לדלג לתוכן

רצח עינב רוגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רצח עינב רוגל התרחש בשער הגולן ב-29 ביוני 1991, כשבן זוגה גלעד שמן ירה בה למוות עקב רצונה להיפרד ממנו.

אודות הרצח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 17 וחצי החלה עינב רוגל, בת קיבוץ שער הגולן, מערכת יחסים זוגית עם גלעד שמן, בן קיבוץ מעגן השכן, אז חייל בן 20 בשירות סדיר. במהלך שירותו הצבאי הואשם שמן בהרג בשוגג, לאחר שירה למוות בנערה פלסטינית בעזה במהלך האינתיפאדה הראשונה. הוא זוכה מחמת הספק.

במהלך תקופת יחסיהם, שנמשכה שנתיים, סבלה רוגל מגילויי אלימות משמן וביקשה להיפרד ממנו, אולם הוא לא הניח לה והטריד אותה ללא הפסק, עד שהתבקש לא להגיע לקיבוצה.[דרושה הבהרה]

במוצאי שבת, בליל 29 ביוני 1991, הגיע שמן לשער הגולן והצליח להיכנס ליישוב מכניסה אחורית. הוא חדר לדירתה של רוגל וירה בה למוות בשנתה. גופתה התגלתה על ידי אמה למחרת בבוקר.[1]

ההליכים המשפטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את שמן ברציחתה של רוגל וגזר עליו מאסר עולם. שמן הגיש ערעור לבית המשפט העליון, בטענה שבזמן ביצוע הרצח סבל מאי שפיות זמנית, ולכן יש להקל בעונשו.

בית המשפט העליון החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, שם הוא נדון בפני השופטים יהודה אברמוביץ, גדעון גינת ומרדכי הס. גזר-הדין מיום 2.3.1998 נכתב על ידי השופט גדעון גינת בהסכמת הנשיא אברמוביץ והשופט הס. פסיקתם הייתה שיש להותיר את העונש על כנו.

בעקבות זאת ערער שמן פעם נוספת לבית המשפט העליון. פסק הדין, שנכתב על ידי השופטת טובה שטרסברג-כהן בהסכמת השופטים אילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי, ניתן ביום 29.01.2002. בהחלטתם לדחות את הערעור כתבו השופטים:

אין למערער כל עילה להפחתת עונש מאסר העולם שהושת עליו. הרצח הנפשע שביצע מצטרף לאותם מקרים אומללים וטראגיים בהם גבר שאינו מוכן להשלים עם ניתוק הקשרים עמו על ידי בת זוגו, בוחר, בקור רוח, לקפד את פתיל חייה.[2]

ריצוי המאסר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 המליצה הוועדה לקציבת מאסרי עולם לנשיא המדינה שמעון פרס לקצוב את עונשו של שמן ל-30 שנות מאסר. משפחתה של רוגל ניהלה מאבק נוכח המלצה זו ואף הציגה מידע לפיו במהלך חופשה ממאסרו הכה שמן את בת הזוג שלו לעיני בנם המשותף. הנשיא החליט לבסוף לקצוב את עונשו ל-36 שנות מאסר.[3]

בשנת 2019 הגיש שמן בקשה לוועדת השחרורים לשחרור מוקדם, אך הדיון בבקשה נדחה בשנה על מנת ששמן ישלים את הליך השיקום.[4] ביוני 2020 נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם.[5] בשנת 2023 שוב הגיש בקשה לוועדת השחרורים לשחרור מוקדם. ב-18 בדצמבר 2023, החליטה ועדת שחרורים מיוחדת במקום מושבה בבית הסוהר צלמון, לקבל את בקשתו של שמן והורתה על שחרורו המוקדם. בתאריך 10 בינואר 2024 הפך בית המשפט המחוזי בנצרת את החלטת וועדת השחרורים המיוחדת, וקבע כי שמן ימשיך לרצות את מאסרו. בית המשפט קיבל את עמדתה של משפחתה של הנרצחת כי ראוי מבחינה מוסרית שירצה את כל תקופת מאסרו. הוא צפוי להשתחרר מהכלא לאחר ריצוי עונשו המלא בשנת 2027.

בשנת 1998 הפיקה הבמאית נילי טל סרט תיעודי על הפרשה, בשם "עזה כמוות". בית המשפט המחוזי התיר לה, בהסכמת הצדדים, בפעם הראשונה מאז משפט אייכמן, לצלם בזמן אמת את המשפט.

בשנת 2022 יצא שיר לזכרה הנקרא "העיניים של עינב" שנכתב והולחן על ידי אלעד שודלר וביצעה אותו הזמרת סי היימן.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]