מוזיאון על התפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוזיאון על התפר
Museum on the Seam- Facade.JPG
חזית המוזיאון
מידע
סוג אמנות עכשווית
אדריכל אנטון ברמכי
שנת ההקמה 2005
תאריך פתיחה רשמי 2005 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים, ישראל
כתובת חיל ההנדסה 4, ירושלים
מייסדים משפחת גאורג פון-הולצברינק
אוצר ראשי רפי אתגר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°47′11″N 35°13′36″E / 31.7864°N 35.2268°E / 31.7864; 35.2268
mots.org.il
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
מוזיאון על התפר
מוזיאון על התפר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוזיאון על התפר הוא מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית, ראשון מסוגו הנמצא בעמדת בית תורג'מן.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות תערוכותיו מעלה המוזיאון לדיון סוגיות חברתיות שנויות במחלוקת העומדות במרכז השיח הציבורי. אל מול מציאות רווית קונפליקטים וברוח זכויות האדם, מבקש המוזיאון להביא לשינוי ערכי וחברתי במטרה לקדם דיאלוג. במוקד התערוכות המתחלפות במוזיאון עומדים תפרים לאומיים, מעמדיים, אתניים ודתיים בהקשריהם המקומיים והאוניברסליים.

המוזיאון נוסד ביוזמתו של רפי אתגר, המשמש כאוצרו הראשי, הודות לתרומתה הנדיבה ותמיכתה המתמשכת של משפחת גאורג פון-הולצברינק מגרמניה, באמצעותה של הקרן לירושלים, ונבחר על ידי "הניו יורק טיימס" כאחד מ-29 המוסדות המובילים בעולם בתחום האמנות.[1]

בין מיטב האמנים אשר השתתפו בתערוכותיו השונות של המוזיאון אפשר לציין את אנסלם קיפר, ברוס נאומן, ביל ויולה, סופי קאל, וים ונדרס, תומאס הירשהורן, גילברט וג'ורג', פול מקרטי, ברברה קרוגר, ג'ני הולצר, דאגלס גורדון, יעל ברתנא, מיכל רובנר, דני קרוון, משה גרשוני, מיכה אולמן, יהושע נוישטיין, לארי אברמסון, סיגלית לנדאו, ציבי גבע, מנשה קדישמן, מיקי קרצמן ומיכל נאמן.[2]

בניין המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון על התפר- יצירתו של דני קרוון בחזית הבניין

המוזיאון שוכן בבניין נאו-קלאסי, שבנה האדריכל הערבי-נוצרי אנטון (אנדוני) ברמכי בשנת 1932. בתקופה שבה הייתה ירושלים מחולקת (1948-1967) הופקע הבית ושימש עמדה צבאית ישראלית- אשר ניצבה על קו התפר בין ישראל לירדן מול מעבר מנדלבאום- המעבר היחיד בין שני חלקי העיר. במהלך הקרבות במלחמת ששת הימים, נפגע המבנה מפגזים וכדורים וסימני הפגיעות ניכרים בו עד היום.

בשנת 1981 שופץ המבנה והפך למוזיאון היסטורי, המתעד את איחודה של ירושלים.

בשנת 1999, בהשראת ניסיונות הסכמי אוסלו להביא לשלום באזור, שונה ייעודו של הבניין והוצגה בו תערוכת קבע אינטראקטיבית שקראה לסובלנות, הבנה ודו-קיום בין העמים.

מאז 2005 משמש הבניין משכנו של מוזיאון על התפר- מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית. ההיסטוריה רבת התהפוכות של הבניין היא עדות לשינויים הפוליטיים שעברו ירושלים והארץ כולה. מהיותו בית פרטי של משפחה פלסטינית, דרך השימוש שנעשה בו כעמדת קרב צבאית ישראלית, ועד להפיכתו למוזיאון חברתי המנסה, דווקא במקום זה, לייצר שיח ולהניח גשרים בין בני האדם.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - "סוף הדרך" על האלימות בחברה הישראלית עם תום האינתיפאדה.
  • 2006 - " שווים ושווים פחות" שעסקה בסוגיות של אפליה, ניצול והשפלה, במטרה לעורר את המודעות והרגישות החברתית.
  • 2007 - "חיים חשופים" על ההשלכות האישיות והציבוריות של מקרים בהם מצב חירום זמני הופך ללגיטימי ומתמשך.
  • 2008 - "רעידת אדם" עמדה על מרכזיותה של החרדה ביחסי הגומלין של האדם עם עולמו ועל ידי כך בחנה את הדינמיקה של היחסים החברתיים והפוליטיים.
  • 2009 - "אדם אדמה" עסקה במפגש המורכב בין אדם לסביבה ובין אדם לטבע.
  • 2010 - "בית בלי בית" בחנה את תהליך הפוליטיזציה של הבית והיחס בין הבית הפרטי למדינה.
  • 2010 - "זכות המחאה" עמדה לא רק על הזכות למחות אלא גם על החובה הנדרשת בעקבותיה.
  • 2011 - "סוף מערב" על ההתנגשות בין האסלאם למערב ותוצאותיה האפשריות.
  • 2012 - "מעבר לזיכרון" עסקה במסע אל העתיד באמצעות הזיכרון ובהדחקה וההכחשה של הפחדים והחרדות שחווה האנושות, מתוך ניסיון לבדוק באמצעותם תרחישים עתידיים הצפויים לנו ולעולמנו.
  • 2013 - "בשר ודם" קוראת לנו להביט בבשר ובדם כמרקם המחבר את כל משפחת החי ואנו בתוכה, ולעורר אותנו להתנהג כלפיה בכבוד ובחמלה.
  • 2013 - "כל אדם נושא חדר בתוכו" עוסקת במשמעות הבדידות כתופעה המשפיעה יותר ויותר על בני האדם בעידן העכשווי.
  • 2014 - "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך" שבוחנת במבט ביקורתי את היחסים המורכבים בין המנהיגים למונהגים.
  • 2015 - "מרחב לא מוגן" על שאלת אחריותו ומידת יכולתו של הפרט לשנות ולהשפיע על גורלו וגורל סביבתו, ועד כמה מתערבת החברה והממסד בהגבלת היחיד ועיצוב דמותו.

בשנת 2000 – מפיק המוזיאון, ביוזמתו של רפי אתגר, את תערוכת COEXISTENCE[3], מיזם בינלאומי ענק בו משתתפים מעצבי כרזות ידועים מרחבי העולם. המיזם הוצג ב-35 ערים ביבשות שונות והוא קורא לכבוד הדדי בין העמים והדתות. במסעו זה תומכים מנהיגי מדינות ואנשי רוח רבים מכל קצוות תבל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון על התפר- פנים
  • סוף הדרך (עורכות: רומי שפירא, הלה צברי והדס זוהר), מוזיאון על התפר, 2005.
  • חיים חשופים (עורך: רועי ברנד), מוזיאון על התפר, 2007.
  • רעידת אדם (עורכת: ניצן רותם), מוזיאון על התפר, 2008.
  • אדם אדמה (עורכת: עינת מנוף), מוזיאון על התפר, 2009.
  • בית בלי בית (עורכת: אריאלה אזולאי), מוזיאון על התפר, 2010.
  • זכות המחאה (עורך: אבי כצמן), מוזיאון על התפר, 2010.
  • סוף מערב (עורך: אוריה שביט), מוזיאון על התפר, 2011.
  • מעבר לזיכרון (עורך: צבי כרמלי), מוזיאון על התפר, 2012.
  • בשר ודם (עורך: אריאל צבל), מוזיאון על התפר, 2013.
  • כל אדם נושא חדר בתוכו (עורכת: עינת אופיר), מוזיאון על התפר, 2013.
  • הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך (עורך: מיכה פופר), מוזיאון על התפר, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוזיאון על התפר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]