רחל ששון בר

רחל ששון בר
Rachel Sassoon Beer
לידה	7 באפריל 1858; מומבאי, הודו הבריטית
פטירה	29 באפריל 1927 (בגיל 69); רויאל טנברידג' וולס, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	בית הקברות הייגייט
מדינה	הממלכה המאוחדת
בן או בת זוג	Frederick Arthur Beer

רחל ששון בר (באנגלית: Rachel Sassoon Beer‏; 7 באפריל 1858 – 29 באפריל 1927) הייתה עיתונאית והאישה הראשונה בבריטניה ששימשה כעורכת עיתון ארצי. הייתה העורכת הראשית של העיתון האובזרבר (1891-1903) ובמקביל גם של העיתון הסאנדיי טיימס (1893-1903). היא הייתה בת למשפחת ששון היהודית, אך המירה את דתה לנצרות אנגליקנית במהלך חייה. למרות זאת שמרה על קרבה למטרות יהודיות.

קורות חיים

שנותיה המוקדמות

רחל ששון נולדה בבומביי, הודו הבריטית בשנת 1858 בת לפרחה וששון דוד ששון (1832–1867) (אנ'). אביה היה איש עסקים ופילנתרופ, בנו של דוד ששון, סוחר בינלאומי ועשיר מופלג יליד בגדאד. משפחתה הייתה ידועה בשמירה על מסורות היהדות ובמיוחד על מנהגי קהילת בגדאד.

מעט לאחר לידתה של רחל, עברה משפחתה להתגורר בבריטניה. אביה ניהל בנק ועסקים רבים בלונדון, ובמקביל היה פעיל מאוד בארגוני הקהילה היהודית במדינה, במיוחד במסגרת ההתאחדות האנגלו-יהודית לעזרה ליהודים ברחבי העולם. הוא נפטר במפתיע בשנת 1867 בגיל 35 בלבד, ורחל ושלושת אחיה נותרו ללא אב.

ילדי המשפחה קיבלו חינוך ממורים פרטיים שהגיעו לשטח האחוזה ללמדם, אחד מהמורים אף התגורר באחוזתם באופן קבוע.

נעוריה ונישואיה

כצעירה רחל התנדבה במשך שנתיים בבית החולים ברומפטון בלונדון והתעניינה רבות במוזיקה והלחנה. היא אף פרסמה סונאטה לפסנתר וטריו סונאטה שהלחינה בעצמה. בשנת 1887 נישאה לאיש עסקים בשם פרדריק ארתור בר, בן למשפחת בנקאים יהודית-גרמנית מתבוללת. בשלב זה בר כבר היה נוצרי אנגליקני, ורחל הלכה בדרכו והתנצרה גם כן. היא הייתה השנייה במשפחתה להינשא ללא-יהודי; הראשון היה אחיה אלפרד עזרא ששון (1861–1895), אביו של המשורר האנגלי הנודע סיגפריד ששון. שניהם נושלו מירושת משפחת ששון עקב כך. למרות זאת רחל לא התנכרה לעברה היהודי מהמזרח, והמשיכה לגלות סימפתיה גדולה למטרות יהודיות ולהבליט את מוצאה האוריינטלי במהלך חייה.

חתונתה לפרדריק בר נערכה בטקס מפואר בכנסיית השילוש המקודש (אנ') בלונדון.

בעולם העיתונות

פרדריק בר היה הבעלים של העיתון האובזרבר אותו ירש מאביו, ובהדרגה החל לערב את אשתו בפעילות העיתון. תחילה פרסמה רחל מאמרים בעיתון, לאחר מכן קיבלה את עמדת עורכת המשנה, ולבסוף הגיעה לדרגת העורכת הראשית (1891). בשנת 1893 רכשו בני הזוג גם את העיתון הידוע הסאנדיי טיימס ורחל הייתה לעורכת הראשית שלו. למרות הגעתה לעמדת העורכת דרך הונו של בעלה, היא ניהלה את העיתונים באופן עצמאי ונשכני ביחס למקובל בתקופה. כמו כן עצם היותה של אישה עורכת עיתון לאומי היה יוצא דופן בנוף של בריטניה של סוף המאה ה-19, בה לנשים לא היה אף זכות הצבעה; לאחר עזיבתה את שני העיתונים בשנת 1903 עברו כ-80 שנה עד שאישה הגיעה לתפקיד עורכת ראשית באחד מהעיתונים הלאומיים בבריטניה.^[1]

תחת ניהולה האובזרבר לקח חלק חשוב בפרשת דרייפוס כאשר היה זה שחשף בשנת 1898 שהמסמכים ששומשו לשם הרשעתו של אלפרד דרייפוס היו זיוף.^[1] הפרסום עורר שערורייה בצרפת שהתגלגלה לפרסום מאמרו "אני מאשים...!" של אמיל זולא ולאחר מכן גם לזיכויו של דרייפוס. באנגליה לעומת זאת שני העיתונים בעריכתה של רחל היו היחידים שגילו עניין בפרשיה וסיקרו אותה בהרחבה, תוך לקיחת צד ברור לטובת דרייפוס ש"הורשע בגין היותו יהודי". באופן דומה, שני העיתונים בעריכתה גילו סימפתיה לרעיון הציוני מראשיתו, והיא סיקרה באהדה את רעיונותיו של הרצל כפי שבאו לידי ביטוי בספרו מדינת היהודים.

שנותיה האחרונות

מצבו הבריאותי של בעלה פרדריק התדרדר בשנים אלו, והיא טיפלה בו במסירות רבה בביתם. עם פטירתו בשנת 1903, הייתה היורשת הבלעדית של הונו הרב, אך גם נכנסה למצוקה נפשית קשה שהובילה אותה להתמוטטות נפשית. היא צמצמה את פעילותה העיתונאית ובשלב מסוים אף אושפזה בביתה ביחד עם שלוש אחיות אשר טיפלו בה. אחיה היה לאפוטרופוס על רכושה ושני העיתונים בבעלות המשפחה נמכרו. לעיתים היא התאוששה מספיק כדי לתפקד בתקינות, ונהגה לתרום לבית החולים שבקרבת ביתה, לאמנים, מוזיקאים ונזקקים. בשנת 1927 לקתה בסרטן ונפטרה בעודה חסרת ילדים. רכושה עבר לאחייניה, במיוחד לסיגפריד ששון. היא נקברה בחלקת קבר קטנה, שלא במאוזוליאומים הגדולים של משפחת ששון או משפחת בר. על מצבתה כתוב בפשטות "בתו של דוד ששון המנוח".^[2]

לקריאה נוספת

Koren and Eilat Negev, First Lady of Fleet Street: A Biography of Rachel Beer, JR Books, 2011.

קישורים חיצוניים

אושי דרמן, הגברת הראשונה של העיתונות הבריטית, באתר בית התפוצות, 21 בינואר 2018

Daniella Peled, The life and death of Rachel Beer, a woman who broke with convention, Haaretz, Sep. 7, 2011.
Jennifer Breger, Rachel Sassoon Beer Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. 1 March 2009.
Susan Hertog, The First Lady of Fleet Street, Jewish Ideas Daily, April 23, 2012.

הערות שוליים

^ ¹ ² Daniella Peled, The life and death of Rachel Beer, a woman who broke with convention, Haaretz, Sep. 7, 2011.
^ Susan Hertog, The First Lady of Fleet Street, Jewish Ideas Daily, April 23, 2012.

[הארץ-1] ¹ ² Daniella Peled, The life and death of Rachel Beer, a woman who broke with convention, Haaretz, Sep. 7, 2011.

[2] Susan Hertog, The First Lady of Fleet Street, Jewish Ideas Daily, April 23, 2012.

[1]

[2]