ריפו
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
עסקת ריפו, הידועה גם כ-Repo (קיצור של Repurchase Agreement, או הסכם רכש חוזר), היא הסכם מכירה ורכישה חוזרת. עסקת ריפו מהווה מעין גיוס לטווח קצר לצורכי נזילות, כנגד ביטחונות איכותיים (בעיקר ניירות ערך ממשלתיים). הסוחר מוכר את ניירות הערך למשקיעים וקונה אותם בחזרה זמן קצר לאחר מכן, בדרך כלל למחרת, במחיר מעט גבוה יותר המשקף את הריבית בגין העסקה[1].
שוק הריפו מהווה מקור חשוב לנזילות עבור מוסדות פיננסיים גדולים בענף הבנקאות, שהם חוץ בנקאים, שצמח להתחרות בסקטור הבנקאות המסורתי בממדיו. משקיעים מוסדיים גדולים כגון קרנות נאמנות בשוק הכספים, מלווים כסף למוסדות פיננסיים כדוגמת בנקי השקעות, בין בתמורה לביטחונות (או מובטחים באמצעות), כמו אג"ח ממשלת ארצות הברית או ניירות ערך מגובי משכנתא (MBS) המוחזקים על ידי המוסדות הפיננסיים הלווים. היקף העסקאות בשוק הריפו בארצות הברית מוערך בטריליון דולר בשווי ביטחונות ליום.[2][3]
בשנים 2007–2008, ההסתערות על שוק הריפו כשנגישות בנקי ההשקעות למימון היה נמוכה או בריביות גבוהות מאוד, הייתה גורם מרכזי במשבר משכנתאות הסאבפריים שהוביל למיתון הגדול של 2008 .[4] במהלך סוף שנת 2019 החל הפדרל ריזרב להתערב בשוק הריפו בתפקיד המשקיע על מנת לספק נזילות, כאשר שערי ההלוואות ללילה אחד קפצו באופן משמעותי בגלל שורה של גורמים טכניים שהגבילו את היצע הכספים הזמינים.[2][5][3]
מבנה העסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריפו, המשקיע / המלווה מספק מזומן ללווה, כאשר ההלוואה מובטחת בביטחונות של הלווה, בדרך כלל אג"ח. במקרה בו הלווה חדל פרעון, המלווה מקבל את הביטחונות. המשקיעים הם בדרך כלל ישויות פיננסיות כמו קרנות נאמנות בשוק הכסף, בעוד שהלווים הם מוסדות פיננסיים חוץ בנקאיים כמו בנקים להשקעות וקרנות גידור. המלווה גובה ריבית הנקראת "ריבית Repo", ומלווה X $ ומחזיר סכום גבוה יותר $ Y. יתר על כן, המלווה עשוי לדרוש ביטחונות בעלי ערך גבוה יותר מהסכום שהם נותנים. ההבדל הזה הוא "התספורת". מושגים אלה מאויירים בתרשים ובקטע המשוואות. כאשר המשקיעים מעריכים סיכונים גדולים יותר, הם עשויים לגבות שיעורי ריפו גבוהים יותר ולדרוש תספורות גדולות יותר. צד ג' עשוי להיות מעורב כדי להקל על העסקה; במקרה זה, המכונה העסקה היא "repo-tri-party".[4]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארצות הברית נעשה שימוש בעסקאות אלו משנת 1917 כאשר מיסי מלחמה הפכו את ההלוואות הישנות לפחות אטרקטיביות. בתחילה, השימוש בריפו נעשה רק על ידי הפדרל ריזרב להלוואות לבנקים אחרים, אולם התרגיל התפשט במהרה למשתתפי שוק אחרים. השימוש בעסקאות מסוג זה שהתרחב בשנות העשרים, נפל במהלךהשפל הגדול ומלחמת העולם השנייה, ואז חזר להתרחב שוב בשנות החמישים, כשהוא נהנה מצמיחה מהירה בשנות השבעים והשמונים גם בגלל טכנולוגיית המיחשוב.[6]
לדברי הכלכלן גארי גורטון, מאוניברסיטת ייל, הריפו התפתח כדי לספק למוסדות פיננסיים חוץ בנקאיים גדולים שיטת הלוואות מאובטחת המקבילה לביטוח ההפקדות שמספקת הממשלה בבנקאות המסורתית, כאשר הביטחונות משמשים כערובה למשקיע.[4]
בשנת 1982 פשיטת הרגל של חברת Drysdale Government Securities הוביל להפסד של 285 מיליון דולר לבנק צ'ייס מנהטן.. המקרה הביא לשינוי באופן חישוב הריבית הצבורה בשווי ניירות הערך בעסקאות הריפו. באותה שנה, חדלות הפרעון של חברת Lombard-Wall הביא לשינוי בחוקי פשיטת הרגל הפדרליים הנוגעים לעסקאות ריפו. [7] [8] ההתרסקות של חברת ESM Government Securities בשנת 1985 הוביל לסגירתו של Home State Savings Bank מאוהיו ול'ריצה על בנק' על בנקים אחרים המבוטחים על ידי קרן ההתחייבות לפיקדונות באוהיו. חדלות הפרעון של חברות אלה ואחרות הוביל לחקיקת חוק ניירות ערך ממשלתיים משנת 1986. [9]
בשנים 2007–2008, 'ריצה אל הבנק' בשוק הריפו, בה מימון לבנקים להשקעות לא היה זמין או בריביות גבוהות מאוד, הייתה אחד הגורמים למשבר משכנתאות הסאבפריים שהוביל למיתון הגדול של שנת 2008.[4]
ביולי 2011 התעוררו חששות בקרב הבנקאים והעיתונות הכלכלית האם משבר תקרת החוב האמריקנית בשנת 2011 יוביל לחדלות פרעון, הדבר עלול לגרום לשיבוש ניכר בשוק הריפו. הסיבה לכך הייתה שאיגרות חוב ממשלתיות הן הביטחונות הנפוצים ביותר בשוק הריפו האמריקני, וחדלות פרעון של הממשל הייתה מקטינה את ערך האגרות. וזה בתורו יכול היה לגרום כי לווי הריפו יצטרכו להעמיד ביטחונות משמעותיים יותר.[10]
במהלך ספטמבר 2019 בעקבות זינוק בריבית הריפו להלוואות Overnight בגלל שורה של גורמים טכניים שהגבילו את היצע הכספים הזמין, החל פדרל רזרב להתערב בשוקי הריפו ולהזרים נזילות .[2][11]
גודל שוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיתון ניו יורק טיימס דיווח בספטמבר 2019 כי מתבצעות עסקאות הריפו בארצות הברית בהיקף של טריליון דולר ביטחונות ליום.[2] בנק הפדרל ריזרב בניו יורק מדווח על נפח ביטחונות ריפו מדי יום עבור הסדרים שונים של ריפו. נכון לתאריך 24 באוקטובר 2019, היקף המסחר היה: בריבית SOFR (מימון מאובטח בן לילה) 1,086 מיליארד דולר; BGCR - שיעור הביטחונות הכללי הרחב 453 מיליארד דולר, וב-TGCR שיעור הבטוחות הכללי לשלושה צדדים - 425 מיליארד דולר.[3]
הפדרל רזרב בארצות הברית והמועצה האירופית לריפו וביטחונות (חלק מאיגוד שוק ההון הבינלאומי -International Capital Market Association) ניסו להעריך את גודל שוקי הריפו. בסוף 2004 הגיע שוק הריפו האמריקני ל-5 טריליון דולר. שוק הריפו התכווץ בשנת 2008 כתוצאה מהמשבר הפיננסי בארצות הברית במיוחד ובמידה פחותה באירופה. אולם, באמצע שנת 2010 השוק התאושש ברובו, לפחות באירופה, וצמח מעבר לשיאו שלפני המשבר.[12]
סיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד שהריפו הקלאסי כולל בדרך כלל ני"ע או מכשירים בסיכון אשראי נמוך כדוגמת איגרות חוב ממשלתיות, ישנם עדיין סיכוני אשראי שנותרו. אף על פי שמדובר למעשה בעסקה עם ביטחונות, המוכר עלול להיכשל ברכישה חוזרת של ניירות הערך שנמכרו במועד הפירעון. בכלומר, מוכר הריפו עלול לא לשלם את חובו. במקרה כזה, הצד הקונה רשאי לשמור על נייר הערך המובטח או לממש אותו לצורך השבת ההלוואה. עם זאת, ייתכן שהניירות ערך איבדו ערך מאז תחילת העסקה, מכיוון שהניירות ערך מושפעים מתנועות השוק. כדי להקטין את הסיכון הזה, לעיתים קרובות החזר כספי מובטח בביטחונות יתר, ובנוסף גם מתומחר לפי מחיר השוק (כלומר, אם הביטחונות נופלים בערכם, ניתן להפעיל דרישת מרג'ין המבקשת מהלווה לשעבד ביטחונות נוספים). לעומת זאת, אם שווי נייר הערך עולה, קיים סיכון אשראי עבור הלווה בכך שהנושה רשאי שלא למכור אותם בחזרה. אם זה נחשב לסיכון, הלווה רשאי לנהל משא ומתן על ריפו שהוא עם ביטחונות נמוכים.
שוק הריפו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עסקאות בהן רוכש בנק ישראל באמצעות מכרז איגרות חוב ממשלתיות ומק"ם מתאגידים בנקאיים וגופים מוסדיים לשם הספקת נזילות, ומוכר אותם בחזרה לאחר שבוע במחיר שנקבע. הפער ביום מחיר הקניה למחיר המכירה הוא הריבית של הנייר. שוק הריפו בארץ הוסדר וניתן לקיים עסקאות דרך הבורסה באמצעות המסלקה המרכזית או בעסקאות מעבר לדלפק OTC. כיום בנק ישראל לא מקיים מכרזי ריפו מכיוון וישנם עודפי נזילות במערכת הפיננסית בארץ.[13]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הבנק להסדרים
- Baklanova, Viktoria; Copeland, Adam; McCaughrin, Rebecca (בספטמבר 2015), "Reference Guide to U.S. Repo and Securities Lending Markets" (PDF), Staff Reports, Federal Reserve Bank of New York (740)
{{citation}}: (עזרה) - רכישה חוזרת ועסקאות רכישה חוזרת - Fedpoints - בנק הפדרל ריזרב בניו יורק
- הסבר על פעולות ההסכמים לרכישת חוזר הפדרל רזרב מ-10 באוגוסט 2007
- הצהרה לגבי צדדים נגדיים להסכמי רכישה חוזרת 8 במרץ 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משבר הנזילות בשוק הריפו | תועלת שולית
- ^ 1 2 3 4 5 Matt Phillips (18 בספטמבר 2019). "Wall Street is Buzzing About Repo Rates". The New York Times.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Treasury Repo Reference Rates". Federal Reserve. נבדק ב-2019-10-26.
- ^ 1 2 3 4 5 Gary Gorton (באוגוסט 2009). "Securitized banking and the run on repo". NBER. נבדק ב-2019-10-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Statement Regarding Monetary Policy Implementation". Federal Reserve. 11 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kenneth D. Garbade (2006-05-01). "The Evolution of Repo Contracting Conventions in the 1980s" (PDF). New York Fed. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-04-11. נבדק ב-2010-09-24.
- ^ Wall St. Securities Firm Files For Bankruptcy New York Times August 13, 1982
- ^ The Evolution of Repo Contracting Conventions in the 1980s FRBNY Economic Policy Review; May 2006
- ^ The Government Securities Market: In the Wake of ESM Santa Clara Law Review January 1, 1987
- ^ Darrell Duffie and Anil K Kashyap (2011-07-27). "US default would spell turmoil for the repo market". Financial Times. נבדק ב-2011-07-29.
- ^
משבר שוק הריפו: אשמת הבנקים הגדולים וקרנות הגידור, באתר TheMarker, 9 בדצמבר 2019
- ^ Gillian Tett (2010-09-23). "Repo needs a backstop to avoid future crises". The Financial Times. נבדק ב-2010-09-24.
- ^ בנק ישראל - כלים מוניטריים - מכרזי ריפו, באתר www.boi.org.il
