פסוריאזיס

פסוריאזיס
תחום	רפואת עור
גורמי סיכון	עישון, השמנת יתר, דחק, Xerosis cutis
טיפול	desonide; apremilast; tacalcitol; calcipotriene; desoximetasone; tazarotene; ethyl fumarate; נוגדי דלקת שאינם סטרואידים; מתוטרקסט ;
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	1943419
MeSH	D011565
סיווגים
ICD-11	EA90

פסוריאזיס או ספחת היא מחלה אוטואימונית כרונית בה תאי העור מתחלפים בקצב מוגבר בשל זיהויים כפתוגן. המחלה מתבטאת ברבדים עוריים, לרוב בצבע אדום-סגול המכוסים קשקשת. כ-30% מחולי הפסוריאזיס מפתחים גם דלקת מפרקים פסוריאטית, העשויה להוביל לנכות פיזית קשה.

גורמים למחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים העלולים לגרום למחלה או להחמרתה:

גנטיקה: כשליש מהמאובחנים דיווחו שיש להם היסטוריה משפחתית של פסוריאזיס, לילד שאחד מהוריו סובל מהמחלה יש כ 14% סיכוי לחלות במחלה ו-41% במידה ושני הוריו חולים במחלה. נראה שיש לא מעט גורמים גנטיים מעורבים והבולטים ביניהם קשורים למערכת החיסון, כגון: MHC ו- לימפוציטים מסוג T.
אורח חיים: נמצא כי אורח חיים לא בריא הכולל עישון, שתיית אלכוהול מוגברת, השמנת יתר ודחק עלולים לגרום או להחמיר מחלה קיימת.
זיהומים: מספר מחלות זיהומיות עלולות גם כן לגרום או להחמיר מחלה קיימת, בעיקר זיהומים הנגרמים מהחיידק סטרפטוקוקוס.
תרופות: חוסמי בטא, ליתיום, אינטרפרון והפסקה מהירה של קורטיקו-סטרואידים עלולים לגרום או להחמיר את המחלה.
גורמים נוספים: כגון HIV, היפוקלצמיה.

פסוריאזיס אינה מדבקת, ואין כל חשש במגע (גם בנגעים עצמם) באדם חולה. הגורם הישיר למחלה אינו ידוע והסיבות להיווצרותה לרוב מתבססות על ממצאים סטטיסטים ללא קשר רפואי-סיבתי.

שכיחות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה מופיעה אצל כ-3% מאוכלוסיית העולם. להערכת אגודת הפסוריאזיס הישראלית ישנם בישראל כ-300 אלף חולים. היא מופיעה יותר אצל אנשים ממוצא אירופי. היא עלולה להופיע בכל גיל. גיל ההופעה הממוצע אצל גברים הוא 29 ואצל נשים 27. גיל הופעה צעיר (מתחת גיל 15) קשור להתבטאות מחלה קשה יותר. המחלה מתפרצת בעיקר בשתי תקופות בחיים - גילאי 20–30 או גילאי 50–60. בישראל נרשמו מספר מקרים בהם חיילים אשר לקו במחלה בזמן שירותם הצבאי, הוכרו כנכי צה"ל. בית המשפט קבע כי אם הוכיח החייל קשר ישיר, לרוב בשל גורם פסיכולוגי, בין המחלה לשירותו הצבאי, אז שיש להכירו כנפגע צה"ל תוך מתן של עד כ-20 אחוזי נכות.

יום הפסוריאזיס העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העשרים ותשעה באוקטובר, מדי שנה הוא יום המודעות העולמי למחלת הפסוריאזיס. מטרת היום היא הגדלת המודעות למחלה, שיפור נגישות לטיפולים חדשניים, שיפור הבנת למידת וחקר המחלה ולבנות קהילת תומכת של חולים.

צורות פסוריאזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצב המחלה משתנה מאדם לאדם, יכול להיעלם לתקופה של מספר חודשים עד שנים לאחר טיפול ולחזור.

פלאק (פסוריאזיס וולגריס; Psoriasis vulgaris) - הסוג הנפוץ ביותר. בדרך כלל הקשקשת מופיעה באזור המפרקים והקרקפת, הברכיים והציפורניים.
פסוריאזיס אינברסה - הקשקשת מופיעה באזורים פנימיים וקפלים כבית השחי, מפשעה וטבור.
גוטטה פסוריאזיס - נקודות אודם קטנות, מופיעה בעיקר בילדים לרוב לאחר זיהום חריף כדלקת גרון שנגרמה על ידי חיידק מסוג סטרפטוקוק.
ארתריטיק פסוריאזיס - פסוריאזיס המלוּוה בדלקת מפרקים^[1]
פוסטורל פסוריאזיס - צורה לא שכיחה בה מופיעים נגעים המכילים מוגלה על גבי כפות הידיים והרגליים (Zumbush). המוגלה לא מכילה חיידקים ועל כן אינה מדבקת. קיים תת-סוג הנקרא Generalized Postural Psoriasis שהיא אגרסיבית יותר, לעיתים קרובות אחרי גלי חום גבוהים המגיעים עד 40 מעלות. נחשבת כמסכנת חיים.
פסוריאזיס אריתרודרמה - כל הגוף נגוע בפסוריאזיס והעור אריתומטוטי (אדום), לעיתים קרובות הרמזים היחידים המעידים על פסוריאזיס הם שינויי ציפורניים וחוסר מעורבות של הפנים. יכולה להופיע אחרי הפסקה מהירה של סטרואידים סיסטמיים.

קשר למחלות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-30% מחולי הפסוריאזיס מפתחים דלקת מפרקים פסוריאטית (ספחתית), המתבטאת בכאבים, נוקשות ונפיחות. לעיתים, דלקת המפרקים מופיעה טרם הופעת הנגעים בעור ועשויה לגרום לפגיעה קשה במפרקים ובכושר הפעולה.

חולי פסוריאזיס נמצאים גם בסיכון מוגבר לסוכרת, השמנה, תסמונת מטאבולית ויתר לחץ דם. מחלת הפסוריאזיס גורמת בשכיחות גבוהה להשפעות נפשיות, לרבות דיכאון ודימוי עצמי נמוך.

ידוע שיש אנשים בעלי וריאנט גנטי שבין השפעותיו הגנה מהשפעת נגיף ה-HIV, כך שאף על פי שהם נשאים של הנגיף, אינם מפתחים איידס, וגופם שומר על רמה נמוכה של הנגיף.

פורסמו מחקרים המצביעים על מתאם סטטיסטי בין אנשים הלוקים בפסוריאזיס ובין וריאציה גנטית זו^[2]. להרחבה נוספת ראו בהערה.^[3]

הטיפול במחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שלושה סוגי טיפול מקובלים למחלה:

טיפול מקומי (טופיקלי)
טיפול מערכתי (סיסטמי)
פוטותרפיה בים המלח

בדרך כלל הטיפול המקומי ניתן בהתחלה (קו ראשון), במידה והוא לא מצליח, יינתן הטיפול המערכתי, באם גם הוא לא משפיע מתקדמים לטיפול פוטותרפיה או ים המלח.

טיפול מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנלוגים של ויטמין D - לדוגמה DAIVONEX
אנלוגים של ויטמין A - רטינואידים - לדוגמה TAZAROTENE
סטרואידים (מקומית בלבד) על אזור קטן בעור ולזמן קצר, לא יום יומית, שאם לא כן יכולה להיות התפרצות של המחלה על שטחים נרחבים בגוף.

טיפול סיסטמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוטרקסט (Methotrexate) - אנטגוניסט של חומצה פולית. מטפלת גם כאשר יש מעורבות מפרקים. בין תופעות הלוואי השכיחות פגיעה בתפקודי כבד, פגיעה במח העצם ודיכוי חיסוני. התרופה משמשת גם כחלק מטיפול כימותרפי לסרטן.
ציקלוספורין - מדכא את פעילות המערכת החיסונית. משפיע בצורה מהירה אך המחלה חוזרת לאחר הפסקת הטיפול. מבין תופעות לוואי החשובות יש לציין פגיעה בתפקודי הכליות ועליית לחץ דם.
רטינואידים - לדוגמה - NEOTIGASON - נגזרת של ויטמין A. תרופה זו דומה לרואקוטן (טיפול באקנה)^{[דרושה הבהרה]}. גורמת לעליית רמת שומנים בדם ולפגיעה בתפקודי כבד. חומר טרטוגני ועל כן אסור להיכנס להריון בשנתיים שלאחר הפסקת הטיפול.

פוטותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה לאור אולטרה סגול בתחום שנקרא UVB מרפאת את הנגעים בעור. אפשר לקבל את הטיפול במרפאות או לרכוש מנורה לשימוש ביתי. אפשר להחשף לאור UVB מהשמש גם בים המלח. יש צורך להשתזף בשמש 3–4 שעות כל יום במשך שלושה שבועות רצופים. לאחר הריפוי בים המלח המחלה חוזרת בממוצע אחרי ארבעה חודשים. טיפול ב-UVB נמצא בסל התרופות של משרד הבריאות וזכאים לקבל אותו חברי קופות החולים ללא תשלום. קופות החולים גם משתתפות במימון השהייה במלון בים המלח.

טיפולים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות חדשות פותחו החל משנת 2002 והן מבוססות על החלשת מערכת החיסון, שהיא הגורם לפריצת המחלה, בכך שמערכת החיסון תוקפת את תאי העור. תרופות אלה יקרות מאוד ויכולות לגרום לתופעות לוואי כתוצאה מהחלשת מערכת החיסון וחשיפת הגוף ללא הגנה. התרופות ניתנות רק אם שלושת סוגי הטיפולים האחרים לא עוזרים.

תרופות ביולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופות הביולוגיות מייצגות את הדור החדש של התרופות בכלל, ושל הטיפולים בספחת בפרט. בניגוד לשלל התרופות האחרות, הפועלות כדי להקל על הסימפטומים, הרי שהתרופות הביולוגיות מתערבות בפתולוגיה של מנגנון המחלה עצמו. בדומה ל"טיל מונחה", תרופות אלו פועלות באופן מדויק כנגד מרכיבים מסוימים הגורמים ליצירת ספחת. לשימוש בתרופות הביולוגיות, בניגוד לתרופות המדכאות את כל תאי מערכת החיסון, יש שני יתרונות מרכזיים: תגובה סלקטיבית יותר ותופעות לוואי פחותות.

התרופות הביולוגיות לספחת הקיימות היום מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות:

תרופות אשר חוסמות את פעילותו של הציטוקין TNF α, אשר יש לו תפקיד בתהליך הדלקתי. לקבוצה זו שייכות רמיקייד (והביוסימילר רמסימה), יומירה ואנברל -תרופות אלו קיימות בין 12–18 שנה ויש איתן ניסיון רב במגוון רחב של מחלות. התרופה אנברל אושרה באירופה גם לשימוש בחולי פסוריאזיס קשה בקרב ילדים.
עוד תרופה יחסית חדשה-קוסנטיקס אשר מונעת בעיות עור, אך לסובלים מדלקת מפרקים בנוסף, אינה מכסה כלל כאבי מפרקים. אך יעילה.
תרופות אשר עובדות באופן ישיר על תאי ה-T, האחראים על התפרצות המחלה. לקבוצה זו שייכת התרופה אמביב. הפסיקו לייצר תרופה זו (Alefacept) בשנת 2011.
תרופות חדשות נוספות אשר פוגעות ב- interleukin 12 (IL-12) וב-interleukin 23 (IL-23) הם התרופות החדשות והיעילות ביותר - התרופה (STELARA (Ustekinumab אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי והאיחוד האירופי בין חודש יוני לחודש אוגוסט 2009 והתוצאות טובות מאוד, בין %67-75 מהמטופלים השיגו שיפור (PASI 75) משמעותי מאוד בפצעים - תרופה זו ניתנת רק 5–6 פעמים בשנה.

תרופה נוספת ששמה Briakinumab לפי מחקרים שונים יותר מ-90% מהמטופלים השיגו שיפור(PASI 75)משמעותי מאוד בפצעים^[4]

התפתחות במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון מצאו דרך להשתמש בקולטן כימי מהונדס כדי להקטין משמעותית את אחד הגורמים המשמעותיים למחלה בגוף.

החוקרים פיתחו קולטן מהונדס לאינטרלוקין 17 שיכול לקשור בזיקה מאוד גבוהה את האינטרלוקין 17 הטבעי הנמצא בחולים ובכך להקטין משמעותית את כמות האינטרלוקין 17 בגוף כשבכך נמנעת המחלה. הקולטן המהונדס פותח בשיטה הנקראת אבולוציה מכוונת, שבה אוסף של קולטנים מוטנטים נבחנים במעבדה לאיתור של מוטנט משופר. התכונות המשופרות של הקולטן המהונדס מביאות לכך שיוכל לשמש כתרופה ניסיונית מבטיחה למחלת הפסוריאזיס.

אגודת הפסוריאזיס הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אגודת הפסוריאזיס הישראלית

אגודת הפסוריאזיס הישראלית נוסדה בשנות השבעים ומטרתה לעזור לחולים בישראל בכל הבעיות שבהם הם נתקלים בחייהם בישראל. נכון לשנת 2015 בישראל חיים 250 אלף חולי פסוריאזיס^[5].

העמותה מנוהלת על ידי מתנדבים ובין פעילויותיה:

פעילות רציפה מול משרד הבריאות להכנסת טיפולים חדשים לסל הבריאות ושיפור זכויות החולים
הגברת המודעות בציבור הרחב על המחלה ושיפור יחס החברה לחולים .
הסדרים עם בתי המלון בים המלח למתן הנחות לחולים היורדים לטיפולים
קבוצת טיפול ותמיכה שנתית לילדים הסובלים מפסוריאזיס
עזרה לנזקקים בטיפול במחלתם על פי המלצה רפואית
עלון שנתי ובו מידע רב על פעילות האגודה ועל המחלה והחידושים במחקר ובטיפולים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת מפרקים פסוריאטית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר אגודת הפסוריאזיס הישראלית
עדנאן ג'בארה, תקוותם של חולי הפסוריאזיס, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2009
דליה מזורי, חולה פסוריאזיס בן 5: "תנו לשחות, אני ילד רגיל", באתר nrg‏, 12 באוגוסט 2014
ד"ר איתי גל, משחות, פוטותרפיה או טיפול ביולוגי? כל הטיפולים לפסוריאזיס, באתר ynet, 12 ביולי 2019
פסוריאזיס, באתר MedPortal, ‏19 באוקטובר 2022
פסוריאזיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ספחת, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ פרופ' מחמוד אבו שקרה, דלקת מפרקים הקשורה בספחת באתר הרופא - האתר למקצועות הרפואה בישראל
^ Psoriasis Linked to Protection from HIV-1, סיינטיפיק אמריקן, 15.3.2012 (באנגלית)
^
#עוד ב-1980 הצלחנו לגלות שחולי-פסוריאזיס יש להם כנראה הגנה טבעית מפני ההידבקות במחלת הצרעת (LEPROSYׁׂ) (Wahba-Yahav Asher et al :Psoriasis and other common der matoses in leprosy.International Journal of Dermatology 1980; 19:93
1. כמו כן שכיחותם של זיהומים חיידקיים בעור של חולי-פסוריאזיס ושכיחותם של גידולים טרום-סרטניים (Solar keratoses) קטנים בהשוואה לעור של אנשים שאינם נגועים במחלה (Wahba-Yahav Asher:Psoriasis:An epidermal disease or asystemic condition ?International Journal of dermatology 1981; pp. 108–109) את הממצאים האפידמיולוגיים הנ"ל קישרנו כבר אז לפעילות המוגברת של המערכת הרטיקולו-אנדותליאלית בכלל ושל תאי-הדם הנויטרופילים והמונוציטים בפרט שהצלחנו לזהות לראשונה בתולדות חקר המחלה כבר אז (Wahba-Yahav Asher et al.:Enhanced chemotactic and phagocytic activities of leucocytes in Psoriasis.Journal of Investigative Dermatology 1978 ,71:186–188.gs. עד אז ולכל אורך 200 שנות ההיסטוריה שקדמו לכך- נחשבה מחלת הפסוריאזיס למחלת-עור כרונית המאופיינת אך ורק ע"ישגשוג מהיר של תאי-האפידרמיס ולהפרעה ייחודית ובלעדית של תאי-האפידרמיס. הממצא המעבדתי הנוגע לפעילות היתר של תאי הדם הלבנים היה שריר וקיים באותה המידה גם אצל אותם החולים שאצלם הייתה מעורבות העור מינימלית. כלומר, האנומליה הפסוריאטית שכל השנים חשבו שהיא ייחודית לתאי- האפידרמיס - קיימת גם בתאי- הדם הלבנים בדם ההיקפי וקיומן של אותן הפרעות הוא בלתי- תלוי בקיומן של השינויים באפידרמיס. מכאן לא הייתה רחוקה המחשבה -שלפנינו מחלה דלקתית-סיסטמית לכל דבר ועניין ולא מחלה אפידרמאלית-גרידא (Wahba-Yahav Asher : Int J Dermatol 1981; pp. 108–109).
2. כיום, 30 שנה מאוחר יותר- ברור מעל לכל ספק שמדובר במחלה דלקתית-סיסטמית לכל דבר ועניין בדומה לדלקת-מפרקים רוימטואידית או ללופוס אריטמטוזוס סיסטמי, ושהדלקת הסיסטמית הנ"ל גורמת לטרשת-עורקים מואצת ומוקדמת (Alexandroff A et al:Atherosclerosis as a systemic manifestation of psoriasis. Br J Dermatol 2009; 161:1-7). התהליך הטרשתי המואץ והמוקדם הנ"ל מתחולל -כך מתברר גם אצל אותם חולי-פסוריאזיס שאצלם מחלת העור היא מצומצמת ומוגבלת בשטחה .(Alehoff O et al : Psoriasis is Int Med 2010; 270:147-157 associated with signigicant CV risk J ) n )מתברר שהפסוריאזיס מלווה בשכיחות מוגברת של מחלות נלוות כגון סוכרת, יתר-לחץ דם, השמנה והיפרליפידמיה ותסמונת מטאבולית (; 67:76-85 2012; Kimball A B et al, J Amer Acad Dermatol) פסוריאזיס כשלעצמה מהווה גורם-סיכון עצמאי ובלתי-תלוי לטרשת-עורקים מואצת ולמחלות קשות של לב וכלי-דם ; והיא גורמת לתחלואה קרדיו-וסקולארית קשה, וכל זה קורה אפילו אצל אותם חולים שאצלם מחלת העור מצומצמת ומוגבלת בשטחה.
^ דיווח על תוצאות המחקר(הקישור אינו פעיל, 11.3.2020)
^ מרכז המחקר והמידע של הכנסת, חולי פסוריאזיס בישראל והטיפולים במחלה זו הכלולים בסל שירותי הבריאות, באתר הכנסת

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[1] פרופ' מחמוד אבו שקרה, דלקת מפרקים הקשורה בספחת באתר הרופא - האתר למקצועות הרפואה בישראל

[2] Psoriasis Linked to Protection from HIV-1, סיינטיפיק אמריקן, 15.3.2012 (באנגלית)

[3] #עוד ב-1980 הצלחנו לגלות שחולי-פסוריאזיס יש להם כנראה הגנה טבעית מפני ההידבקות במחלת הצרעת (LEPROSYׁׂ) (Wahba-Yahav Asher et al :Psoriasis and other common der matoses in leprosy.International Journal of Dermatology 1980; 19:93
כמו כן שכיחותם של זיהומים חיידקיים בעור של חולי-פסוריאזיס ושכיחותם של גידולים טרום-סרטניים (Solar keratoses) קטנים בהשוואה לעור של אנשים שאינם נגועים במחלה (Wahba-Yahav Asher:Psoriasis:An epidermal disease or asystemic condition ?International Journal of dermatology 1981; pp. 108–109) את הממצאים האפידמיולוגיים הנ"ל קישרנו כבר אז לפעילות המוגברת של המערכת הרטיקולו-אנדותליאלית בכלל ושל תאי-הדם הנויטרופילים והמונוציטים בפרט שהצלחנו לזהות לראשונה בתולדות חקר המחלה כבר אז (Wahba-Yahav Asher et al.:Enhanced chemotactic and phagocytic activities of leucocytes in Psoriasis.Journal of Investigative Dermatology 1978 ,71:186–188.gs. עד אז ולכל אורך 200 שנות ההיסטוריה שקדמו לכך- נחשבה מחלת הפסוריאזיס למחלת-עור כרונית המאופיינת אך ורק ע"ישגשוג מהיר של תאי-האפידרמיס ולהפרעה ייחודית ובלעדית של תאי-האפידרמיס. הממצא המעבדתי הנוגע לפעילות היתר של תאי הדם הלבנים היה שריר וקיים באותה המידה גם אצל אותם החולים שאצלם הייתה מעורבות העור מינימלית. כלומר, האנומליה הפסוריאטית שכל השנים חשבו שהיא ייחודית לתאי- האפידרמיס - קיימת גם בתאי- הדם הלבנים בדם ההיקפי וקיומן של אותן הפרעות הוא בלתי- תלוי בקיומן של השינויים באפידרמיס. מכאן לא הייתה רחוקה המחשבה -שלפנינו מחלה דלקתית-סיסטמית לכל דבר ועניין ולא מחלה אפידרמאלית-גרידא (Wahba-Yahav Asher : Int J Dermatol 1981; pp. 108–109).

כיום, 30 שנה מאוחר יותר- ברור מעל לכל ספק שמדובר במחלה דלקתית-סיסטמית לכל דבר ועניין בדומה לדלקת-מפרקים רוימטואידית או ללופוס אריטמטוזוס סיסטמי, ושהדלקת הסיסטמית הנ"ל גורמת לטרשת-עורקים מואצת ומוקדמת (Alexandroff A et al:Atherosclerosis as a systemic manifestation of psoriasis. Br J Dermatol 2009; 161:1-7). התהליך הטרשתי המואץ והמוקדם הנ"ל מתחולל -כך מתברר גם אצל אותם חולי-פסוריאזיס שאצלם מחלת העור היא מצומצמת ומוגבלת בשטחה .(Alehoff O et al : Psoriasis is Int Med 2010; 270:147-157 associated with signigicant CV risk J ) n )מתברר שהפסוריאזיס מלווה בשכיחות מוגברת של מחלות נלוות כגון סוכרת, יתר-לחץ דם, השמנה והיפרליפידמיה ותסמונת מטאבולית (; 67:76-85 2012; Kimball A B et al, J Amer Acad Dermatol) פסוריאזיס כשלעצמה מהווה גורם-סיכון עצמאי ובלתי-תלוי לטרשת-עורקים מואצת ולמחלות קשות של לב וכלי-דם ; והיא גורמת לתחלואה קרדיו-וסקולארית קשה, וכל זה קורה אפילו אצל אותם חולים שאצלם מחלת העור מצומצמת ומוגבלת בשטחה.

[4] כמו כן שכיחותם של זיהומים חיידקיים בעור של חולי-פסוריאזיס ושכיחותם של גידולים טרום-סרטניים (Solar keratoses) קטנים בהשוואה לעור של אנשים שאינם נגועים במחלה (Wahba-Yahav Asher:Psoriasis:An epidermal disease or asystemic condition ?International Journal of dermatology 1981; pp. 108–109) את הממצאים האפידמיולוגיים הנ"ל קישרנו כבר אז לפעילות המוגברת של המערכת הרטיקולו-אנדותליאלית בכלל ושל תאי-הדם הנויטרופילים והמונוציטים בפרט שהצלחנו לזהות לראשונה בתולדות חקר המחלה כבר אז (Wahba-Yahav Asher et al.:Enhanced chemotactic and phagocytic activities of leucocytes in Psoriasis.Journal of Investigative Dermatology 1978 ,71:186–188.gs. עד אז ולכל אורך 200 שנות ההיסטוריה שקדמו לכך- נחשבה מחלת הפסוריאזיס למחלת-עור כרונית המאופיינת אך ורק ע"ישגשוג מהיר של תאי-האפידרמיס ולהפרעה ייחודית ובלעדית של תאי-האפידרמיס. הממצא המעבדתי הנוגע לפעילות היתר של תאי הדם הלבנים היה שריר וקיים באותה המידה גם אצל אותם החולים שאצלם הייתה מעורבות העור מינימלית. כלומר, האנומליה הפסוריאטית שכל השנים חשבו שהיא ייחודית לתאי- האפידרמיס - קיימת גם בתאי- הדם הלבנים בדם ההיקפי וקיומן של אותן הפרעות הוא בלתי- תלוי בקיומן של השינויים באפידרמיס. מכאן לא הייתה רחוקה המחשבה -שלפנינו מחלה דלקתית-סיסטמית לכל דבר ועניין ולא מחלה אפידרמאלית-גרידא (Wahba-Yahav Asher : Int J Dermatol 1981; pp. 108–109).

[5] כיום, 30 שנה מאוחר יותר- ברור מעל לכל ספק שמדובר במחלה דלקתית-סיסטמית לכל דבר ועניין בדומה לדלקת-מפרקים רוימטואידית או ללופוס אריטמטוזוס סיסטמי, ושהדלקת הסיסטמית הנ"ל גורמת לטרשת-עורקים מואצת ומוקדמת (Alexandroff A et al:Atherosclerosis as a systemic manifestation of psoriasis. Br J Dermatol 2009; 161:1-7). התהליך הטרשתי המואץ והמוקדם הנ"ל מתחולל -כך מתברר גם אצל אותם חולי-פסוריאזיס שאצלם מחלת העור היא מצומצמת ומוגבלת בשטחה .(Alehoff O et al : Psoriasis is Int Med 2010; 270:147-157 associated with signigicant CV risk J ) n )מתברר שהפסוריאזיס מלווה בשכיחות מוגברת של מחלות נלוות כגון סוכרת, יתר-לחץ דם, השמנה והיפרליפידמיה ותסמונת מטאבולית (; 67:76-85 2012; Kimball A B et al, J Amer Acad Dermatol) פסוריאזיס כשלעצמה מהווה גורם-סיכון עצמאי ובלתי-תלוי לטרשת-עורקים מואצת ולמחלות קשות של לב וכלי-דם ; והיא גורמת לתחלואה קרדיו-וסקולארית קשה, וכל זה קורה אפילו אצל אותם חולים שאצלם מחלת העור מצומצמת ומוגבלת בשטחה.

[4] דיווח על תוצאות המחקר(הקישור אינו פעיל, 11.3.2020)

[5] מרכז המחקר והמידע של הכנסת, חולי פסוריאזיס בישראל והטיפולים במחלה זו הכלולים בסל שירותי הבריאות, באתר הכנסת

[8] כמו כן שכיחותם של זיהומים חיידקיים בעור של חולי-פסוריאזיס ושכיחותם של גידולים טרום-סרטניים (Solar keratoses) קטנים בהשוואה לעור של אנשים שאינם נגועים במחלה (Wahba-Yahav Asher:Psoriasis:An epidermal disease or asystemic condition ?International Journal of dermatology 1981; pp. 108–109) את הממצאים האפידמיולוגיים הנ"ל קישרנו כבר אז לפעילות המוגברת של המערכת הרטיקולו-אנדותליאלית בכלל ושל תאי-הדם הנויטרופילים והמונוציטים בפרט שהצלחנו לזהות לראשונה בתולדות חקר המחלה כבר אז (Wahba-Yahav Asher et al.:Enhanced chemotactic and phagocytic activities of leucocytes in Psoriasis.Journal of Investigative Dermatology 1978 ,71:186–188.gs. עד אז ולכל אורך 200 שנות ההיסטוריה שקדמו לכך- נחשבה מחלת הפסוריאזיס למחלת-עור כרונית המאופיינת אך ורק ע"ישגשוג מהיר של תאי-האפידרמיס ולהפרעה ייחודית ובלעדית של תאי-האפידרמיס. הממצא המעבדתי הנוגע לפעילות היתר של תאי הדם הלבנים היה שריר וקיים באותה המידה גם אצל אותם החולים שאצלם הייתה מעורבות העור מינימלית. כלומר, האנומליה הפסוריאטית שכל השנים חשבו שהיא ייחודית לתאי- האפידרמיס - קיימת גם בתאי- הדם הלבנים בדם ההיקפי וקיומן של אותן הפרעות הוא בלתי- תלוי בקיומן של השינויים באפידרמיס. מכאן לא הייתה רחוקה המחשבה -שלפנינו מחלה דלקתית-סיסטמית לכל דבר ועניין ולא מחלה אפידרמאלית-גרידא (Wahba-Yahav Asher : Int J Dermatol 1981; pp. 108–109).

[9] כיום, 30 שנה מאוחר יותר- ברור מעל לכל ספק שמדובר במחלה דלקתית-סיסטמית לכל דבר ועניין בדומה לדלקת-מפרקים רוימטואידית או ללופוס אריטמטוזוס סיסטמי, ושהדלקת הסיסטמית הנ"ל גורמת לטרשת-עורקים מואצת ומוקדמת (Alexandroff A et al:Atherosclerosis as a systemic manifestation of psoriasis. Br J Dermatol 2009; 161:1-7). התהליך הטרשתי המואץ והמוקדם הנ"ל מתחולל -כך מתברר גם אצל אותם חולי-פסוריאזיס שאצלם מחלת העור היא מצומצמת ומוגבלת בשטחה .(Alehoff O et al : Psoriasis is Int Med 2010; 270:147-157 associated with signigicant CV risk J ) n )מתברר שהפסוריאזיס מלווה בשכיחות מוגברת של מחלות נלוות כגון סוכרת, יתר-לחץ דם, השמנה והיפרליפידמיה ותסמונת מטאבולית (; 67:76-85 2012; Kimball A B et al, J Amer Acad Dermatol) פסוריאזיס כשלעצמה מהווה גורם-סיכון עצמאי ובלתי-תלוי לטרשת-עורקים מואצת ולמחלות קשות של לב וכלי-דם ; והיא גורמת לתחלואה קרדיו-וסקולארית קשה, וכל זה קורה אפילו אצל אותם חולים שאצלם מחלת העור מצומצמת ומוגבלת בשטחה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: פסוריאזיס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פסוריאזיס