ידוע גם כלוגיקן, וג'ון מסולסברי כינה אותו כאחד המתדיינים (disputatores) המובילים, או אדם שהשתמש ברטוריקה ובהיגיון כדי להתווכח בפומבי.

אף על פי שרוברט גינה את ז'ילבר פורה תוך שיתוף פעולה עם פטר לומברד, הוא לא הסכים עם הכריסטולוגיה של לומברד, או דעותיו על טבעו של ישוע המשיח. כמו כן, אף על פי שהוא לא הסכים עם חלק מתורותיו של אבלר, הוא הגן על אבלר מפני האשמות של כפירה. רוברט, לעומת זאת, הסכים עם חלק מתורותיו ושיטותיו של אבלר. ההקדמה ל-Sententiae מכריזה על רצונו של רוברט ליצור הרמוניה בין כתביהם של שני חוקרים ללא שם, שזוהו על ידי סופרים מודרניים כהוגו מסנט ויקטור ואבלר.

מוות ומורשת

רוברט מת ב-27 בפברואר 1167. ויליאם פיצסטיבן , אחד מתומכיו של בקט, כתב שרוברט מת מצער מכיוון שלא היה מסוגל לבקר את בקט בגלות. הוא נקבר בקתדרלת הרפורד. רוברט נהנה ממוניטין טוב ביבשת, על ידיעותיו ויכולת ההוראה שלו, כמו גם על תכונותיו האישיות. לפני מינויו להרפורד, ג'ון מסולסברי שיבח אותו, אך התנהלותו של רוברט במהלך מחלוקת בקט העכירה את היחס של ג'ון כלפי מורו הזקן.

יצירותיו של רוברט פורסמו בארבעה כרכים, בעריכת ר.מ. מרטין. המסמכים האפיסקופליים שלו נמצאים ב-"Hereford 1079–1234: English Episcopal Acta Number 7", שפורסם ב-1993.

לקריאה נוספת

• Luscombe, D. E. (1970). The School of Abelard. pp. 281–298.
• Smalley, B. (1973). The Becket Conflict and the Schools. pp. 51–58.