שוק הכסף
שוק הכסף הוא שוק היצע וביקוש לכסף שהוא ההילך החוקי במדינה. בשוק זה משתתפים הבנק המרכזי שקובע את היצע הכסף ומנווט באמצעותו גם את הריבית בסיסית במשק, והבנקים מסחריים ומוסדות פיננסיים, שהם מצד הביקוש לכסף.
ערך הכסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך הכסף משתנה באופן תמידי ולכן כאשר נוקבים בערך של נכס מסוים יש צורך להתייחס לזמן בו נקבע הערך. על כן, הוגדרו ההגדרות הבאות בקשר לכמות הכסף, ושוויה:
- כמות כסף נומינלית. כמות הכסף בערכים שוטפים ללא קשר לכוח הקנייה של אותו סכום כסף בתאריך מסוים. לדוגמה: "בהגרלה לפני חמש שנים זכה פלוני ב-90,000 שקלים", וזאת ללא קשר להבדלי כוח הקנייה של אותו סכום כסף בין שתי נקודות הזמן. כלומר, 90,000 השקלים הללו אינם שווים ל-90,000 שקלים היום.
- כמות כסף ריאלית. כמות הכסף במושגי כוח קנייה בהתאם לשינויי מדד המחירים לצרכן. כלומר, ערך הכסף העכשווי.
אם, נניח, מדד המחירים לצרכן עלה בתוך ארבע שנים ב-20%, אזי סכום נומינלי של 500 ש"ח מלפני ארבע שנים ייחשב היום לסכום ריאלי של 600 ש"ח, כיוון ש:
- 500 = 1.2 / 600 = 120% / 600
היצע הכסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – היצע הכסף
במודל פשטני משמש המושג 'היצע הכסף', שם נרדף לכמות הכסף במשק. היצע הכסף מיוצג כגודל מוחלט שאינו תלוי בשער הריבית במשק. אולם, במודל משוכלל יותר, בדומה להיצע בשוק הסחורות והשירותים, המושג מתייחס לפונקציה המבטאת את כמות הכסף אשר "תסופק" למשק עבור כל שער ריבית ייצוגי המשקף, כביכול, את המשק כולו.
גורמים המשפיעים על היצע הכסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם גורמים המשפיעים על כמות הכסף, הבנק המרכזי ועל רמת המחירים. גורמים אלו ישפיעו כאמור גם על היצע הכסף.
- חובת הנזילות. על הבנקים חלה חובת נזילות האוסרת עליהם להלוות כספים מעבר לכמות מסוימת, ללא קשר לשער הריבית. ייתכנו גם מצבים, בעיקר בעת שפל כלכלי, בהם הכמות המקסימלית שהבנקים יהיו מוכנים להלוות תהיה פחותה מזו המשתמעת מחובת הנזילות. גם עבור מלווים אחרים בכוח ובפועל יש מקסימום אותו יסכימו להלוות. ככל שמקסימום ההלוואות שיוכלו להיות מוצעות יגדל, יגדל היצע הכסף אף הוא.
- היחס בין פיקדונות עובר ושב למזומנים במשק. ככל שחלקם של חשבונות עובר ושב בכמות הכסף במשק יגדל, כן יוכל לגדול היצע הכסף. יחס זה תלוי בגורמים שונים כגון אמון הציבור בבנקים כמקום בטוח להפקדות, האפשרות לשלם בהמחאות וכדומה.
- כמויות הכסף להם נזקקים בהווה לווים בכוח ובפועל. ככל שאדם מלווה יותר כסף לאחרים, יוכל להשתמש בהווה בפחות סכומי כסף. בגלל סיבה זו וכיוון שהתועלת השולית מהכסף נוטה לעלות ככל שיש בידי אדם כמות קטנה יותר של יתרות כסף, יגדל בדרך כלל הפיצוי שידרוש מלווה כלשהו עבור כל יחידת כסף נוספת עליה יוותר בהווה. במילים אחרות, ככל שאדם ילווה יותר סכומי כסף, יהיה מוכן לעשות כן עבור שער ריבית גבוה יותר. הדבר נכון גם לגבי מוסדות וגופים כגון בנקים ועוד. מכאן שישנו גורם נוסף לכך שעקומת היצע הכסף המצרפי נוטה כללית לעלות משמאל לימין. מכאן גם נובע, כי ככל שגורמי המשק ככלל נזקקים בהווה ליותר יתרות כסף, המלווים יהיו נכונים להלוות כל סכום כסף נתון עבור שער ריבית גבוה יותר, ולהפך.
- התפוקה השולית של ההון. אחוז הרווח הצפוי עבור יחידת מטבע נוספת המושקעת בעסק. אם, למשל, תוספת של 500 ש"ח ברכישת סחורה תניב לקמעונאי רווח נקי נוסף של 40 ש"ח, אזי עבור אותם 500 ש"ח תהיה תפוקה שולית להון של 8%. עד סכום מסוים של השקעת הון ייתכן, בשל עקרון היתרון לגודל, כי ככל שיגדילו את ההון המושקע תגדל התפוקה השולית של ההון, ולכן דווקא ירידה בשער הריבית תגרום למלווה ולבנקים להציע יותר כסף להלוואה. אולם, החל מסכומי השקעה מסוימים מתקיים עקרון התפוקה השולית הפוחתת של ההון ולכן לכל יחידת מטבע נוספת המושקעת בעסק צפויה בממוצע להניב אחוז רווח הולך ופוחת.
- הסיכון השולי של ההון. הסיכון שכל יחידת מטבע נוספת שהולוותה לא תוחזר למלווה. ככל שסיכון זה עבור כמות כסף מולוות מסוימת נתפס כגבוה יותר בעיני מלווים בכוח ובפועל, יקטן היצע הכסף, ולהפך. הסיכון השולי של ההון עומד ביחס הפוך לתפוקה השולית של ההון וכן הוא הולך וגדל גם ככל שמלווים כסף נוסף לצריכה שוטפת או השקעה לצריכה פרטית. לדוגמה, מתן משכנתה בסכום של 50,000 ש"ח לרכישת דירה תהיה כרוכה בפחות סיכונים של אי־פירעון ההלוואה, כולה או קצתה, מאשר משכנתה דומה בסכום של 75,000 ש"ח.
- שינויים יזומים בכמות הכסף הנעשים על ידי הבנק המרכזי או הממשלה. אלו הם עירויים חיצוניים הבאים לידי ביטוי במספר דרכים. עירויים חיצוניים חיוביים יכולים להתקבל, בין היתר, על ידי הדפסת כסף של הבנק המרכזי, רכישה עצמית של אג"ח על ידי הבנק המרכזי (מק"מ בישראל) או המרת רזרבות מט"ח של הבנק המרכזי במטבע מקומי והעברת הסכומים לממשלה. עירויים חיצוניים שליליים עשויים להתקבל במספר דרכים, ישירות ועקיפות, לרבות הנפקת אג"ח ממשלתי, העלאת הריבית במשק (על ידי העלאת הריבית שהבנק המרכזי מעניק לבנקים המסחריים) או עודף תקציבי של הממשלה המתועל לחסכון.
עקומת ההיצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקומה זו נהוג לסמן את כמות הכסף על ציר ה-x ואת שער הריבית על ציר ה-y. גידול בהיצע הכסף מתבטא בתזוזת העקומה ימינה או כלפי מטה. היצע הכסף הריאלי מדבר על היצע הכסף במושגים של מדד המחירים לצרכן.
- בחלק השמאלי ביותר של עקומת ההיצע, כמות הכסף המוצעת קשיחה לחלוטין והיא בעלת גודל מוחלט מינימלי, הזהה לבסיס הכסף במשק.
- מצידו הימני של החלק הראשון, העקומה אינה חייבת בהכרח לעלות מימין לשמאל, אלא יכולה להיות גמישה לחלוטין (כלומר, כל כמות הלוואה עבור אותו שער ריבית) או אף לרדת משמאל לימין, כיוון שלפחות חלק מהלווים יסכימו להלוות, עד גבול מסוים, סכומי כסף גדולים יותר דווקא ככל ששער הריבית נמוכה יותר. סיבה אפשרית לירידת העקומה משמאל לימין בחלק זה היא עקרון היתרון לגודל, אשר בגינו ככל שמלווים לעסק או כל גורם אחר סכום גדול יותר, קטן הסיכון השולי של ההון.
- צידו הימני של החלק השני הוא העיקרי ובה עקומה עולה משמאל לימין. לעקומה יש בשלב זה אופי של חצי קער ימני, וככל ששער הריבית עולה, כן יגדל בקצב אטי יותר כמות הכסף המוצעת. הסיבה לכך היא שמצד אחד, ככל שגדל הסכום שמלווים, גדל הסיכון השולי של ההון (יתרון לגודל). גורם אפשרי נוסף לעלייה זו הוא כי ככל שמלווים יותר כסף, ניתן יהיה להשתמש בהווה בפחות סכומי כסף.
- בחלקו הימני ביותר של עקומת ההיצע, היצע ההלוואות נעשה קשיח לחלוטין. כלומר, הוא לא יכול לעבור כמות כסף מסוימת אף אם שער הריבית יעלה. הסיבה לכך היא שאף גורם אינו יכול להלוות כמות כספים אינסופית, כשם שבשוק העבודה אין אדם היכול לעבוד אינסוף שעות. ככל שיחס הרזרבה המינימלי הנדרש מהבנקים נמוך יותר וככל שבמשק נוהגים להחזיק אחוז גבוה יותר מכמות אמצעי התשלום הנזילים בחשבונות העובר ושב, כך חלק זה יתרחש הנקודה ימנית יותר בעקומה, וכך יגדל היצע הכספים במשק. גם קביעת שערי ריבית על ידי הבנק המרכזי יכולה לגרום לכך ששום סכום כסף לא יהיה מוצע עבור ריבית מעל או מתחת לשיעור מסוים.
הביקוש לכסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביקוש לכסף הוא פונקציה המגדירה מהי סך כמות הכסף אשר הציבור מוכן להחזיק עבור כל רמת שער ריבית נתונה.
גורמים המשפיעים על הביקוש לכסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גורמים ספקולטיביים. הכוונה היא לספקולציות לגבי מחיריהם הנומינליים בעתיד של מוצרים או נכסים ריאליים, או אף פיננסיים. אם, למשל, סבור אדם כי מחירה הנומינלי של איגרת חוב יהיה בעתיד נמוך ממחירה כיום ויגרום לשיעור תשואה רצוי עבורו, הוא יעדיף לחכות עם סכום כסף מסוים במצב נזיל עד התממשותו של מצב זה. הוא הדין גם לגבי ספקולציות דומות על מחירי נכסים אחרים (כגון מניות ומבנים) או סחורות.
- מנגד, ציפייה לעליית מחירים עתידית בנכס כלשהו יכולה להביא לרצון "להיפטר מכסף" בהווה תמורת רכישת הנכס. על תופעות אלו, בהתאמה, ראו בערכים דפלציה ואינפלציה.
- גם ציפייה עתידית לעלייה או ירידה בהכנסה יכולה לגרום בהתאם לשינוי בכמות הכסף המבוקשת כלפי מעלה או מטה, בהתאמה.
- קיומו של נכס חלופי המקנה תשואה רצויה לבעלים. כאשר קיים נכס אשר תוחלת התשואה עליו היא לפחות כמו זו שגורם מסוים במשק היה מעוניין לקבל עליה, ייתכן ואותו גורם ירצה להמיר כסף באותו נכס חלופי. מנגד, היעדר קיומו של נכס כזה עשוי לגרום להמשך העדפת כסף על כל נכס אחר.
- באופן כללי, ככל שהכנסתו של אדם גבוהה יותר, כך ירצה להחזיק כמות כסף גדולה יותר עבור כל שער ריבית נתון. לכן, גם ככל שהתוצר הלאומי גבוה יותר, סביר שהביקוש לכסף יגדל גם כן.
- מניע העסקאות. ככל שגורם כלשהו במשק מעוניין יותר להשקיע בנכסים או בעסק, וכן להוציא יותר על הוצאות שוטפות, כך יהיה מעוניין להחזיק בידיו סכומי כסף גדולים יותר.
- מניע הביטחון. הצורך להיות מוכן עם סכומי כסף גדולים מהרגיל למקרה של הוצאות כבדות במיוחד (כגון ניתוחים, שיפוצים מקיפים בתוך בדירה וכדומה), או בלתי צפויות (כגון הזדקקות פתאומית לתיקון רכב).
עקומת הביקוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאמור, ייתכנו מניעים שונים להחזקת כסף. צירופם של מניעים אלו אצל גורמים שונים במשק יקבע מהי כמות הכסף בה ירצו להחזיק במשק ככלל, כפונקציה של הריבית. בדומה לעקומת ההיצע, את כמות הכסף נהוג לסמן על ציר ה-x ואת שער הריבית על ציר ה-y.
גידול בביקוש מתבטא בתזוזת העקומה ימינה ו/או כלפי מעלה. הביקושהריאלי לכסף מדבר על הביקוש לכסף במושגים של מדד המחירים לצרכן.
ניתן להבחין בין ארבעה חלקים עיקריים של עקומת הביקוש לכסף:
- החלק המכונה בשם "התחום הקלאסי". תחום זה, בצידה השמאלי ביותר של העקומה, הביקוש לכסף נוטה להיות קשיח לחלוטין. כלומר, כמות הכסף המבוקשת תישאר קבועה אף במקרה של עלייה חדה בשער הריבית. הסיבה לכך היא הצורך של כל גורם במשק להחזיק במינימום מסוים של סכום כסף לצרכים בסיסיים, יהא אשר יהא שער הריבית.
- החלק הסמוך לתחום הקלאסי, מצידו הימני. בחלק זה של העקומה, ייתכן והעקומה תתחיל לרדת משמאל לימין, מסיבות שיפורטו לגבי החלק הבא של העקומה, אך גם ייתכן שהעקומה תהיה אופקית ("גמישה לחלוטין", כלומר כל כמות כסף מבוקשת עבור אותו שער ריבית) ואפשר שתעלה במידת מה משמאל לימין. הסיבה לאפשרויות השונות בחלק זה של העקומה היא בכך שלפחות חלק מהלווים בכוח ובפועל יהיו מוכנים, בשל עקרון היתרון לגודל הגורם לתפוקה שולית גוברת של ההון וסיכון שולי פוחת, לשלם שיעור ריבית גבוהה יותר דווקא ככל שגדלות ההלוואות עד לגבול מסוים.
- החלק העיקרי. חלק זה של העקומה יורד משמאל לימין ויש לו אופי של חצי קער שמאלי. בחלק זה, ככל ששער הריבית יורד, גדלה כמות הכסף המבוקשת באופן חד יותר עבור ירידת ריבית בשעור מסוים. הסיבות לאופי זה של העקומה:
- עבור לווים בכוח ובפועל, תוחלת התפוקה השולית של ההון תלך ותרד ולכן, יסכימו לקבל כל הלוואה נוספת בשער ריבית הולך יורד. בנוסף לכך, כדי לא להגדיל החזרי הלוואות בעתיד, רק ירידה בשער הריבית תאפשר לקיחת יותר הלוואות.
- עבור מלווים בכוח ובפועל, ככל ששער הריבית ירד, הללו יסכימו להלוות פחות, ולהחזיק יותר סכומי כסף, בשל הסיכון השולי הגדל של ההון. בנוסף לכך, על שימוש הולך ופוחת בכספים בהווה ידרשו פיצוי בשיעור הולך וגדל.
- בשלב הרביעי, אשר כונה על ידי הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס בשם מלכודת הנזילות, הביקוש לכסף נוטה להיות "גמיש לחלוטין". כלומר, מוכנים לבקש כל כמות כסף עבור אותו שער ריבית. שלב זה חל עם ההתקרבות לשער ריבית של 0%.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שוק הכסף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)