אלכסנדר השלישי (אפיפיור)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר השלישי
הקיסר פרידריך ברברוסה נכנע ומקבל את מרות האפיפיור. פרסקו בארמון העם בסיינה.

אלכסנדר השלישילטינית: Alexander III; ‏ בין 1100 ל-1105 - 30 באוגוסט 1181) היה אפיפיור בין ה-7 בספטמבר 1159 ועד מותו. בתקופתו הגיעה לשיאה ההתנגשות בין האפיפיורות לבין הקיסרות הרומית הקדושה, עליה שלט במקביל לכהונתו של אלכסנדר הקיסר פרידריך ברברוסה. במהלך המלחמות מול הקיסרות קראה הליגה הלומברדית על שמו את העיר אלסנדריה.

תולדות חייו וכהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם רונלדו בסיינה. ב-1150 התמנה לקרדינל וב-1153 התמנה לתפקיד בחצר האפיפיור והנהיג את הקרדינלים שהתנגדו לקיסרות ברוח הרפורמה של גרגוריוס השביעי והתכתיב האפיפיורי, שביקש להציב את הסמכות האפיפיורת מעל לזו של כל סמכות חילונית.

לאחר מותו של אדריאנוס הרביעי התכנסה קונקלווה, בה בחרו רוב הקרדינלים ברונלדו, שנטל לעצמו את השם אלכסנדר השלישי. עם זאת, מיעוט של קרדינלים בעלי זיקה לקיסרות הגרמנית סירבה לקבל את הבחירה ומינתה לאפיפיור את אוטאביו דה מונטצ'לי (Ottaviano de Monticelli), כאנטי-אפיפיור שנטל לעצמו את השם ויקטור הרביעי, הקרע התקיים עד לכניעתו של ברברוסה בפני ערי לומברדיה בשנת 1178.

רוב מלכי אירופה, שחששו מעוצמתו של הקיסר, תמכו בויקטור הרביעי. באלכסנדר השלישי תמכו רק פורטוגל, ספרד, ממלכת סיציליה הנורמנית וערי איטליה. ב-1161 הצטרף גם גזה השני, מלך הונגריה לתמיכה באפיפיוריותו של אלכסנדר השלישי. בהמשך גם הנרי השני, מלך אנגליה ולואי השביעי, מלך צרפת הכירו באלכסנדר השלישי כמנהיג הרוחני העליון של העולם הנוצרי.

ב-1170 גינה אלכסנדר את הנרי השני על רצח תומאס בקט, אותו העלה למעלת קדוש ב-1173. אלכסנדר היה האפיפיור הראשון שהפעיל את מרותו בצפון-מזרח אירופה. ב-1164 ייסד את משרת הארכיבישוף של אופסלה בשוודיה והחל להסדיר את ניצורן של אסטוניה ופינלנד.

מאז בחירתו גיבה אלכסנדר השלישי את הליגה הלומברדית של ערי צפון איטליה שנלחמו כנגד כוחות הקיסרות (תוך יצירת המפלגה הגואלפית). עקב הקרבות נאלץ אלכסנדר לגלות מרומא בין 1162 ל-1165 לקלבריה, ונציה ופריז (כאורחו של לואי השביעי הניח את אבן הפינה לקתדרלת נוטרדאם). בקרב ליינו (Legnano;‏ 29 במאי 1176) הנחיל צבא הליגה הפסד לצבא הקיסר, צעד שהוביל ל"שלום ונציה" במסגרתו הכיר הקיסר באלכסנדר השלישי ולערי לומברדיה הוענקה אוטונומיה.

עם שוך הקרבות וקבלת מלוא מרותו, כינס אלכסנדר השלישי במרץ 1179 את ועידת לטראנו השלישית, הוועידה האקומנית האחת-עשרה ואחת הוועידות החשובות ביותר בימי הביניים. בין יתר החלטות הוועידה הוחלט שהרוב הדרוש בקונקלווה הוא שני-שלישים מקולות הקרדינלים, ביטול כל החלטות האנטי-אפיפיורים, פטור מלא של הכנסייה מכל סמכות שיפוטית אזרחית ושמירה על רכושה העצמאי ממיסי הריבון החילוני, גינוי ואיסור הסימוניה, גינוי ואיסור נישואי כמרים וביקור שלהם במנזרי נשים ללא סיבה טובה וכן הנחיות אנטישמיות: איסור על יהודים ומוסלמים להעסיק משרתים נוצרים וקבלת כל עדות של נוצרי כנגד יהודי בבית משפט. בשולי הוועידה הכיר אלכסנדר השלישי בלגיטימיות שלטונו של אפונסו הראשון, מלך פורטוגל ובכך קידם את מעמדה של פורטוגל כממלכה עצמאית.

מיד לאחר תום הוועידה הכריחו אנשי הקומונה של רומא את אלכסנדר לגלות מן העיר, אליה שב ב-29 בספטמבר 1179. הוא מת בויטרבו ב-30 באוגוסט 1181. הממונה על כספי האפפיור אלכסנדר השלישי, היה יהודי בשם יחיאל בן-אברהם הלוי (על-פי בנימין מטודלה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר השלישי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
אדריאנוס הרביעי
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
לוקיוס השלישי