רונית יוכל חיטין
 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1942 (בת 81) עמיר, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
סמינר הקיבוצים |
| שפות היצירה |
עברית |
| מספר צאצאים |
4 |
  | |
רונית יוכל חיטין (נולדה ב־1 בנובמבר 1942) היא משוררת וסופרת ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בקיבוץ עמיר לירחמיאל וריבה, ממייסדי הקיבוץ. בת בכורה מתוך שלוש בנות. ב-1947 עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה ל"קריית שטנד" (כיום חלק מקריית אתא), וב-1953 עברה לרמת גן. לאחר סיום התיכון בעיר למדה יוכל חיטין בסמינר הקיבוצים והוסמכה להוראה. לאחר מכן למדה מקרא וספרות באוניברסיטאות ירושלים ובאר שבע, וכן לימודי מקורות ישראל בסמינר אורנים. בזמן לימודיה בסמינר נישאה לאיזק לוי וילדה את בנה הבכור. לאחר כמה שנים התגרשה ועברה עם בנה לקיבוץ בית קמה. נישאה בשנית לזאב חיטין, ובבית קמה נולדו לזוג שלושה ילדים. יוכל חיטין עבדה כמורה בבית הספר היסודי של הקיבוץ וגם כמורה ומחנכת בתיכון האזורי מבואות הנגב. כמו כן שימשה כמה שנים כגזברית הקיבוץ.
בשנת 1988 עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה ללהבים. ב-1997 עברה לבאר שבע, בה מתגוררת עד היום (2020). יוכל חיטין עבדה כגזברית המועצה האזורית להבים וכגזברית המושב נצר חזני. לאחר מכן חזרה לתחום החינוך ועבדה כמורה ומחנכת בבית הספר האזורי "משאבים" בקיבוץ משאבי שדה, שם פיתחה שיטת לימוד ייחודית לתלמידים לקויי למידה. מ-2001 מנחה יוכל חיטין סדנה לכתיבה יוצרת בבית הספר ללימודי חוץ באוניברסיטת בן-גוריון, וסדנת ספרות בבית האבות משען בבאר שבע.
בת למשפחה של אמנים ויוצרים. דודו של אביה היה ארנו נאדל, מוזיקאי, משורר וצייר, שנספה בשואה. בן דודה מצד אביה הוא הצייר שמואל בק.
יוכל חיטין פרסמה שלושה קובצי שירה ושני ספרי פרוזה. שירים מספרים אלה התפרסמו לפני כן בעיתונים וכתבי עת רבים: "מעריב", "ידיעות אחרונות", "על המשמר", "דבר", "הדים", "סימן קריאה", "עלי שיח" ואחרים.
על יצירתה כתב הסופר אלכסנדר סנד: "קול מקורי, שדה דימויים מדהים, תמונות קשות וחדות - תחושה, דמיון יוצר חריף ותוסס. שירה שכוחה באיפוק בביטוי, הנובע דווקא מן השפע המוצנע בישותה".
המשורר נתן יונתן כתב בחתימתו על כריכת ספרה "בדרך אליך רוברט": "...מיתופואטיקה; שירה כמעשה בריאה. מיתוס שבמוקד שלו הנפש הפועלת, נציגת המשוררת, המטפורה שלה, אופן קיומה הנפשי-רוחני עלי אדמות...".
יוכל חיטין היא אם לארבעה וסבתא.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העשירית בצבע החרק (1982). הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- משירי האיש החי (1987). הוצאת ספריית פועלים.
- בדרך אליך רוברט (1995). הוצאת ספריית פועלים.
פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמרים על המשוררת ויצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אראלי, עדנה. "סיפור שתי נשים". השבוע בקיבוץ הארצי מס' 1503, 8.5.1985, עמ' 4–7.
- בן-הלל, שרה. "בעולם הדימויים של האשה". השבוע בקיבוץ הארצי מס' 1586, 5.12.1986, עמ' 12–13.
- רביע, מנשה. "והצבע של חייה הוא שמיים". '''הדים: לשאלות החברה הקיבוצית''', גל' 18, 1987, עמ' 54. על "משירי האיש החי".
על "מכתבי אהבה לפסיכיאטר":
- פייט, קרן. "אצבעות אשה שורטות בלחייה אותיות של זמר". הארץ, מוסף ספרים, גל' 631, 10.3.2005, עמ' 8.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון היסטורי של הסופרים העבריים מאז תש"ח (1948), בעריכת משה גרנות, תשס"ב, 2002.
- לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, בעריכת זיסי סתוי ופרופ' יגאל שוורץ. תשע"ד, 2014.
