גלוסאטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דקרטלים עם Glossa ordinaria

גלוֹסָאטוֹריִם (מן היוונית: γλῶσσα ‏ (glossa) - ניב, שפה; במקור - הסבר למילה שאינה מובנת) היו משפטנים (דוקטורים למשפטים או הלומדים באוניברסיטה) שעסקו במשפט הרומי לפי המסורת שפותחה באוניברסיטת בולוניה. האסכולה הזאת הייתה נפוצה באיטליה, צרפת וגרמניה בין המאות ה-11 ו ה-13.

סך כל העבודות של האסכולה אוחדו על ידי אקורסיוס ל"Glossa ordinaria": פרשנות כוללת לאינסטיטוציות יוסטיניאנוס.

היסטוריית האסכולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשון הגלוסאטורים היה אירנריוס שחקר את קורפוס יוריס קיוויליס כשהוא היה החוקר הראשון של חלקו העיקרי: הדיגסטה - אוסף דעות והפסיקות של משפטנים רומיים ב-50 כרכים.

גלוסאטורים הביאו את כלל מקורותיו של יוסטיניאנוס לצורה הנוחה לקריאה באותה העת למחקר. הם אלו שקבעו קריאה אחידה של מקורות (lectio vulgata) ועסקו בהסדרת תוכנם. העבודה הזאת שימשה משפטנים עד למאה ה-19.

הגלוסאטורים היו סכולסטים והתייחסו לקורפוס יוריס קיוויליס וראו בו ratio scripta. הדבר היה זהה למבט תאולוגים על תנ"ך והתבוססות פילוסופים באותה העת על כתביו של אריסטו. הם ניסו לפתח את תוכן הקורפוס בעזרת דיאלקטיקה מימי הביניים ללא התייחסות להקשר ההיסטורי שבו וניסו לקרב מושגים ותופעות רומא העתיקה לאלו של ימיהם.

הגלוסאטורים היו תאורטיקנים טהורים ולא עסקו בשיפוט מעשי. למרות זאת ואולי בעקבות הגישה, דעת הפרשנים גברה על חוקי הקורפוס עצמם והגיעו עד למצב כי בתי משפט בגרמניה לא קראו את הקורפוס עצמו והחלטות התקבלו על סמך המשפט: "quod non agnoscit glossa, non agnoscit curia" ("מה שאינו מוכר לגנוסה אינו מוכר לבית המשפט").