לדלג לתוכן

רוב יושביה עליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוב יושביה עליה (נקרא גם "כל יושביה עליה") הוא מושג הלכתי הנוגע למספר מצוות התלויות בארץ ולפיו המצוות חלות מדאורייתא רק כאשר רוב עם ישראל מתגורר בארץ ישראל. על אף שיש בכך מחלוקת תנאים, נפסק להלכה שחיוב חלה ותרומות ומעשרות מהתורה מצריך שיהיו "רוב יושביה עליה".

על מנת להתחייב בדיני שביעית ובדיני שנת היובל מהתורה, נדרש גם ששבטי ישראל ישבו בארץ "כתיקונם", כלומר שהארץ תחולק לשבטים, כל שבט ישב בנחלתו, ובתוך כל שבט יחלקו את הנחלות למשפחות.

חישוב מניין ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר היהודים החיים בעולם אינו ידוע בוודאות ונתון במחלוקת.

הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה (שראה אור בשנת 1993) כותב: "רבים אומרים, שמספר היהודים כיום הוא כשלושה עשר מיליון, וכשמעל לשישה וחצי מיליון יהודים יגורו בארץ, יתקיים התנאי הראשון ונתחייב בחלה ותרומות ומעשרות מהתורה." כיום, בשנת 2023, ישנם כחמישה עשר מיליון יהודים בארצות השונות, מתוכם 6.93 מיליון בישראל ו-8.3 מיליון מחוץ לישראל (כ-6 מיליון בארצות הברית וכ-2.3 מיליון בכל שאר המדינות). לפי דעה זו, כאשר יגורו בארץ מעל לשבעה וחצי מיליון יהודים, יתקיים "רוב יושביה עליה" ועם ישראל יתחייב בחלה מדאורייתא (מהתורה) ובתרומות ומעשרות מדאורייתא[1].

עם זאת, על פי הרב מלמד יש להוסיף למספר היהודים בעולם עוד שלוש קבוצות אוכלוסייה שיש להתייחס אליהם כאל יהודים[2]:

  1. צאצאי יהודים שהוריהם התבוללו לפני דורות ספורים וניתן באמצעות מחקרים למצוא אותם.
  2. צאצאי היהודים שהתבוללו בגויים במהלך הגלות בעקבות ייסורים ופגיעות בעם היהודי, אך לפי ההלכה, מאחר שהם צאצאים לאימהות יהודיות הם יהודים. וכהוכחה לדבריו מביא הרב מלמד מדברי רבי יהושע ורבי יהודה במסכת עדויות (פרק ח', משנה ז') שלפיהם כשיבוא אליהו הנביא, ידאג להשיב לישראל את כל אלה ש"התרחקו בזרוע". כלומר, שהורחקו מישראל בכוח. לפי הערכת הרב מלמד, ייתכן שקבוצה זו מונה מאה מיליון יהודים ואולי כמה מאות מיליונים.
  3. צאצאי עשרת השבטים שחלקם חזרו והצטרפו לישראל במהלך הדורות, אבל חלק גדול מהם נותרו בארצות הגלות וודאי שיש מהם כאלה הנחשבים יהודים על פי ההלכה.

יש הסבורים שמבחינה הלכתית ניתן לומר בימינו ש"רוב יושביה עליה". הרב אליעזר וולדנברג טען בעקבות רבינו גרשום, שייצוג של שישים ריבוא מישראל מגדירה את ישיבת הארץ כ"ביאת כולכם" ונחשב מבחינה הלכתית כ"רוב יושביה עליה"[3]. גם הרב דב ליאור הלך בעקבותיו.[4] הרב בנימין קוסובסקי במאמר בכתב עת תחומין, מנתח את הנתונים שבפרסומיו של חוקר הדמוגרפיה היהודית דלה-פרגולה, שעל דבריו מסתמכות ההערכות למצב בימינו.[5] בהתחשב בכך שהמדד לשאלת מיהו יהודי, הוא סוציולוגי, כלומר קבוצת שייכות, ולא מדד הלכתי, עולה שחלק לא מבוטל מהנספרים כיהודים בחו"ל אינם יהודים על פי ההלכה. בנוסף, החישוב על מספר היהודים בקהילות חו"ל מבוסס על ספקולציות והערכות, ולא על מידע מדויק. מכאן הוא מסיק שרוב העם היהודי הרלוונטי מבחינה הלכתית כבר שוכן בארצו. טיעון נוסף הוא שאין להחשיב במניין כלל ישראל יהודים שנטמעו לחלוטין בין הגויים לאורך דורות ואיבדו כל זיקה לעם היהודי או למדינת ישראל. הוא מבסס זאת על העיקרון של "משפחה שנטמעה נטמעה" ועל היחס ההלכתי לעשרת השבטים, לפיהם יהודי שאינו ידוע ואינו מזוהה אינו נספר כחלק מהציבור. מעבר לכך, הוא מצביע על כך שהקמת מדינת ישראל יצרה מציאות שבה ארץ ישראל היא המרכז הציבורי של האומה, וכל יהודי יכול לעלות אליה. בכך מתקיימים דברי התורה שהינם תנאי לחיוב בתרומות ומעשרות "בבואכם אל הארץ" – והרי בימינו המרכז היהודי המובהק הוא ארץ ישראל. עמדה זו מקבלת חיזוק מסברתם של ה"ציץ אליעזר" והרב דב ליאור לפיה נוכחות של "שישים ריבוא" יהודים בארץ מגדירה את ישיבתה כ"ביאת כולכם".

יושבים כתיקונם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבט אפריםשבט שמעוןשבט ראובןשבט יהודהשבט בנימיןשבט דןשבט גדשבט מנשהשבט מנשהשבט יששכרשבט זבולוןשבט נפתלישבט אשר
נחלות שבטי ישראל. מפה אינטראקטיבית

כנאמר, כדי שמצוות השמיטה והיובל יחולו מדאורייתא, יש צורך שעם ישראל "ישבו בארץ כתיקונם". משמעות הדבר שכל אדם מישראל יקבל את שטחו בנחלת שבטו[6]. ועל פי הרמב"ם דבר זה יקרה על פי רוח הקודש[7]. וגם גרים שהצטרפו לישראל יקבלו נחלה בארץ עם השבטים שאליהם יתחברו.

רוב האחרונים טוענים שדבר זה אינו ישים, מאחר שיש צורך שכל אדם מישראל יעבור לגור באזור שבטו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיון נוסף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הרב בנימין קוסובסקי, "חיוב בתרומות ומעשרות מן התורה בזמן הזה", תחומין מג (תשפ"ג).

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. מספר היהודים בעולם - ערב ראש השנה תשפ"ב, באתר הסוכנות היהודית, אוגוסט 2021
  2. רוב יושביה עליה, הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה
  3. רגמ"ה ערכין לב ע"ב; ציץ אליעזר ח"י, סימן א אות ח.
  4. תשובה לרב יעקב יקיר, אתר ישיבת בית אורות.
  5. הרב בנימין קוסובסקי, "חיוב בתרומות ומעשרות מן התורה בזמן הזה", תחומין מג (תשפ"ג).
  6. ערכין לב, ב
  7. רמב"ם, הלכות מלכים יב, ג