רמיקייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רמיקייד
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון C (אוסטרליה), קטגוריית סיכון B עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
מספר CAS 170277-31-3
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רמיקיידאנגלית: Remicade) הוא שמה המסחרי של התרופה Infliximab המשמשת לטיפול בחולי מחלות חיסון עצמי שונות כגון מחלת קרוהן ודלקת מפרקים שיגרונית. התרופה מבוססת על נוגדן הנקשר ומנטרל את פעילותו של הציטוקין α TNF.

מנגנון הפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמיקייד (infliximab) היא תרופה המבוססת על נוגדן כימרי חד שבטי במשקל מולקולרי של 149,100 דלטון. הנוגדן מתקבל כתוצאה מאיחוי החלק המשתנה (Fv) של נוגדן עכברי והחלק הקבוע של נוגדן אנושי מסוג IgG1. הנוגדן נקשר באופן ספציפי לציטוקין TNF α (קבוע הקישור 1010 M−1) ומנטרל את פעולתו. ציטוקין זה, המיוצר על ידי תאים לויקוציטים שונים, גורם להפעלתה של המערכת החיסונית. בעקבות נטרול פעילותו על ידי רמיקייד מדוכאת התגובה החיסונית ההרסנית המאפיינת מחלות אוטואימוניות.

הסיבות לפריצתן של מחלות אוטואימוניות אינה ידועה ברוב המקרים, רמיקייד אינה מטפלת בגורמים למחלה וממילא אינה מרפאת אותה, התרופה גורמת אך ורק לנסיגה בהתפרצות ולשיפור באיכות החיים של המטופל על ידי דיכוי זמני של חלק מן המערכת החיסונית.

התוויה רפואית ומינונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמיקייד מיועדת לטיפול בבוגרים הסובלים ממחלות אוטואימוניות מסוימות: מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית, דלקת מפרקים שיגרונית, פסוריאזיס (ספחת) וankylosing spondylitis. התרופה משווקת כאבקה סטרילית, לאחר המסתה בתמיסת סיילין התרופה ניתנת בעירוי תוך ורידי, לפי מינון מומלץ של 3-10 מיליגרם (תרופה) לקילוגרם (חולה), לפי סוג המחלה והיקפה. על פי המלצת היצרן בדלקת מפרקים המטופל מקבל את העירוי השני והשלישי כשבוע ושישה שבועות בהתאמה מן העירוי הראשון. לאחר מכן עירוי כל 8 שבועות. בחולי קרוהן, קוליטיס ופסוריאזיס העירוי השני והשלישי יינתנו לאחר כשבועיים ושישה שבועות מן הטיפול הראשון, לאחר מכן כל 8 שבועות תינתן התרופה. מכיוון שחולים מסוימים מפתחים עמידות לתרופה לאחר מספר מחזורי טיפול יש דעה הגורסת כי מוטב לספק את התרופה רק בזמן התפרצות.

בחולי מחלת קרוהן וקוליטיס התרופה היא תרופת קו שני כלומר היא מיועדת לחולים שלא הגיבו די טוב לטיפול הראשוני- סטרואידים.

אזהרות ותופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התווית נגד (איסור מוחלט לנטילת התרופה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חולי שחפת או מחלות זיהומיות קשות אחרות.
  • חולי אי ספיקת לב קשה או בינונית.
  • חולים בעלי רגישות יתר לפרגמנט העכברי ברמיקייד, בחולים אלו נוצרים נוגדנים המנטרלים את התרופה ובמקרים מסוימים נוגדנים אלו עלולים לגרום לתגובה אלרגית חמורה שעלולה להוביל למוות.

תופעות נפוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תגובות לעירוי עצמו- תגובות אלרגיות כגון פריחה, לחץ דם נמוך, קשיי נשימה, קשיי בליעה, בחילה, הקאה, כאב ראש, חולשה, חום, כאבי מפרקים וגו, בדרך כלל תופעות אלו חולפות מספר שעות אחרי העירוי.
  • פגיעה במערכת החיסונית- הציטוקין TNF α אחראי לתגובה החיסונית התקינה נגד פתוגנים שונים, ניטרול הציטוקין על ידי רמיקייד חושף את המטופל לפתוגנים אופורטוניסטיים כמו דלקת ריאות, הצטננות, שפעת, זיהום במערכת השתן. בנוסף המטופל רגיש להתפרצות של מחלות לטנטיות (חבויות) כמו שחפת.

תופעות נדירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.