רות נבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

פרופ' רות נבו (נולדה ב-1924) היא חוקרת ומבקרת ספרות, פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, חברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מתרגמת וציירת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות נבו נולדה ב-1924 ביוהנסבורג, דרום אפריקה. בת למשפחת ויינברן (Weinbren), לאב יליד ליטא שהיגר ליוהנסבורג בשנת 1902 והיה רופא מרדים ומייסד אגודת המרדימים בעיר, ולאם ילידת דרום אפריקה שמשפחתה הייתה ממוצא אוקראיני.

את התואר הראשון למדה ביוהנסבורג באוניברסיטת Witwatersrand, אוניברסיטה ליברלית פרו שיוויונית ומעורבת. בשנת 1947 עזבה לאנגליה במטרה לסיים את לימודי התואר השני, תחילה באוניברסיטת לונדון ולאחר מכן אוניברסיטת קיימברידג'.

השואה ומאורעות מלחמת העולם השנייה עוררו בה את יהדותה, ובשנת 1950 עלתה לישראל ואת עבודת המחקר שלה סיימה, תוך לימוד שפת המקום באולפן עברית בקיבוץ משמרות.

בשנת 1952 נישאה לנתן נבו, מורה לעברית באליאנס.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' נבו הייתה שנים רבות חוקרת ומרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית, במהלכן יצאה ללימודי דוקטורט באנגליה ומהמחקר שעשתה בספריית המוזיאון הבריטי, נולד ספרה הראשון "שירים של ענייני דיומא", שנושאו היה התפתחות הסגנון הסאטירי אצל משוררים ליריים שבעתות מלחמה כתבו שירה פוליטית.

במהלך השנים התמקדה בחקר שירתו של שייקספיר ובשירת המאה ה-17 והמאה ה-20. כן השתייכה לאסכולת הביקורת החדשה. פרופ' נבו הייתה לחוקרת בעלת שם עולמי ביצירתו של שייקספיר, וספריה ופרסומיה בחקר הספרות האנגלית בכלל ויצירת שייקספיר בפרט, מאוזכרים ומצוטטים רבות במסגרת המחקר והספרות בתחום בארץ ובעולם.[1]

נבו, תרגמה את ספר השירה "שירים נבחרים" של חיים נחמן ביאליק, שיצא בשנת 1981. ואת "מסעות בנימין האחרון מטודלה" של יהודה עמיחי, שהיה ידידה וסטודנט שלה. במשך 15 שנה שמשה נבו עורכת בכתב העת Hebrew University studies in literature and the arts (HSLA) של האוניברסיטה העברית.[2]

בשנת 1986 נבחרה פרופ' נבו לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, והייתה אחת משתי הנשים הראשונות (ובמשך שנים רבות גם היחידות) שהיו חברות בה.

העיסוק בציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות נבו מעידה על עצמה שהמשיכה שלה לעיסוק בציור החלה עוד בימי ילדותה ביוהנסבורג, וכי מאז לא עזבה אותה "הכמיהה לאחוז ביפי העולם ולרשום אותו".

נבו שאפה ללמוד ציור עוד בצעירותה, והחלה לפעול כציירת חובבת, אך רק לאחר פרישתה המוקדמת מהקריירה האקדמית, עברה לעסוק בציור בעיסוק מלא. תחילה למדה אצל יצחק ימין ויוסף הירש ובהמשך ב-The Art Students League בניו יורק. יחד עם זאת, מקום מיוחד בהתפתחות התפיסה האומנותית שלה ייחסה נבו לידידתה, הציירת רות לוין,[3] עליה כתבה נבו: "בהשראת עבודתה למדתי שהציור איננו תיעוד אלא פירוש של המציאות".

נבו הציגה במשך השנים כמה וכמה תערוכות יחיד וחלק מעבודותיה נמצאות במשכני האקדמיה למדעים ובאוניברסיטה העברית.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Poems on affairs of state; panegyric and philippic in the political poem of the seventeenth century, 1640-1688 :‎ a study in the heroic and the mock heroic, Jerusalem,‎ ‪ 1960.

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים נחמן ביאליק, שירים נבחרים, (מהדורה דו-לשונית), [תל אביב] : דביר, (תשמ"א 1981) [ירושלים] ‪ ג’רוסלם פוסט
  • יהודה עמיחי, Travels of a latter-day Benjamin of Tudela, St. Louis :‎ ‪ Cauldron Press,‎ ‪ 1977
  • Travels ,Yehuda Amicha, New York City :‎ ‪ Sheep Meadow Press,‎ ‪ 1986.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Essays in honour of A.A. Mendilow presented by his students and colleagues in appreciation of all they have learnt from him, Jerusalem :‎ ‪ Magnes Press,‎ ‪ 1982‎

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]