רפי אתגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רפי אתגר
רפי אתגר, 2016
רפי אתגר, 2016
לידה אוגוסט 1947 (בן 74)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (1972) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אוצר, מעצב גרפי, מעצב כרזות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רפי אתגר, "כחולבן". בתגובה לרצח יצחק רבין (1995).

רפי אתגר (אוגוסט 1947) כיהן כאוצרו ומנהלו האמנותי של מוזיאון על התפר מעת שיזם את הקמתו בשנת 2000 ועד 2021.

התערוכות שהוא יוזם ואוצר[1] עוסקות בנושאים המצויים במרכז השיח הציבורי וברוח זכויות האדם והחובה האזרחית; מתוך רצון להביא לשינוי ערכי וחברתי באמצעות אמנות עכשווית מול המציאות רווית הקונפליקטים בהקשריה המקומיים והאוניברסליים, במטרה לקדם דיאלוג בצל חוסר הסכמה. המוזיאון נבחר על ידי "הניו יורק טיימס" כאחד מ-29 המוסדות המובילים בעולם בתחום האמנות.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתגר נולד בירושלים, וסיים את לימודיו באקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים בשנת 1972.

בשנים 1995-1980 נחשב אתגר לאחד ממעצבי הכרזות הבולטים בישראל. הוא עיצב ובעיקר צייר למעלה מאלף כרזות עבור מרבית הצגות התיאטרון בישראל, וכן עבור אירועי תרבות מרכזיים בארץ. ב-1995, בעקבות רצח רבין, יזם אתגר בפעם הראשונה כרזה לא מוזמנת, אשר הפכה עם השנים לאייקון ואבן דרך ביצירתו, והוצגה כפתיח בתערוכת היחיד שלו במוזיאון ישראל באותה שנה.

במהלך תקופה זו של יצירה הוזמן אתגר להרצות ולהנחות פרויקטים באקדמיות מרכזיות לאמנות ברחבי אירופה, ביניהן:

Akademie der Künste, Berlin \ National College of Art and Design, Dublin \ Akademie der Bildenden Künste, Vienna \ Hochschule der Künste, Zurich \ Akademija Likovnih Umjetnosti, Sarajevo \ Kunstakademie, Düsseldorf \ .Staatliche Akademie der Bildenden Künste, Stuttgart

בשנים 1999-1990 הוזמן אתגר לשמש אמן הבית ויועץ אמנותי להוצאת הספרים המובילה בגרמניה, S. Fischer Verlag.[3] במסגרת תפקידו יזם פרויקט המשתף סופרים רבים וחשובים בהכנת יצירות אמנות בעקבות ספריהם. במיזם "Bücher werden Plakate" השתתפו סופרים זוכי פרס נובל כמו קנזאבורו אואה, ג'ון מקסוול קוטזי, נאדין גורדימר ואחרים. עבודתו עם סופרים אלה נועדה ליצור חיבור בין עולם הספרות והאמנות, ולהעשיר את חוויית הקריאה באמצעות החוויה הוויזואלית.[4]

בשנת 2000 יזם אתגר את תערוכת Coexistence,[5] מיזם בינלאומי בו השתתפו עשרות מעצבי כרזות ידועים מרחבי העולם. המיזם הוצג ב-35 ערים ביבשות שונות, והוא קרא לכבוד הדדי בין העמים והדתות. במסעו זה תמכו מנהיגי מדינות ואנשי רוח רבים מרחבי העולם.[6]

אוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - "סוף הדרך" על האלימות בחברה הישראלית עם תום האינתיפאדה.
  • 2006 - " שווים ושווים פחות" שעסקה בסוגיות של אפליה, ניצול והשפלה, במטרה לעורר את המודעות והרגישות החברתית.
  • 2007 - "חיים חשופים" על ההשלכות האישיות והציבוריות של מקרים בהם מצב חירום זמני הופך ללגיטימי ומתמשך.
  • 2008 - "רעידת אדם"(הקישור אינו פעיל) עמדה על מרכזיותה של החרדה ביחסי הגומלין של האדם עם עולמו ועל ידי כך בחנה את הדינמיקה של היחסים החברתיים והפוליטיים.
  • 2009 - "אדם אדמה" עסקה במפגש המורכב בין אדם לסביבה ובין אדם לטבע.
  • 2010 - "בית בלי בית" בחנה את תהליך הפוליטיזציה של הבית והיחס בין הבית הפרטי למדינה.
  • 2010 - "זכות המחאה" עמדה לא רק על הזכות למחות אלא גם על החובה הנדרשת בעקבותיה.[7]
  • 2011 - "סוף מערב" על ההתנגשות בין האסלאם למערב ותוצאותיה האפשריות.
  • 2012 - "מעבר לזיכרון" עסקה במסע אל העתיד באמצעות הזיכרון ובהדחקה וההכחשה של הפחדים והחרדות שחווה האנושות, מתוך ניסיון לבדוק באמצעותם תרחישים עתידיים הצפויים לנו ולעולמנו.
  • 2013 - "בשר ודם" קוראת לנו להביט בבשר ובדם כמרקם המחבר את כל משפחת החי ואנו בתוכה, ולעורר אותנו להתנהג כלפיה בכבוד ובחמלה.
  • 2013 - "כל אדם נושא חדר בתוכו" עוסקת במשמעות הבדידות כתופעה המשפיעה יותר ויותר על בני האדם בעידן העכשווי.
  • 2014 - "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך" שבוחנת במבט ביקורתי את היחסים המורכבים בין המנהיגים למונהגים.
  • 2015 - "מרחב לא מוגן" על שאלת אחריותו ומידת יכולתו של הפרט לשנות ולהשפיע על גורלו וגורל סביבתו, ועד כמה מתערבת החברה והממסד בהגבלת היחיד ועיצוב דמותו.
  • 2017 - "לא תעשה לך" שהתייחסה ליחסי הגומלין בין עולם האמונה ועולם האמנות, ושימשה ראי לתקופה ולשינויים המתקיימים בה.
  • 2018 - "כלואות" על עולמן הפנימי של נשים, תוך זיהוי מקרים של פגיעה והחלשה המתרחשים הן במרחב הפרטי והן במרחב הציבורי.
  • 2019 - "השאלה של הירושימה" על ההשלכות של השמדה מוחלטת שהאנושות מפתחת, ודיון בשאלות של זהות וריבונות.
  • 2019 - "אפילו העצים מדממים" על המשמעויות האסתטיות, התרבותיות, הלאומיות והפוליטיות שבין עצים ואנשים, וכן על יצריהם ותלותם ההדדית זה בזה.
  • 2019 - "ירושלים - דיוקן עצמי" (אורכב 03.01.2021 בארכיון Wayback Machine) סיפורה של עיר המפגישה אנשים כה שונים החולקים זה עם זה וחלוקים זה על זה.
  • 2019 - "דמוקרטיה עכשיו" האם הדמוקרטיה הפכה למילה נרדפת לשחיתות?
  • 2019 - "יורים ובוכים" על ההתעלמות מן הזוועות המתרחשות על סף ביתנו.
  • 2019 - "המאויים" על הטראומה שבמוות שממנה אנו חרדים ואליה אנו נמשכים.
  • 2020 - "להיוולד מחדש" על התבוננות באיתני הטבע ובנבכי אישיותם ומעניקים לנו חוויה מחודשת של תהליך הבריאה.
  • 2020 - "פנחס כהן גן" וידוי אישי ממקומו של היחיד המביע את מחאתו כנביא בשער ומעביר אלינו חוויות של משמעות קיומית, של חברה הנאבקת בקשייה התרבותיים והערכיים.
  • 2020 - "מטרופוליס" על מרוץ האדם להגיע רחוק יותר וגבוה יותר.
  • 2020 - "הגולם" עוסקת בשאלה האם האנושות נמצאת בדרך למאבק על השליטה אל מול מכונות יציר כפיה המתחילות לחשוב בעצמן?
  • 2020 - "חיים בזבל" על תופעות הטבע המדאיגות המתרחשות בשנים האחרונות ומאיימות על קיומו של כדור הארץ.
  • 2020 - "לא על הבגד לבדו" האם עושה האדם את הבגד או שמא עושה הבגד את האדם?
  • 2021 - "חי/דומם/ארץ" תמונת מצב רוויית מתחים של החברה הישראלית הכוחנית והמפולגת, אשר לא אחת גולשת לעימותים אלימים שביטויים נוכח בתערוכה.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1990, Cambridge, Harvard University
  • 1995, Jerusalem ,Israel Museum- Palevsky Pavilion
  • 1998, Essen, The German Poster Museum

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רפי אתגר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Museum on the seam, באתר יוטיוב
  2. ^ Where Art Thou?, New York Times, May 17, 2009
  3. ^ S. Fischer Verlag בוויקיפדיה האנגלית
  4. ^ .(Raphie Etgar, Bücher werden Plakate (S. Fischer, 1996
  5. ^ http://www.coexistence.art.museum/Coex/Index.asp
  6. ^ .(Raphie Etgar, Coexistance : the Art of Living Together (Museum on the Seam, 2006
  7. ^ חנה סקרה, זכות המחאה, מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית -"על התפר" – ירושלים, באתר "מניפה", 25 באוקטובר 2010