רוזנות סרדניה

**רוזנות סרדניה**
**Cerdaña, Cerdanya, Cerdagne**
	סמל
ממשל
ראש מדינה	count of Cerdagne
היסטוריה
תאריכי הקמה	798
תאריכי פירוק	1403
ישות קודמת	האימפריה הפרנקית
ישות יורשת	כתר אראגון

רוזנות סרדניה (בקטלאנית: Comtat de Cerdanya; בלטינית: Comitatus Ceritaniae; בספרדית: Condado de Cerdaña; בצרפתית: Comté de Cerdagne) הייתה אחת הרוזנויות הקטלוניות שנוצרו בעשורים האחרונים של המאה ה-8 על ידי הפרנקים במארקה היספניקה. סרדניה המקורית כללה את עמק הסגרה העליון. כיום סרדניה היא מחוז קטלאני.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור נכבש על ידי המורים בתחילת המאה ה-8. בשנת 731 התחבר המושל המורי של סרדניה עם אודו הגדול בכך שנשא את בתו, לפי התעקשותו של אודו, על מנת להבטיח את גבולו הדרומי מהתפשטות מוסלמית נוספת.^[1] סרדניה הייתה בשלב זה בעיקר באסקית, ולאודו הייתה מדיניות פרו-באסקית מול קרל מרטל והפרנקים.^[1]

השלטון המורי היה עד מהרה נומינלי בלבד; סרדניה נכבשה על ידי קרל הגדול זמן קצר לאחר כניעת ז'ירונה בשנת 785.^[2] הרוזן הראשון של סרדניה שאנו מכירים בשמו היה בורל הראשון (798), שהיה כפוף לרוזן טולוז. בתאריך זה, סרדניה הייתה מאוחדת בממשלה תחת רוזן אחד עם רוזנות בסלו ואורחל; היא הייתה חלק מממלכת אקוויטניה לאחר 817.^[3] סרדניה ואורחל נשארו מאוחדים עד 897 ושניהם היו תחת השפעה ולעיתים קרובות שליטתו של הרוזן של אראגון. בשנת 842, אמירות קורדובה פלשה לסרדניה בניסיון להחזיר את הפירנאים, אך הם נהדפו על ידי הרוזן סוניפרד.^[4]

במאה ה-9, סרדניה הייתה מרכז אזור שבו הייתה צורת החזקת הקרקע מנוריאליזם.^[5] בשנת 835, צ'רטר של לואי האדוק אפילו אסר על כנסיית האזור להעניק אדמות ב-benficium, כלומר, כבנפיקיום או כפייף.^[6]

לאחר מותו של לואי המגמגם (879), חוו אקוויטניה ופרנקיה המערבית בכלל תקופה של חוסר יציבות שבמהלכה הפכו האזורים המרוחקים, כמו קטלוניה, לבלתי תלויים למעשה בסמכות מלכותית מרכזית. גם בתקופה זו הפכה משרת הרוזן לתורשתית דה פקטו.

חלוקה ואיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-10 ראתה חלוקות ומפגשים חוזרים ונשנים של האדמות המשפחתיות של הבלונידים וסרדניה נקשרה שוב ושוב לאזורים ולמחוזות השכנים שלה. הרוזנים של סרדניה השתמשו לעיתים קרובות בתואר מרצ'יו, כלומר מרקיז, בתקופה זו.^[7] זה היה אינדיקציה למעמדם כאדוני גבול ולהתמוטטות הסמכות המלכותית, שאיפשרה לגדולים אזוריים לקבל כל תארים שירצו מבלי להיגרם לרעה מלכותית. כתוצאה נוספת ממיקום הגבול שלה והיעדר השליטה המלכותית שהופעלה עליה, הייתה סרדניה זרועה בטירות רבות בתקופה זו, כשהאיום המוסלמי עדיין היה חזק.^[8]

בשנת 897, וילפרד השעיר מת לאחר שחילק את רכושו הקטלאני העצום (טכנית רק ריבוי משרות ציבוריות) בין ארבעת בניו. סרדניה, קונפלנט וברגה הלכו למירו. גם פנואיידס וקאפסיר סופחו לסרדניה בזמן זה. משנת 913 עד 920 החזיק מירו גם בבסלו, אך במותו ב-927 חולקו שטחיו בין ארבעת בניו. הבכור, סוניפרד, קיבל את סרדניה וראשוניות מסוימת על אחיו. במחצית האחרונה של המאה ה-10, מחוזות מירו אוחדו מחדש (984) תחת שליט אחד: אוליבה קברטה.

הרוזנות של אוליבה והרוזנות של בורל השני, רוזן ברצלונה, היוו את שתי היחידות העיקריות של קטלוניה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-10.^[9] אוליבה הביאה את סרדניה לשיאה. הוא הרחיב את שלטונו צפונה לרוזנות קרקסון וממערב לרוזנות רוסיון ואמפוריס.^[10] הוא הרחיב את סמכותו על כנסיות סנט ז'ואן דה לס אבדסס ולגראס וגזל את העליונות בפועל בקטלוניה מבורל השני, רוזן ברצלונה.^[11] בשנת 988, אוליבה קברטה פרש למנזר מונטקסינו וחילק את אדמותיו בין שלושת בניו, הילוד השני, וילפרד, שקיבל את סרדניה וקונפלנט. בשנת 1002 צורפה ברגה לסרדניה.

עם זאת, ברור מראיות בין השנים 987 ל-1031, שמערכת המשפט הקרולינגית והחוק הוויזיגותי עדיין היו בתוקף בסרדניה.^[12] הרוזן עמד בראש בתי הדין השיפוטיים בסיוע השופטים והאנשים הטובים של הרוזנות.^[13]

פיאודליזציה והידרדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-11, סרדניה הפכה ליותר ויותר פיאודלית ונמשכה לתחום של טולוז ופואה. הרוזנים של טולוז רצו לשלוט במעבר פימורנט בצ'רדניה, ואלו של פואה רצו שליטה מסוימת בגבול עם ליידה המורית. הרוזנים של סרדניה, מצדם, היו מעוניינים לקדם את שליטתם בכנסייה במידי ובקטלוניה; הם כבר שלטו במנזרים החשובים של Sant Miquel de Cuixà וריפול מאז תחילת המאה ה-10. בשנת 1016, הם רכשו את הזכות לארכיבישופות של נארבון תמורת 100,000 סולידוס עבור קרוב משפחתם גיפרד, וזמן לא רב אחר כך גם לבישוף אורחל.^[14] אב המנזר המפורסם אוליבה היה חבר בשושלת השלטת של סרדניה. כאשר הרוזן רמון וילפרד שדד את סנט מיקל דה קוישה ונכנס לריב עם הבישוף של אלנה, זה נתן לאצילים הזדמנות להעניק את שירותיהם למי שהציע להם את היתרון הרב ביותר כרגע.

בתקופה זו של בלבול פוליטי, מרד הרוזן ברנרדו סוניפרד. אדמותיו היו מקובצות בצפון סרדניה, בעמק סגרה ובקונפלנט עם מרכזן במרנץ. הוא העמיד את אדמותיו תחת השליטה הנומינלית של הרוזן של טולוז וניסה למשוך אותן מסרדניה. ברנרדו נאלץ לעשות שלום עם רמון בשנת 1047 והאדמות האלודיאליות שלו נמסרו, אם כי הוא זכה בפיצויים נוספים מהרוזן. ברנרדו מרד פעם שנייה ונאלץ לעשות שלום שוב ב-1061. המעבר החשוב של פימורנט, שכעת, כשסרדניה כבר לא הייתה שטח מרקיזות, עמד במרכז קיומו, נשאר בידי הרוזן רמון ולא בידי בעלי בריתו של ברנרדו בטולוז או פואה.

הרוזנים של סרדניה והאזורים האחרים, כמו קונפלנט ופנואיידס, היו המתנגדים העיקריים של המעצמה הקומית בצ'רדניה לאורך המאה ה-11. בקצרה, גילם רמון נאלץ להילחם במלחמה (בהצלחה) עם ג'יזלברט השני מרוסיון על החזקת מנזר קוישה, שסרדניה שלטה בו לאורך המאה ה-10, אך בעיקרו של דבר, הוויזקונטים היו הנזק הצבאי הגדול ביותר לרוזני סרדניה. בין 1088 ל-1092, ויליאם ייסד את וילפרנקה דה קונפלנט. יורשו של ויליאם, גילם ז'ורדן, הצטרף למסע הצלב הראשון, ובהיעדרו, סמכותם של הרוזנים נחלשה עוד יותר. בשנת 1118 נמכרה סרדניה לברצלונה ורק מדי פעם הוענקה לאחר מכן כנחלה לבנים צעירים יותר.

הכישלון של רוזנות סרדניה לבסס עליונות מתמשכת על קטלוניה נעוץ בנטייתם של רוזניו לחלק את נחלותיהם בין כל בניהם — ואת זכויות הירושה של אחים — ובאיסוף כוחם של האצולה בעקבות ירידת חשיבותה הצבאית של סרדניה. בשנת 1058, כאשר הרוזן רמון קיבל את שכרו מרמון ברנגר הראשון, רוזן ברצלונה כדי להיות בעל בריתו במאבק נגד המורים, נחרץ גורלה של סרדניה להיות בשליטת ברצלונה.^[11] במאות הבאות, סרדניה הייתה חלק מנסיכות קטלוניה.

רשימת הרוזנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

798-820 בורל
820-824 אסנאר גאלינדס
824-834 גאלינדו אסנארס
834-848 סוניפרד הראשון
848-869 סלומון
869-897 וילפרד הראשון השעיר
897-927 מירו השני
927-968 סוניפרד השני
968-984 מירו השלישי
968-988 אוליבה קברטה
988-1035 וילפרד השני
1035-1068 רמון
1068-1095 גילם הראשון
1095-1109 גילם השני
1109-1118 ברנרדו
1118-1131 רמון ברנגר הראשון
1131-1162 רמון ברנגר השני
1162-1168 פדרו
1168-1223 סנצ'ו הראשון
1223-1242 נוניו
1242-1276 חיימה הראשון
1276-1311 חיימה השני
1311-1324 סנצ'ו השני
1324-1349 חיימה השלישי
1349-1375 חיימה הרביעי
1375-1403 איזבלה

לאחר מכן התואר עבר סופית ולתמיד לכתר אראגון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא רוזנות סרדניה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² Lewis, 22 and n6.
^ Lewis, 40.
^ Lewis, 44, refers to Urgell-Cerdanya-Besalú — sometimes Urgell-Cerdanya-Confluent — as a "complex".
^ Lewis, 99.
^ Lewis, 73.
^ Lewis, 78.
^ Lewis, 199.
^ Lewis, 229-230.
^ Lewis, 209.
^ Lewis, 348.
^ ¹ ² Lewis, 349.
^ Lewis, 373.
^ Lewis, 374.
^ Lewis, 322.

[Lewis1-1] ¹ ² Lewis, 22 and n6.

[2] Lewis, 40.

[3] Lewis, 44, refers to Urgell-Cerdanya-Besalú — sometimes Urgell-Cerdanya-Confluent — as a "complex".

[4] Lewis, 99.

[5] Lewis, 73.

[6] Lewis, 78.

[7] Lewis, 199.

[8] Lewis, 229-230.

[9] Lewis, 209.

[10] Lewis, 348.

[l349-11] ¹ ² Lewis, 349.

[12] Lewis, 373.

[13] Lewis, 374.

[14] Lewis, 322.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

	ערך ללא מקורות
	בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.