שער הגולן
 מגדל המים בשער הגולן
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | עמק הירדן |
| גובה ממוצע[1] | -195 מטר |
| תאריך ייסוד | 1937 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2021[1] | |
| - אוכלוסייה | 527 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -2.6% בשנה |
(למפת עמק בית שאן רגילה)   שער הגולן  באדום - שער הגולן בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
5 מתוך 10 |
| http://www.shaar-hagolan.co.il | |
שַׁעַר הַגּוֹלָן הוא קיבוץ המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי ונמצא מדרום לכנרת ליד נהר הירדן וליד נהר הירמוך, ושייך למועצה אזורית עמק הירדן. שמו ניתן לו משום מיקומו, המהווה מעין שער כניסה לאזור רמת הגולן.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצת המייסדים עין הקורא שכללה עולים מצ'כיה ופולין התארגנה בשנת 1930 באזור ראשון לציון. ב-21 במרץ 1937 עלו על הקרקע כאחד מיישובי חומה ומגדל. במרץ 1938 היו בשער הגולן 105 חברים ו-22 ילדים, כאשר חלק נוסף של הקבוצה עדיין שהה בראשון לציון. 15 חברים עסקו בחקלאות, 10 בעבודות חוץ והשאר בבניין ותחזוק הקיבוץ[3]. במאי 1945 פשט ארבה על שדות הקיבוץ[4]. במרץ 1947 הציבה קופת חולים רופא בשער הגולן ובוטל הצורך ללכת לאפיקים לקבלת טיפול רפואי[5].
ב-15 במאי 1948 בבוקר, מיד לאחר הקמת מדינת ישראל, הותקפו שער הגולן ומסדה על ידי הצבא הסורי. טנקים סוריים התקרבו אחר הצהריים אל עמדת המים הקדמית בה שהו 8 לוחמים והרסו אותה בפגזי תותח דו-ליטראות. 5 מהלוחמים נהרגו במקום ועוד אחד נהרג בעת הבריחה למתחם הקיבוץ. העיראקים ששהו בנהריים תקפו מדרום והשמידו את מכון המים הישן. מגדלי המים בתוך שער הגולן ומסדה נהרסו על ידי תותחי הסורים והקיבוצים נותרו בלי מים. במהלך הלילה הלכו חברי הקיבוץ לאפיקים להביא מים וכדי חלב[6].
הקיבוץ היה נתון להפגזות בלתי פוסקות שגרמו להרס רב ולא הותירו בית אחד עם גג על כנו. הילדים, הזקנים והפצועים רוכזו במקלט היחיד של הקיבוץ. בלילה הראשון פונו הילדים עד גיל 4 לחיפה. בלילה השני פונו ילדי בית הספר היסודי. לאחר ארבעה ימי לחימה, ב-18 במאי 1948, ניצלו מגיני שער הגולן הפוגה בקרבות, פינו את הקיבוץ ועברו לאפיקים ובית זרע. הצבא הסורי נכנס לקיבוץ והוא נבזז ונהרס. ב-24 במאי שבו חברי הקיבוץ למקום והתחילו בשיקום הקיבוץ ובנייתו מחדש[7]. נטישת הקיבוץ גררה ביקורת מצד הממסד הישראלי[8]. היישוב לא קיבל את נס הקוממיות כאשר ניתן לשאר היישובים ורק לאחר שנים רבות ומאבקים רבים הוא ניתן לו[9][10][11]
ערך מורחב – קרב עמק הירדן
הקיבוץ המשיך לסבול ממעשי חבלה ומיקוש, של מסתננים מן הגבול הסורי, עד למלחמת ששת הימים. באחד מאירועי החבלה הבולטים, אשר אירע ב-8 באוקטובר 1966, נהרגו 4 שוטרי משמר הגבול שעה שרכבם עלה על מוקש בפרדסי המשק, שעה שהיו בדרכם לבדוק אתר של פיצוץ שני מטעני חבלה אחרים אשר הרסו עגלת טרקטור ומחסן כלים[12].
בשנת 1991 התרחש בקיבוץ רצח עינב רוגל.
מוזיאון התרבות הירמוכית ע"ש יהודה רות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרבת שער הגולן נמצא בשנות ה-40 של המאה ה-20 אתר ארכאולוגי שבו זוהתה התרבות הירמוכית. האתר נמצא על ידי חבר הקיבוץ. בקיבוץ הוקם מוזיאון התרבות הירמוכית ע"ש יהודה רות שהיה המוזיאון הפרה-היסטורי הראשון בישראל. במוזיאון ממצאים שנמצאו בחפירות באתר.
חברי קיבוץ ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרים רות - סופרת ילדים.
חיים ברקני - מלחין, מעבד ומנצח.
יוסף נצר - פזמונאי ובמאי.
הניה רבינוב – קשישת הקיבוצניקיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניה רבינוב הגשימה את חלומה הציוני, הייתה ממקימי קיבוץ שער הגולן, והייתה ותיקת חברי הקיבוצים בישראל. הלכה לעולמה ב-29 בינואר 2021 בגיל 110, (שלושה חודשים בלבד לפני יום הולדתה ה-111)[13][14].
 |
|---|
|
|
|---|
|
|
|---|
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שער הגולן- סיפור מקומי - שער הגולן, סיפור התפתחות קיבוץ שער הגולן על גבי ציר זמן באמצעות תמונות, מסמכים וסרטונים
- שער הגולן באתר הרשות לפיתוח הגליל
- אפרים תלמי, 7 שנים לשער הגולן, דבר, 15 ביוני 1944
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על מבנה חדר האוכל, באתר 'חלון אחורי', 1 ביולי 2015
חמש עשרה שנה לשער הגולן, יומני כרמל, 1952 (התחלה 5:24)
נעה שפיגל, חברי הקיבוץ שננטש במלחמה מתגייסים להציל את כבודם האבוד, באתר הארץ, 3 במרץ 2017- אוסף בן 300 תצלומים היסטוריים של שער הגולן, הארכיון הציוני
- חילופי מכתבים בדבר תלונה כי תושבי מסדה ושער הגולן מתאמנים באש חיה לכיוון שטח ירדן, 1948, גנזך המדינה
- גילוי דעת של הרבנות הראשית לארץ ישראל בדבר "קו דתי" בשער הגולן, 1944, גנזך המדינה (עמוד 22 בקישור)
- יעל אלנתן, מול עדשת המצלמה, התמודדו חברי 'שער הגולן' עם פצעי מלחמת העצמאות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 באפריל 2018
- אסף אגין, נטישה - פרשת עמידתם ונפילתם של שער הגולן ומסדה במלחמת העצמאות - מאי 1948, עלי זית וחרב ד', תשס"ב, עמ' 205–271
- עופר אדרת, הניה רבינוב, ממייסדי שער הגולן, מתה בגיל 110, באתר הארץ, 31 בינואר 2021
שער הגולן (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אפריל 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ עין הקורא (שער הגולן), דבר, 8 במרץ 1938
- ^ ארבה בעמק הירדן, דבר, 24 במאי 1945
- ^ שער הגולן - אזור רפואי נפרד, דבר, 23 במרץ 1947
- ^ אפרים תלמי, מערכת שער הגולן, דבר, 13 במאי 1948
- ^ נתן דונביץ, עברנו להתקפה בחזית צמח, על המשמר, 26 במאי 1948
- ^ שלמה טנאי, מה קרה במסדה ושער הגולן?, הארץ, 13 במאי 1949
- ^ תיאור וניתוח מפורט של מאמצי ההנצחה של קיבוץ שער הגולן מופיעים בעבודת הדוקטורט של נדב מולצ'דסקי: Nadav G. Molchadsky (2015), "Living in the Shadow of Shame: Masada and Sha'ar ha-Golan," in History in the Public Courtroom: Commissions of Inquiry and Struggles over the History and Memory of Israeli Traumas (Ph.D. Dissertation, University of California, Los Angeles), pp. 76-118.
- ^ אלי אשכנזי, לא התאבדנו למען המולדת, אז מה?, באתר הארץ, 6 באפריל 2006
- ^ נעה שפיגל, חברי הקיבוץ שננטש במלחמה מתגייסים להציל את כבודם האבוד, באתר הארץ, 3 במרץ 2017
- ^ יעקב ארז, 4 שוטרים ממשמר הגבול נהרגו הלילה בעלות מכוניתם על מוקש בשער-הגולן, מעריב, 9 באוקטובר 1966
- ^ עדי חשמונאי, בגיל 110: נפטרה ותיקת הקיבוצניקים, באתר ישראל היום, 30 בינואר 2021
- ^ הניה רבינוב, ותיקת חברי הקיבוצים בישראל נפטרה בגיל 110, באתר דבר העובדים בארץ ישראל
| ||||||||||||||
