נשיא מדינת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נשיא המדינה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נשיא מדינת ישראל
נס הנשיא משופר.JPG
Reuven Rivlin as the president of Israel.jpg
נשיא מדינת ישראל הנוכחי, ראובן ריבלין
איוש נוכחי:
ראובן ריבלין
מאז 28 ביולי 2014
דרכי מינוי היבחרות בכנסת
תחום שיפוט ישראלישראל  ישראל
מעון משכן הנשיא, ירושלים
מושב המשרה ירושלים, ישראל
משך כהונה קצוב 7 שנים
ייסוד המשרה 16 בפברואר 1949
איוש ראשון חיים ויצמן
president.gov.il
סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל

הנָשִׂיא במדינת ישראל הוא ראש המדינה. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, תפקידו של הנשיא ייצוגי וסמלי בעיקרו, והוא נותן ביטוי לאחדות העם. סמכויותיו ומעמדו של הנשיא מוגדרים בחוק יסוד: נשיא המדינה.

בעקבות שינוי בחוק ב-1998, הנשיא נבחר על ידי הכנסת לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים. לפני השינוי, תקופת הכהונה הייתה בת חמש שנים עם אפשרות להאריכה בחמש שנים נוספות.

סמכויות הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנשיא סמכויות אחדות בתחום הטקסי, כגון חתימה על חוקים, הסמכת שגרירים של ישראל, קבלת כתבי האמנה של שגרירים זרים וחתימה על אמנות בין ישראל למדינות אחרות. הנשיא משתתף בטקסים רשמיים של המדינה ומייצג אותה כלפי חוץ.

עם זאת, לנשיא מספר סמכויות מעשיות, שהבולטת בהן היא הסמכות לחון אסירים ולקצוב את עונשם של אסירי עולם. בדרך כלל זהו הליך מנהלי שגרתי, אך לעיתים הנשיא בוחר אחרת, לרוב מפני שנקלע ללחצים פוליטיים עזים לשחרורם של אסירים מסוימים, כגון יהודים שהורשעו בטרור ומחבלים פלסטינים במסגרת עסקות חילופי שבויים.

סמכות נוספת בידי נשיא המדינה המעוגנת בחוק יסוד: הממשלה היא להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת (בדרך כלל ראש הסיעה הגדולה ביותר בכנסת) כשנדרשת הקמת ממשלה חדשה: לאחר בחירות, לאחר הבעת אי אמון בממשלה ולאחר התפטרות הממשלה או ראש הממשלה. סמכות זו, המוכרת ברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות, יש בה שיקול דעת והיא נעשית לאחר התייעצות עם סיעות הכנסת ולפי הערכה אישית של הנשיא מיהו בעל הסיכויים הטובים ביותר להקמת ממשלה.

נשיא המדינה גם ממנה את נגיד בנק ישראל בהמלצת ממשלת ישראל לתקופה של חמש שנים על פי חוק בנק ישראל. מינוי הנגיד על ידי הנשיא ולא על ידי הממשלה ישירות נועד לאותת על עצמאות הבנק מהממשלה.

מעבר לסמכויות הניתנות לנשיא בחוק, מעמדם של הנשיאים מאפשר להם ליזום מיזמים שונים ולגייס להם כספי תרומות. כמקובל בעולם, גם הנשיאים הישראליים הקימו קרנות מלגות, לתמיכה במיזמים ציבוריים (כמו סיוע לנכים ולמדענים) שהנשיא המכהן הופקד על ניהולן. בשנת 2011 קבע מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שהנשיא משה קצב חרג מהניהול התקין של כספי בית הנשיא והנהיג הפקרות תקציבית, בזבז את ההון של קרנות אלה והביא לסגירתן[1].

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכויות נשיא המדינה בישראל מעוגנות ברובן בחוק יסוד: נשיא המדינה משנת 1964. טרם חקיקת חוק היסוד, עוגנו סמכויותיו בחוק המעבר, התש"ט–1949 ובחוק כהונת נשיא המדינה, התשי"א–1951. חוק יסוד: נשיא המדינה התקבל בשנת 1964, לאחר שהועלה כהצעת חוק ממשלתית בשנת 1963, וביטל את רוב ההסדרים שנקבעו לגבי מוסד הנשיאות בחוקים קודמים. אף על פי שחוק היסוד לא שינה באופן מהותי את סמכויותיו של נשיא המדינה, הוא עורר מחלוקות שונות בעת הדיונים בכנסת הן לגבי העובדה כי חוק היסוד הוגש כהצעת חוק ממשלתית ולא על ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט כפי שנקבע בהחלטת הררי, והן בשל האופי המצומצם יחסית של סמכויותיו.

דיני הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירה, נבצרות, הדחה וחסינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בחירת נשיא מדינת ישראל

כל אזרח ישראלי כשיר להיות מועמד לנשיא המדינה, בתנאי שלפחות עשרה חברי כנסת יתמכו במועמדותו. מי מבין המתמודדים שקיבל את קולותיהם של לפחות 61 מבין כל חברי הכנסת, נבחר לנשיא. הבחירה לנשיא מתבצעת באופן חשאי. חוק יסוד: נשיא המדינה מסדיר את הליכי הבחירה המדויקים.

אם נבצר מהנשיא למלא תפקידו דרך ארעי, או שהוא נמצא מחוץ לגבולות המדינה, ממלא את מקומו יושב ראש הכנסת. כאשר הנשיא מעוניין להכריז על נבצרות זמנית (למשל בזמן מחלה שמונעת ממנו למלא את תפקידו) הוא צריך להעביר בקשה לכנסת, ורק לאחר קבלת בקשתו בידי ועדת הכנסת הוא יכנס למעמד זה.

הכנסת רשאית, ברוב של שלושה רבעים מחבריה (90 מחבריה), להדיח את הנשיא אם מצאה שהתנהגותו אינה הולמת את מעמדו. כדי להתחיל תהליך הדחה יש להגיש קובלנה על ידי לפחות עשרים חברי כנסת. הקובלנה חייבת להיות מנומקת והיא תועבר ללא דיחוי לידי נשיא המדינה. כדי לקבל החלטה להדחת נשיא יש צורך ברוב של שלושה רבעים מחברי ועדת הכנסת (19 מתוך 25 חברי הוועדה). לנשיא או לבא כוחו יש זכות לסתור את הקובלנה בוועדת הכנסת וגם במליאת הכנסת.

לנשיא יש חסינות מוחלטת בכל הקשור לתפקידו, ואין הוא חייב למסור בעדות מידע שנודע לו כחלק ממילוי תפקידו כנשיא גם לאחר תום תקופת כהונתו. כמו כן יש לנשיא, כל זמן שהוא מכהן, חסינות פרוצדורלית מוחלטת – לא ניתן להעמידו לדין פלילי ולא ניתן לעוצרו. היה ונוצר צורך לגבות ממנו עדות, ניתנת לנשיא הזכות לקבוע את מקום מסירת העדות ומועדה.

נשיא בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק יסוד נשיא המדינה, בסעיף 23(א'), נכתב כך:

נתפנה מקומו של נשיא המדינה וכל עוד נשיא המדינה החדש לא התחיל לכהן, יכהן יושב ראש הכנסת כנשיא המדינה בפועל.

בהמשך (בסעיף ג') נקבע שיו"ר הכנסת ימלא את תפקידי הנשיא והוא בעל סמכויות, כאשר היו"ר צריך להודיע ברשומות על התפנות משרתו של הנשיא ועל תחילת כהונתו שלו (סעיף 24).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב מחלתו, הודיע חיים ויצמן על חוסר יכולתו לכהן כנשיא ועל כן יוסף שפרינצק, ששימש כיו"ר הכנסת, החל לכהן כנשיא בפועל ב-11 בדצמבר 1951 . שפרינצק כיהן כנשיא בפועל משך כמעט שנה שלמה, עד בחירתו של יצחק בן צבי לנשיא, ב-8 בדצמבר 1952. במהלך תקופה זו שפרינצק מילא באופן נמרץ את תפקידו כנשיא בפועל. הסיבה לכך היא שויצמן החל לכהן כנשיא כשכבר היה חולה ואף היה מאוכזב מהתפקיד הטקסי שיצר עבורו דוד בן-גוריון. לעומת ויצמן, עבור שפרינצק זו הייתה קפיצת מדרגה פוליטית.

הכהונה הבאה של נשיא בפועל הייתה קצרה יותר. קדיש לוז, שכיהן כיו"ר הכנסת בכנסות ה-4 ה-5 וה-6, כיהן גם הוא כנשיא בפועל, לאחר פטירתו של יצחק בן צבי במהלך כהונתו. בן צבי נפטר ב-23 באפריל 1963; תהליך הבחירה של הנשיא הבא (זלמן שזר) ארך זמן, ולוז כיהן כנשיא כמעט חודש ימים עד ה-21 במאי 1963.

במהלך כהונתו של שזר התקבלה לראשונה החלטת ועדת הכנסת למנות ממלא מקום ליו"ר הכנסת מבין סגניו, על מנת שמקרי העדרות משותפת של הנשיא ויו"ר הכנסת מהמדינה לא יותירו את מדינת ישראל ללא ראש מדינה נוכח. דבורה נצר הייתה הראשונה להיבחר למעמד זה וכיהנה בתפקיד למשך יממה בנובמבר 1968. מסורת זו מתקיימת מאז, על פיה בהיעדרו של יו"ר הכנסת בוחרת ועדת הכנסת כממלא מקומו את סגן יו"ר הכנסת המכהן מטעם מפלגתו של היושב ראש.

עקב התפטרותו של עזר ויצמן בעקבות פרשה בה הסתבר כי הוא קיבל סכומי כסף גדולים מאיש עסקים מבלי שדיווח על כך, נכנס יו"ר הכנסת אברהם בורג לתפקיד מיום התפטרותו (13 ביולי 2000) ועד לבחירתו של משה קצב לתפקיד (ב-1 באוגוסט). אולם קצב עצמו התפטר גם הוא (ב-1 ביולי 2007) ומילאה את מקומו דליה איציק עד לבחירתו של שמעון פרס ב-15 ביולי. איציק כיהנה כממלאת מקום נשיא המדינה במשך כחצי שנה קודם לכן, עקב נבצרותו הזמנית של קצב מתפקידו.

נבצרות זמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשכת הנשיא

בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק יסוד נשיא המדינה סעיף 23(ב') מצוין:

בתקופה שנשיא המדינה הפסיק זמנית למלא תפקידו ולהשתמש בסמכויותיו יכהן יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה.

בהמשך (בסעיף ג') נקבע כי יו"ר הכנסת ימלא את תפקידי הנשיא והוא בעל סמכויות, כאשר היו"ר צריך להודיע ברשומות על התפנות משרתו של הנשיא ועל תחילת כהונתו שלו (סעיף 24). כאשר הנשיא יוצא מחוץ לגבולות המדינה (דבר המחייב את אישור הממשלה) צריך ראש הממשלה לפרסם ברשומות על יציאתו ועל שובו.

נבצרות זמנית בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כחצי שנה, מינואר עד ה-1 ביולי 2007, כיהנה דליה איציק כממלאת מקומו של הנשיא משה קצב, עד התפטרותו וכניסתה לתפקיד כנשיאה בפועל. קצב, אשר נדרש לאישור ועדת הכנסת, ביקש בינואר 2007 לאשר את נבצרותו בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על כוונה להגיש כנגדו כתב אישום. נבצרות זו נמשכה כחצי שנה. קודם לתקופת נבצרות זו, נרשמה נבצרות קצרה של כ-16 שעות בספטמבר 2006, אשר גם בה כיהנה דליה איציק כממלאת מקום נשיא המדינה. היה זה ביום השבעתה של דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון.

המשמעות הייצוגית של בחירת האישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעותו הייצוגית והסמלית של תפקיד זה הביאה לכך שעל אף שהבחירה נעשית על ידי פוליטיקאים, נבחרת לתפקיד אישיות בעלת שיעור קומה, שזכתה לאהדה רבה בכל שדרות העם, ולכן אפשר לחנך את הדור הצעיר לאורה. בהתאם לעיקרון זה נבחרו לתפקיד אנשים בעלי תרומה בולטת למימוש החזון הציוני, כאלה שמלבד מעורבות בחיים הציבוריים גם הגיעו להישגים מיוחדים בתחומים נוספים. כך נבחרו לתפקיד אנשי מדע בעלי שם עולמי (חיים ויצמן ואפרים קציר), אלופי צה"ל בעלי קול ייחודי (חיים הרצוג ועזר ויצמן), מלומדים ואנשי רוח (יצחק בן צבי, זלמן שזר ויצחק נבון).

בקדנציות האחרונות נבחרו לתפקיד פוליטיקאים, למרות הצעות חוק שונות שניסו למנוע זאת, על מנת למנוע מתפקיד זה להפוך לפוליטי. בחירתו של עזר ויצמן לתפקיד נשיא המדינה בשנת 1993 היוותה את הנקודה בה החלה מגמה זו, ואחריו נבחרו משה קצב, שמעון פרס לאחר 48 שנות פוליטיקה בכנסת, ורובי ריבלין.

תפקיד נשיא המדינה הוא בדרך כלל התפקיד האחרון בקריירה הפוליטית. יוצא דופן היה יצחק נבון, שביקש לנצל את הפופולריות שצבר במהלך כהונתו הראשונה כנשיא, פרש מהתמודדות על תקופת כהונה שנייה ושאף לקבל לידיו את מנהיגות מפלגת העבודה והמערך בבחירות לכנסת האחת עשרה.

תקציב מוסד הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014, עמד התקציב השוטף של המוסד על 57 מיליון שקלים[2] (לא כולל רכיבים סמויים כמו רנטה – הכסף אותו מפסידה המדינה, כשהיא מקצה עבור משכן הנשיא כעשרה דונם בשכונת טלביה – אחת משכונות המגורים היקרות ביותר במדינת ישראל, במקום למכור או להשכיר את המתחם). מרכיבים אחדים תקציב מוסד הנשיאות:

  • משכורות ותנאי הפרישה של עובדי המוסד
  • העלות התפעולית של המוסד
    • עלות תחזוקת מבנה משכן הנשיא והגן הנלווה לו, כולל ארנונה לעיריית ירושלים על מבני המשכן, הממוקמים בשכונה היקרה ביותר בעיר
    • עלות הטקסים והאירועים הנערכים על ידי הנשיא
    • נסיעות, כולל נסיעות פמליית הנשיא לחוץ לארץ (לחיים הרצוג, למשל, היו טיסות רבות לחו"ל)
  • עלות פרטי האמנות הפזורים במשכן הנשיא ועלות אחזקתם.
  • עלות חיילי צה"ל אחדים שעובדים במוסד
  • עלות אבטחת המשכן והנשיא

משכורת הנשיא ותנאי פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לסעיף 16 לחוק-יסוד: נשיא המדינה נקבעת משכורתו של נשיא המדינה על ידי ועדת הכספים של הכנסת. קביעה זו ניתנה בהחלטת משכורת נשיא המדינה, התשמ"ב–1982. ב-1 ביולי 2013 נקבעה משכורת הנשיא ל-50,315 ש"ח לחודש[3]. משכורת זו מתעדכנת בהתאם לשינויים בשכר הממוצע במשק.

בהתאם לסעיף 1 לחוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, תשכ"ט–1969, תנאי הפרישה של הנשיא נקבעים אף הם על ידי ועדת הכספים, והם ניתנו בהחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נשיא המדינה ושאיריו), התשמ"א–1981[4]. תנאים אלה כוללים:

חמישה מפסלי הראש של נשיאי ישראל לשעבר בבית הנשיא, 2016
  • פנסיה חודשית בסכום 70% ממשכורת הנשיא, מיום פרישתו של הנשיא (גם אם טרם הגיע לגיל פרישה) לכל ימי חייו, ולאלמנתו אחריו לכל ימי חייה. אם הנשיא לשעבר זכאי לפנסיה נוספת מקופה ציבורית, לא תעלה הפנסיה הכוללת המשולמת לו על משכורתו כנשיא. שיעור הפנסיה חריג לטובה, משום ששר צובר, במשך 7 שנים, פנסיה של 14% בלבד.
  • לנשיא לשעבר ולבני משפחתו, לשאירי נשיא ולשאירי נשיא לשעבר יינתנו שירותים רפואיים ואשפוז באותם תנאים ובאותו היקף שהיו זכאים להם בעת כהונת הנשיא.
  • נשיא לשעבר, אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאים לטלפון בדירתם, והוא יותקן על חשבון אוצר המדינה. נשיא לשעבר זכאי לתשלום של הוצאותיו בעבור החזקה ושימוש בטלפון סלולרי ובטלפון שהותקן בדירתו (אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאיות לתשלום זה במשך תקופה של שמונה עשר חודשים מיום פטירתו של הנשיא או הנשיא לשעבר).
  • נשיא לשעבר זכאי לדיור בדירת שרד ולרכב צמוד עם נהג במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. אם נפטר במשך תקופת הזכאות, זכאית אלמנתו לזכויות אלה עד לסיום שבע השנים.
  • נשיא לשעבר זכאי, לצורך פעילותו הציבורית, לתקציב לשירותי משרד, במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. זכות זו אינה נשללת, גם אם מצבו הרפואי של הנשיא לשעבר אינו מאפשר לו לנהל משרד.

התנאים המפורטים לעיל נקבעו במהלך כהונתו של הנשיא משה קצב, והם תקפים החל מכהונתו של שמעון פרס כנשיא. ביחס לכהונתם של נשיאים קודמים ושאיריהם חלים תנאים טובים יותר[5].

בעקבות החשדות למעשים פליליים שהועלו נגד הנשיא קצב, החליטה ועדת הכספים בשנת 2007, שמנשיא לשעבר שהורשע בעבירה שיש עמה קלון נשללות כל הזכויות הנ"ל, מלבד הזכות לפנסיה חודשית ולשירותים רפואיים[6].

נכון לשנת 2013, בית הנשיא משלם פנסיה נשיאותית לארבעה נשיאים לשעבר או אלמנותיהם. תשלומים אלה הם אחד ממרכיבי התקציב המרכזיים של בית הנשיא.

נשיאי מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נס הנשיא משופר.JPG
נשיאי מדינת ישראל
מס. דיוקן שם

(תקופת חיים)

מפלגה תקופת כהונה מערכות

בחירות

תאריך עברי תאריך לועזי
1 חיים ויצמן-JNF039525.jpeg חיים ויצמן

(1874-1952)

הציונים הכלליים י"ח בשבט ה'תש"ט כ"ו בחשוון ה'תשי"ב 17 בפברואר 1949 25 בנובמבר 1951 1949
כ"ו בחשוון ה'תשי"ב כ"א בחשוון ה'תשי"ג 25 בנובמבר 1951 9 בנובמבר 1952 1951
2 Yitzhak Ben-Zvi.jpg יצחק בן-צבי

(1884-1963)

מפא"י כ"ח בכסליו ה'תשי"ג ג' בחשוון ה'תשי"ח 16 בדצמבר 1952 28 באוקטובר 1957 1952
ג' בחשוון ה'תשי"ח ב' בחשוון ה'תשכ"ג 28 באוקטובר 1957 30 באוקטובר 1962 1957
ב' בחשוון ה'תשכ"ג כ"ט בניסן ה'תשכ"ג 30 באוקטובר 1962 23 באפריל 1963 1962
3 Shazar.jpg זלמן שזר

(1889-1974)

מפא"י כ"ז באייר ה'תשכ"ג כ"ו באדר ה'תשכ"ח 21 במאי 1963 26 במרץ 1968 1963
כ"ו באדר ה'תשכ"ח כ"ב באייר ה'תשל"ג 26 במרץ 1968 24 במאי 1973 1968
4 EKatzir771.jpg אפרים קציר

(1916-2009)

המערך

העבודה

כ"ב באייר ה'תשל"ג כ"ב באייר ה'תשל"ח 24 במאי 1973 29 במאי 1978 1973
5 Yitzhak Navon 1.jpg יצחק נבון

(1921-2015)

המערך

העבודה

כ"ב באייר ה'תשל"ח כ"ב באייר ה'תשמ"ג 29 במאי 1978 5 במאי 1983 1978
6 Chaim-herzog.jpg חיים הרצוג

(1918-1997)

המערך

העבודה

כ"ב באייר ה'תשמ"ג ה' באדר ה'תשמ"ח 5 במאי 1983 23 בפברואר 1988 1983
ה' באדר ה'תשמ"ח כ"ב באייר ה'תשנ"ג 23 בפברואר 1988 13 במאי 1993 1988
7 פרופ' שלמה אקשטיין ועזר ויצמן (24519769611) (cropped).jpg עזר ויצמן

(1925-2005)

העבודה כ"ב באייר ה'תשנ"ג ו' באדר ה'תשנ"ח 13 במאי 1993 4 במרץ 1998 1993
ו' באדר ה'תשנ"ח ה' בתמוז ה'תש"ס 4 במרץ 1998 13 ביולי 2000 1998
8 Moshe Katsav, by Amir Gilad.JPG משה קצב

(1945-)

הליכוד כ"ט בתמוז ה'תש"ס ט"ו בתמוז ה'תשס"ז 1 באוגוסט 2000 1 ביולי 2007 2000
9 Shimon Peres by David Shankbone.jpg שמעון פרס

(1923-2016)

קדימה כ"ט בתמוז ה'תשס"ז כ"ו בתמוז ה'תשע"ד 15 ביולי 2007 24 ביולי 2014 2007
10 Reuven Rivlin as the president of Israel.jpg ראובן ריבלין

(1939-)

הליכוד כ"ו בתמוז ה'תשע"ד מכהן 24 ביולי 2014 מכהן 2014

נשיא בפועל ונבצרות זמנית:

  • יוסף שפרינצק - שפרינצק כיהן כנשיא בפועל כמעט שנה. בעקבות מחלתו הקשה של הנשיא חיים ויצמן, כיהן יוסף שפרינצק כממלא מקום נשיא המדינה, החל מ-11 בדצמבר 1951. בעקבות מותו של חיים ויצמן ב-9 בנובמבר 1952, כיהן שפרינצק כנשיא המדינה בפועל, וזאת עד לכניסתו של יצחק בן צבי לתפקיד הנשיא ב-8 בדצמבר באותה שנה.
  • קדיש לוז - לוז כיהן כנשיא המדינה בפועל כמעט חודש בין פטירתו של נשיא המדינה יצחק בן-צבי ב-23 באפריל 1963 לבין תחילת כהונתו של זלמן שזר ב-21 במאי באותה שנה.
  • דבורה נצר - בנובמבר 1968 מונתה נצר להיות נשיאה בפועל למשך יום אחד, שהייתה דאז סגנית יושב ראש הכנסת למלא את תפקידו של זלמן שזר בזמן שנסע לחו"ל ויושב ראש הכנסת, קדיש לוז נעדר מהארץ.
  • אברהם בורג - בורג זכה לכהן כנשיא המדינה בפועל כמעט חודש, בתקופה שבין התפטרותו של עזר ויצמן ב-13 ביולי 2000 לבין תחילת כהונתו של משה קצב ב-1 באוגוסט אותה שנה.
  • דליה איציק - ב-14 בספטמבר 2006 נרשמה נבצרות קצרה של 16 שעות. היה זה ביום השבעתה של דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון. דליה איציק כיהנה כממלאת מקום נשיא המדינה בזמן זה וקיימה את ההשבעה. איציק כיהנה כנשיאה בפועל במשך חצי שנה (25.01.2007 – 1.7.2007) בעקבות נבצרותו של משה קצב. לאחר שקצב התפטר איציק כיהנה כנשיאה בפועל 15 ימים נוספים (1.7.2007 – 15.7.2007), עד כניסתו של שמעון פרס לתפקיד.
  • מגלי והבה - בכנסת השבע עשרה כיהן והבה כממלא מקום נשיא המדינה במשך שלושה ימים, החל מ-8 ביולי 2007, זאת לאחר שלרגל נסיעתה לחו"ל, מילא את מקומה של יושבת ראש הכנסת דליה איציק, שמילאה באותה העת את מקומו של הנשיא הנבצר משה קצב. בכך היה והבה לזמן קצר ממלא מקום נשיא המדינה הלא-יהודי (הדרוזי) הראשון של מדינת ישראל[7]. במהלך תקופה זו והבה לא ביצע כל פעולה הנגזרת מתפקידו כנשיא.

ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן ריבליןשמעון פרסמשה קצבעזר ויצמןחיים הרצוגיצחק נבוןאפרים קצירזלמן שזריצחק בן צביחיים ויצמן

מועמדים שלא נבחרו לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נשיא מדינת ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נס הנשיא משופר.JPG נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמן יצחק בן-צבי זלמן שזר אפרים קציר יצחק נבון
19491952 19521963 19631973 19731978 19781983
חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב שמעון פרס ראובן ריבלין
19831993 19932000 20002007 20072014 2014 - מכהן