רישיון להרוג (1997)
 | |
| בימוי | ארתור דונג |
|---|---|
| הופק בידי |
ארתור דונג תומאס ג'י מילר |
| תסריט | ארתור דונג |
| עריכה | ארתור דונג |
| שחקנים ראשיים |
ריימונד צ'יילדס |
| מוזיקה | מרים קאלטר |
| צילום | רוברט שפרד |
| מדינה | ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
PBS P.O.V. Deep Focus Films |
| הקרנת בכורה | 1997 |
| משך הקרנה | 77 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט להט"בי, סרט תיעודי  |
| פרסים |
פסטיבל סאנדנס פסטיבל ברלין |
| האתר הרשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
רישיון להרוג (באנגלית: Licensed to Kill) הוא סרט דוקומנטרי אמריקאי שנכתב, בוים והופק על ידי ארתור דונג ויצא בשנת 1997. דונג, הומוסקסואל וזוכה שני פרסי התקשורת של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה, יצא ב"רישיון להרוג" לראיין רוצחים שביצעו פשעי שנאה הומופוביים ורצחו את קורבנותיהם על רקע נטיותיהם המיניות.
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב"רישיון להרוג" יצא דונג לבחון את המניעים לפשעי שנאה הומופוביים אשר התפרסמו בהרחבה בכלי התקשורת בארצות הברית. דונג עצמו היה קורבן לתקיפה על רקע נטייה מינית בשנת 1997, ובראיונות אישיים עם שבעה רוצחים שהורשעו בפרשיות רצח על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית הוא בוחן עם המורשעים את המניע למעשיהם.
אסירים אלו כוללים מגוון של פרופילים ברורים: איש צעיר שטוען שעשה מעשה מוצדק כאשר ביצע רצח כהגנה עצמית מפני הכוונות המיניות של הקורבן (מקרים הידועים כ"פאניקה הומוסקסואלית"), בחור דתי בעל שנאה עצמית שהמניע שלו לרצח היה נטיותיו ההומוסקסואליות שלו עצמו, קורבן של התעללות מינית בילדים שחשש לאבד את הגבריות שלו, איש צבא אמריקאי שזעם על מדיניות "אל תשאל, אל תספר" של צבא ארצות הברית שהתירה להומוסקסואלים לשרת בצבא, ורוצח נוסף שחיפש לדבריו "טרף קל".
הראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריימונד צ'יילדס רצח גבר הומוסקסואל בן 55 שניסה "להתחיל" איתו. הוא מרצה עונש מאסר של 25 שנים בכלא סינג סינג.
- דונלד אולדריץ' רצח את ניקולאס וסט שאותו הכיר במקום בילוי ללהט"בים. בסיוע של שני שותפים לעבירה הוא ירה בו 9 פעמים. אלרדיך הוצא להורג בזריקת רעל ב-12 באוקטובר 2004 בטקסס.
- ויליאם קרוס רצח גבר שהראה כלפיו כוונות מיניות. הוא נידון ל-25 שנות מאסר באילינוי. ב-13 ביולי 2006 הוא קיבל שחרור מוקדם על תנאי.
- קורי ברלי רצח את נגוין תאן, מהגר וייטנאמי שבילה עם בן זוגו בפארק. ברלי, שעקב אחרי השניים וירה בתאן למוות מרצה עונש של מאסר עולם בטקסס.
- קנת ג'וניור פרנץ' הרעיל למוות את וסלי קאבר, ג'יימס קיד, את'ל פארוס ופיט פארוס שהיו לקוחות במסעדה בקרוליינה הצפונית. שלא כמו שאר מקרי הרצח המוצגים בסרט, אף אחד מקורבנותיו של פרנץ' לא היה ידוע כהומוסקסואל, אך מעשהו היה מחאה על כך שנשיא ארצות הברית ביל קלינטון ביטל את האיסור הגורף על שירות צבאי של הומוסקסואלים כאשר ייסד את מדיניות "אל תשאל, אל תספר". הוא מרצה עונש של ארבעה מאסרי עולם ו-35 שנים נוספות.
- ג'יי ג'ונסון רצח חבר סנאט בשם ג'ון צ'נווית' ואת חברו ג'ואל לארסון בגיי בר במיניאפוליס. שלא כמו שאר הרוצחים בסרט, ג'ונסון עצמו הוא הומוסקסואל מוצהר. הוא מרצה עונש של שני מאסרי עולם במינסוטה.
- ג'פרי סווינפורד רצח את כריס מילר לאחר שהוא ושניים מחבריו פגשו את מילר בגיי בר, הלכו עמו לביתו שם צרכו סמים ואלכוהול, ולאחר מכן שדדו אותו והכו אותו למוות. עונשו נקבע ל-20 שנות מאסר.
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס במאי הדוקומנטרי הטוב ביותר, פסטיבל סאנדנס, 1997
- פרס הקולנוענים, פסטיבל סאנדנס, 1997
- מועמדות לפרס בחירת השופטים, פסטיבל סאנדנס, 1997
- הבחירה הרשמית, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, 1997
- מועמדות לפרס אמי בקטגוריית חדשות ודוקומנטרי
- תעודת ההצטיינות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן פרנסיסקו, 1997
- מועמדות לפרס הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה, 1998
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רישיון להרוג
"רישיון להרוג", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"רישיון להרוג", באתר AllMovie (באנגלית)
"רישיון להרוג", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- שגיא קריב, זה יכול להיגמר ברצח, באתר GoGay, 19 בנובמבר 2002
