פדרל ריזרב
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
 | |
| בניין הנהלת הפדרל ריזרב בעיר וושינגטון | |
| מטה מרכזי | וושינגטון די. סי. |
|---|---|
| הקמה | 23 בדצמבר 1913 |
| נגיד | קווין וורש |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| מטבע | דולר אמריקני |
| קוד ISO 4217 | USD |
| שער לוֹוִים | 3.75% - 3.50% |
| אתר הפדרל ריזרב | |
הפדרל ריזרב (בקיצור: ה"פד"; באנגלית: Federal Reserve System; נקרא לעיתים גם הבנק הפדרלי) היא מערכת המשמשת כסמכות המוניטרית העליונה והבנק המרכזי של ארצות הברית.
הפדרל ריזרב נוסד ב-23 בדצמבר 1913, עם חקיקתו של חוק הפדרל ריזרב, כתגובה לסדרה של משברים פיננסים שקדמו לו, ובפרט המשבר הפיננסי של שנת 1907. עם הזמן התפקידים, המחויבויות והסמכויות של הבנק התרחבו משמעותית, ומבנהו התפתח. כיום, תפקידיו העיקריים של הפדרל ריזרב, לפי מסמכים רשמיים שלו, הם לנהל את המדיניות המוניטרית של ארצות הברית, להשגיח ולפקח על המוסדות הבנקאיים, לשמר את היציבות של המערכת הפיננסית, לשמר רמת אינפלציה נמוכה ויציבה ולספק שירותים פיננסיים למוסדות הפקדות, ממשלת ארצות הברית, ומוסדות של ממשלות אחרות. הפד הוא הנושה העיקרי של ממשלת ארצות הברית, ומחזיק ברוב החוב שלה.
המטה הראשי של הבנק נמצא בעיר הבירה וושינגטון. הבנק כולל 12 סניפים אזוריים, בערים בוסטון, ניו יורק, פילדלפיה, קליבלנד, ריצ'מונד, אטלנטה, שיקגו, סנט לואיס, מיניאפוליס, קנזס סיטי, דאלאס וסן פרנסיסקו. שבעת חברי מועצת הנגידים של הפדרל ריזרב, לרבות היו"ר, ממונים על ידי הנשיא באישור הסנאט. אף על פי כן, החלטות הפדרל ריזרב בתחום המדיניות המוניטרית הן עצמאיות ולא נדרשות לאישור הרשות המבצעת או הרשות המחוקקת.[1] נכון לשנת 2026 יו"ר הבנק הוא קווין וורש, שנכנס לתפקיד ב-22 במאי 2026.[2]
מבנה הבעלות של הפדרל ריזרב משלב יסודות פרטיים וציבוריים. הבנקים המסחריים החברים במערכת מחזיקים במניות הסניפים האזוריים ומקבלים דיבידנד קבוע בשיעור של 6% בשנה, אך אין להם שליטה על מדיניות הבנק. מועצת הנגידים, הקובעת את המדיניות המוניטרית, ממונה על ידי נשיא ארצות הברית ומאושרת על ידי הסנאט. בשנת 2010, למשל, הרוויח הפדרל ריזרב 82 מיליארד דולר, ומתוכם הועברו 79 מיליארד דולר לאוצר ארצות הברית ורק 3 מיליארד דולר נותרו בקופת הבנק. באופן כללי, כ-94% מרווחי הפדרל ריזרב מועברים לאוצר המדינה מדי שנה.[3]
הרקע להקמת הבנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבנק המרכזי הראשון בארצות הברית היה הבנק הראשון של ארצות הברית, אשר נוסד בשנת 1791 על סמך היתר ("צ'ארטר") של הקונגרס לתקופה של 20 שנה, ונסגר עם תפוגת ההיתר בשנת 1811. חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1816, נוסד הבנק השני של ארצות הברית על סמך היתר דומה, אשר פג בשנת 1836. חידושו האפשרי של ההיתר היווה בסיס לעימות פוליטי, שבו ניצח הנשיא אנדרו ג'קסון אשר נאבק נגד קיומו של בנק מרכזי, וכך בשנים 1837-1862 לא פעל בארצות הברית בנק מרכזי, במסגרת "עידן הבנקאות החופשית".
המערכת הבנקאית ללא בנק מרכזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהיעדר בנק מרכזי, פעלו בארצות הברית כ-30,000 בנקים מסחריים בלתי תלויים. בנקים אלה לא הורשו על פי חוק לפתוח סניפים מעבר לגבולות המדינה (State) שבה נרשמו, בשל התנגדות פוליטית של אוכלוסיות חקלאיות לריכוז כוח פיננסי.[4] הפיצול יצר מערכת בנקאית פגיעה, ללא מנגנון מרכזי לספק נזילות בעתות משבר.
כדי להתמודד עם חוסר היציבות, הקימו הבנקים מסלקות, גופים וולונטריים שאיפשרו לבנקים לקזז חובות הדדיים ולספק אשראי חירום בעת לחץ פיננסי. בתקופות משבר המסלקות שימשו הלכה למעשה כבנק מרכזי זמני, והנפיקו "אישורי הלוואה" שהבנקים החברים קיבלו כתחליף למזומנים. בד בבד פעלה מערכת של בנקאות קורספונדנטית, שבה בנקים קטנים הפקידו עתודות אצל בנקים גדולים יותר בערים מרכזיות, ובעיקר בניו יורק. מבנה זה ריכז את הסיכון ויצר שרשרת של תלות הדדית שהתגלתה כפגיעה בעתות משבר.[3]
בעיית המטבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1863 חוקק חוק הבנקאות הלאומי (National Banking Act), אשר חייב בנקים לרכוש איגרות חוב ממשלתיות כבטוחה להנפקת שטרות כסף. הסדר זה יצר קשיחות בהיצע הכסף: כמות המטבע שניתן היה להנפיק נקבעה לפי היקף החוב הממשלתי הזמין ולא לפי הצורך הכלכלי בפועל. כתוצאה מכך סבלה ארצות הברית ממחסור עונתי חוזר במזומנים. בתקופות הקציר ובעונת חגי סוף השנה עלה הביקוש למטבע בחדות, אך המערכת הבנקאית לא יכלה להנפיק שטרות חדשים במהירות מספקת. מחסור זה תרם לבהלות בנקאיות חוזרות לאורך המחצית השנייה של המאה ה-19.[3][4]
משבר 1907
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1907 פרץ משבר פיננסי חמור שנמשך כשישה שבועות וזעזע את מערכת הבנקאות האמריקאית. הבנקים לא היו מסוגלים לספק מזומנים למפקידים, וגם מנגנון המסלקות לא הצליח להתמודד עם היקף המשבר. ג'ון פירפונט מורגן, אז בן 70, לקח על עצמו לתאם מאמצי חילוץ פרטיים, וריכז קבוצה של בנקאים שהעמידו הלוואות חירום בהיקף של כ-25 מיליון דולר כדי לייצב מוסדות פיננסיים שעמדו על סף קריסה. ריביות ההלוואות בשוק זינקו באותה תקופה ליותר מ-100% על בסיס שנתי.[3]
המשבר המחיש את הפגיעות שבהסתמכות על יוזמה פרטית לייצוב המערכת הפיננסית. מורגן היה אדם מבוגר, ולא ניתן היה להניח שבמשבר הבא יימצא אדם פרטי בעל מספיק הון ונכונות לפעול באופן דומה. בעקבות המשבר התגבשה הסכמה רחבה בקרב מחוקקים וכלכלנים כי יש צורך במוסד ציבורי קבוע שישמש כמלווה מוצא אחרון.[5]
האי ג'קיל וחוק הפדרל ריזרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 1910 התכנסה קבוצה מצומצמת של בנקאים ופוליטיקאים באי ג'קיל שבמדינת ג'ורג'יה, בראשות הסנאטור נלסון אולדריץ', יו"ר ועדת הכספים של הסנאט. הפגישה, שנשמרה בסודיות מפני הציבור והעיתונות, הניבה את "תוכנית אולדריץ'", הצעה להקמת בנק מרכזי יחיד בשליטת הבנקים המסחריים, בדומה למודל של בנק אנגליה. התוכנית עוררה התנגדות ציבורית נרחבת בשל החשש מריכוז כוח פיננסי בידי וול סטריט.[3]
הנשיא וודרו וילסון, שנבחר בנובמבר 1912, דחה את תוכנית אולדריץ' ודחף לחלופה מבוזרת. וילסון הציע מערכת של 12 בנקים אזוריים תחת פיקוח של מועצת נגידים ממונה על ידי הממשל הפדרלי, ולא על ידי הבנקים עצמם. לדבריו, על הבנקים להיות "הכלים, לא האדונים, של העסקים והיוזמה הפרטית".[3]
ב-23 בדצמבר 1913 חתם וילסון על חוק הפדרל ריזרב, שהקים את מערכת הפדרל ריזרב בדמותה הנוכחית, עם 12 סניפים אזוריים המפוזרים ברחבי ארצות הברית תחת מועצת נגידים פדרלית. המבנה המבוזר שיקף פשרה בין הצורך במוסד מרכזי שיספק יציבות מוניטרית לבין החשש בציבוריות האמריקאית מפני ריכוז כוח פיננסי ופוליטי.[4]
תפקידים עיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפקיד בינלאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדולר האמריקאי משמש כמטבע רזרבה המרכזי בעולם. כ-60% מרזרבות מטבע החוץ של בנקים מרכזיים ברחבי העולם נקובות בדולרים, כ-50% מהיבוא העולמי נקוב בדולרים (בעוד חלקה של ארצות הברית ביבוא הגלובלי הוא פחות מ-10%), וכ-40% מסך החוב העולמי מונפק במטבע זה.[6] מעמד זה הופך את הפדרל ריזרב למוסד שמדיניותו משפיעה על הכלכלה העולמית כולה, ולא רק על כלכלת ארצות הברית.
מסגרות החלף דולריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכלי העיקרי בו משתמש הפדרל ריזרב לאספקת נזילות דולרית מחוץ לארצות הברית הוא מסגרות לעסקאות החלף (Dollar Liquidity Swap Lines) עם בנקים מרכזיים זרים. במסגרת הסדר זה, הפדרל ריזרב מלווה דולרים לבנקים מרכזיים נבחרים לתקופה של עד 12 שבועות, כנגד מטבע זר בשער חליפין קבוע. הבנק המרכזי הזר משתמש בדולרים שקיבל כדי לספק מימון דולרי לבנקים ולפירמות במדינתו. המנגנון הופעל לראשונה במהלך המשבר הפיננסי של 2008 ושוב בהיקף נרחב בתחילת משבר הקורונה בשנת 2020. נכון לשנת 2020, לפדרל ריזרב מסגרות החלף עם 14 בנקים מרכזיים, ביניהם הבנק המרכזי האירופי, בנק אנגליה, בנק יפן והבנק הלאומי השווייצרי.[7][8]
מסגרת ריפו לממשלות זרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבור בנקים מרכזיים שאינם נמנים עם 14 הבנקים שלפדרל ריזרב עמם מסגרות החלף, הוקמה בשנת 2020 מסגרת ריפו (FIMA Repo Facility). במסגרת זו, בנקים מרכזיים זרים מקבלים הלוואה דולרית כנגד איגרות חוב של ממשלת ארצות הברית המוחזקות ברזרבות שלהם, במקום למכור אותן בשוק הפתוח. המסגרת הוקמה לאחר שבחודש מרץ 2020 מכרו ממשלות זרות איגרות חוב ממשלתיות אמריקאיות בהיקף של כ-150 מיליארד דולר, מכירה שהגבירה את התנודתיות בשוק האג"ח האמריקאי.[7]
מנגנונים בינלאומיים אלה יוצרים מערכת דו-שכבתית: בנקים מרכזיים שמטבעותיהם נחשבים יציבים דיים כדי לשמש בטוחה לעסקאות החלף, ושאר הבנקים המרכזיים, שיכולים לקבל מימון דולרי רק באמצעות שעבוד אג"ח ממשלתי אמריקאי. הפדרל ריזרב משמש בפועל כמלווה מוצא אחרון עבור בנקים מרכזיים ברחבי העולם.[7]
מבנה הבנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מועצת המנהלים - כוללת שבעה חברים, הממונים על ידי הנשיא באישור הסנאט לתקופת כהונה של 14 שנים. שבעה חברי המועצה בשנת 2022- היו"ר ג'רום פאואל, סגן היו"ר לייל בריינרד, סגן היו"ר מייקל בר, והנגידים מישל באומן, ליזה קוק, פיליפ ג'פרסון וכריסטופר וואלר.[9]
- ועדת השוק הפתוח (איגרות החוב) (FOMC) - שמתקימת מדי 5-8 שבועות (לפי חוק לא פחות מ-4 פעמים בשנה) ובעלי זכות הצבעה בה הם חברי מועצת המנהלים, 4 נציגים מתחלפים (כעבור שנה) מסניפים מחוזיים, ונציג סניף ניו יורק, הסניף הגדול ביותר, שמכהן כנציג קבוע. מינוי 4 נציגים המתחלפים נעשה מתוך 11 סניפים המחוזיים שמתחלקים לארבע קבוצות שכל אחת מהם שולחת נציג לוועדה-
- קבוצה אחת - בוסטון, פילדלפיה, וריצ'מונד.
- הקבוצה השנייה - קליבלנד ושיקגו.
- הקבוצה השלישית - אטלנטה, סנט לואיס, ודאלאס.
- הקבוצה הרביעית - מיניאפוליס, קנזס סיטי, וסן פרנסיסקו.
נציגי הסניפים שאינם בעלי זכות הצבעה השנה נוכחים גם הם בוועדה ונוטלים חלק בדיונים.[10]
- סניפים אזוריים - 12 סניפים אזוריים, בערים מרכזיות (פירוט בפסקה הבאה).
סניפים אזוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מספר | אות |
|---|---|---|
| בוסטון, מסצ'וסטס | 1 | A |
| ניו יורק, ניו יורק | 2 | B |
| פילדלפיה, פנסילבניה | 3 | C |
| קליבלנד, אוהיו | 4 | D |
| ריצ'מונד, וירג'יניה | 5 | E |
| אטלנטה, ג'ורג'יה | 6 | F |
| שיקגו, אילינוי | 7 | G |
| סנט לואיס, מיזורי | 8 | H |
| מיניאפוליס, מינסוטה | 9 | I |
| קנזס סיטי, מיזורי | 10 | J |
| דאלאס, טקסס | 11 | K |
| סן פרנסיסקו, קליפורניה | 12 | L |
יושבי ראש הבנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]| # | שם | תקופת הכהונה |
|---|---|---|
| 1 | צ'ארלס סאמנר המלין | 10 באוגוסט 1914 – 9 באוגוסט 1916 |
| 2 | ויליאם הרדינג | 10 באוגוסט 1916 – 9 באוגוסט 1922 |
| 3 | דניאל קריסינג'ר | 1 במאי 1923 – 15 בספטמבר 1927 |
| 4 | רוי ארצ'יבלד יאנג | 4 באוקטובר 1927 – 31 באוגוסט 1930 |
| 5 | יוג'ין מאייר | 16 בספטמבר 1930 – 10 במאי 1933 |
| 6 | יוג'ין בלק | 19 במאי 1933 – 15 באוגוסט 1934 |
| 7 | מרינר אקלס | 15 בנובמבר 1934 – 31 בינואר 1948 |
| 8 | תומאס מקייב | 15 באפריל 1948 – 31 במרץ 1951 |
| 9 | ויליאם מקצ'סני מרטין | 2 באפריל 1951 – 31 בינואר 1970 |
| 10 | ארתור ברנס | 1 בפברואר 1970 – 31 בינואר 1978 |
| 11 | ג'ורג' ויליאם מילר | 8 במרץ 1978 – 6 באוגוסט 1979 |
| 12 | פול וולקר | 6 באוגוסט 1979 – 11 באוגוסט 1987 |
| 13 | אלן גרינספן | 11 באוגוסט 1987 – 31 בינואר 2006 |
| 14 | בן ברננקי | 1 בפברואר 2006 – 3 בפברואר 2014 |
| 15 | ג'נט ילן | 3 בפברואר 2014 – 3 בפברואר 2018 |
| 16 | ג'רום פאואל | 5 בפברואר 2018 – 22 במאי 2026 |
| 17 | קווין וורש[2] | 22 במאי 2026 – ואילך |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פדרל ריזרב
פדרל ריזרב, ברשת החברתית פייסבוק
פדרל ריזרב, ברשת החברתית X (טוויטר)
פדרל ריזרב, סרטונים בערוץ היוטיוב
פדרל ריזרב, באתר פליקר- פדרל ריזרב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Who owns the Federal Reserve? The Federal Reserve's official website: FAQ's section.
- 1 2 "רוצה שתהיה עצמאי לגמרי": טראמפ השביע את קווין וורש ליו"ר הפד, באתר ynet, 22 במאי 2026
- 1 2 3 4 5 6 הפדרל ריזרב: כיצד נוצר "היצור" מהאי ג'קיל, תועלת שולית
- 1 2 3 Allan H. Meltzer, A History of the Federal Reserve, כרך א', שיקגו: הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 2003
- ↑ Robert F. Bruner & Sean D. Carr, The Panic of 1907: Lessons Learned from the Market's Perfect Storm, הובוקן: John Wiley & Sons, 2007
- ↑ הפריבילגיות של הדולר, תועלת שולית
- 1 2 3 ה-Federal Reserve והקורונה: צעדים בינלאומיים, תועלת שולית
- ↑ Central Bank Liquidity Swaps, אתר הפדרל ריזרב
- ↑ אתר הפדרל ריזרב חברי ההנהלה (Board Members)
- ↑ אתר הבנק הפדרלי ועדת השוק הפתוח
.svg)
בקרת זהויות  |
|
|---|