רקטת כתף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטול רקטות כתף מדגם RPG-7.
מטול רקטות כתף נגד מבנים מדגם מפצח (MATADOR) תוצרת ישראל.
חייל אמריקני יורה רקטה נגד טנקים ממטול רקטות מדגם M-136 AT-4. שימו לב לרשף הנוצר מהמפלט האחורי של הכלי.
חייל צה"ל נושא מטול אימון (תת"ק) של "מפצח האגוזים" MATADOR.
חייל אמריקאי נושא מטול M-72 LAW. פירוש השם הוא Light Anti-tank Weapon, אך כושר החדירה הנמוך של הרקטה הופך אותה ללא יעילה נגד טנקים וכלי רכב קרביים משוריינים מודרניים. עם זאת, היא זולה, קלה ופשוטה לתפעול וניתן להשתמש בה באופן נרחב נגד מטרות פחות איכותיות.

רקטת כתףאנגלית: Rocket-propelled grenade, בראשי תיבות נפוצים: RPG) היא רקטה המשוגרת ממטול כתף (רב-פעמי, כמו ה-RPG-7, או חד-פעמי, כמו הלאו M-72) הנישא על ידי לוחם בודד. רקטות הכתף קלות וזולות יחסית ולכן משמשות לתקיפת מגוון רב של מטרות קרקעיות - החל במבנים וכלי רכב "רכים", עבור בחי"ר מבוצר וכלה ברכב קרבי משוריין.

היסטורית, רקטות הכתף פותחו כרקטות נ"ט שמטרתן לפגוע ולחדור טנקים ורכב קרבי משוריין. בשנים האחרונות פותחו רקטות כתף, כגון המטאדור ("מפצח האגוזים"), שייעודן העיקרי הוא פגיעה בביצורים, מבנים ופגיעה במחבלים המסתתרים בתוך מבנים באמצעות ראש קרב כפול במוד "מפתח קיר". חברת בסאלט הרוסית מייצרת ומשווקת רקטות נגד אדם המצוידות בראש קרבי תרמובארי (כגון ה-TBG-7V המשוגרת ממטול RPG-7). אף על פי שרקטות אלה אינן מיועדות ולרוב אינן מסוגלות לחדור טנקי מערכה מודרניים, בהיעדר מונח טוב יותר, מכונות אף הן "רקטות נגד טנקים".

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מטול רקטות: ההתקן המשגר את הרקטה. כולל צינור שיגור שגם מאחסן את הרקטה ("זביל"), הדק ומערכת כוונות.
  • הרקטה: התחמושת המשוגרת - רקטה המורכבת ממאיץ (מטען מאיץ ראשוני, "בוסטר"), מנוע רקטי וראש קרב. לעיתים היא מכונה "פצצת מטול" או בראשי תיבות: פצמ"ט.

מטול הרקטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו של המטול הוא לייצב את הרקטה בתחילת הירי, כך שתהיה מכוונת לפגיעה במטרה ובכך לאפשר למנוע הרקטי, או למטען מאיץ ראשוני (כמו ב-RPG-7), להקנות לרקטה מהירות קווית ראשונית בכיוון הנכון. לאחר שהרקטה עוזבת את המטול, בעירת המנוע הרקטי מספקת לה תאוצה ובדרך כלל סנפירי יצוב מספקים לה יציבות של מסלול המעוף.

ברוב מטולי הרקטות נגד טנקים שתוכננו כנשק אישי (להבדיל, לדוגמה, מרקטות נגד טנקים המשוגרות ממטול המוצב על כלי רכב או כלי טיס), מחזיק היורה את המטול על כתפו ומכוון באמצעות כוונת את המטול אל המטרה. בצידו האחורי של המטול קיים פתח המאפשר פליטה של הגזים הלוהטים הנוצרים בעת הירי, בתהליך המוסבר לעיל, ובכך להגן על היורה מפניהם. בעת הירי, הגזים הנפלטים מהפתח האחורי של המטול מסוכנים למי שניצב בטווח קרוב מדי מאחורי היורה.

ישנם מטולי רקטות מתכלים (המטול אינו משמש לירי רקטה נוספת לאחר השיגור ולאחריו הוא מושלך) כמו הלאו M72 וישנם מטולי רקטות רב פעמיים כמו ה-RPG-7 הסובייטי. מטולי רקטות רב-פעמיים הם כבדים יותר וקשיחים יותר מהמטולים המתכלים, מאחר שהם צריכים לעמוד בלחצי הגזים ובטמפרטורות הגבוהות שנוצרים עקב הירי, כדי לשמש לירי רקטות נוספות לאחר מכן. בין יתרונותיו של מטול מתכלה ניתן למנות משקל נמוך יותר (של רקטה+מטול), בדרך כלל עלות יצור נמוכה יותר, אפשרות לשימוש בזביל הרקטה (המיכל שבו מאוכסנת הרקטה) כמטול שיגור והאפשרות להיפטר ממשקל מיותר לאחר הירי. בין יתרונותיו של מטול רב-פעמי ניתן למנות אמינות תפעול גבוהה יותר ודיוק גבוה יותר בפגיעות הרקטה.

הרקטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט של רקטת PG-7V

הרקטה, שנקראת לעיתים פצצת מטול (פצמ"ט), היא התחמושת שמשגר המטול. היא מורכב ממנוע רקטי, לעיתים סנפירים לייצוב, וראש קרבי. הראש הקרבי הוא החלק ההורג של הרקטה וכולל מרעום וחימוש הנושא חומר נפץ המותאם למשימה שלשמה תוכננה הרקטה. לרוב רקטות הכתף יש ייעוד מוגדר (כגון נ"ט) וראש קרב שמתאים לכך, אך הן ורסטיליות וניתן להשתמש בהן גם למטרות אחרות.

להלן רשימה של ראשי הקרב הנפוצים בשימוש רקטות כתף:

  • ראש קרב נפיץ (HE): נושא חומר נפץ מרסק ומתאים לשימוש כללי, הן כנגד אדם והן כנגד מבנים ומטרות חומר. עם זאת, ראש קרב זה לא יעיל נגד שריון כבד, כגון זה של טנקי מערכה מודרניים.
  • ראש קרב חלול (HEAT): נושא מטען חלול ונועד לחדירת והשמדת טנקים ורכב קרבי משוריין, אך שימושי גם כנגד מבנים ובני אדם. כנגד ראש קרב זה פותח מיגון ריאקטיבי שהוכח את יעילותו במלחמת לבנון הראשונה. בעקבות פיתוח המיגון הריאקטיבי, פותח רש"ק הטאנדם הנושא מטען חלול כפול (ראו להלן).
  • ראש קרב חלול טאנדם: ראש קרב ייעודי נגד טנקים ורכב קרבי משוריין הנושא שריון כבד ומיגון ריאקטיבי. רש"ק זה נושא שני מטענים חלולים שמתפוצצים בזה אחר זה, הראשון מנטרל את השריון הריאקטיבי והשני חודר את הטנק ומתפוצץ עליו.
  • ראש קרב רסס: נועד נגד מטרות אדם ונושא חומר נפץ מרסק משולב ברסס, המפזר רסיסי מתכת קטלניים.
  • ראש קרב תרמובארי: נושא חימוש תרמובארי ("פצצת דלק-אוויר") שיוצר אפקט הריגה והשמדה קטלני, בייחוד בחללים סגורים. הוא יעיל וקטלני במיוחד נגד בני אדם.
  • ראש קרב "מפתח קיר": ראש קרב הנושא מטען כפול: הראשון נועד לחדירת הקיר והשני להריגת כל מי שנמצא מאחוריו. רקטה זו מיועדת נגד אדם וחי"ר המבוצרים במבנים. במספר רקטות ניתן לכוון את ראש הקרב כך שבמקום חדירה ופיצוץ שני המטענים יתפוצצו על הקיר ויפערו בו חור גדול יותר.

השוואה לעומת טיל נגד טנקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר עם כוונות אופטיות מתקדמות וחצובה וטיל נגד טנקים ממשפחת ה"ספייק" של רפאל - מערכות לחימה מתקדמות. תמונה זו ממחישה את הגודל, המשקל והסרבול של טיל הנ"ט לעומת רקטת הכתף.

מבחינת גודל הרקטה לרוב קלה וקטנה יותר מטיל נגד טנקים. מאידך, הטיל עולה עליה בביצועים בכל פרמטר אפשרי: הטווח שלו ארוך יותר באופן ניכר (יכול להגיע גם למספר קילומטרים בעוד זה של הרקטה לרוב לא עולה על 1000 מטר), בדיוק (בשל ההנחיה המתקדמת, בעוד שהרקטה חסרת הנחיה) וביכולת ההשמדה, שכן הטיל נושא לרוב יותר חומר נפץ בראש הקרבי. ליתרונות אלו של הטיל יש מחיר: הטיל יקר יותר באופן ניכר (סדר גודל של מאות אלפי דולרים לטיל), דבר שמחייב שימוש הרבה יותר בררני וזהיר, בעוד שרקטות כתף ניתן "לבזבז" יותר בקלות (הן יותר זולות, סדר גודל של אלפי דולרים לרקטה), כולל בירי על מטרות שלא נחשבות למטרות איכות. בנוסף, מבחינת לוגיסטיקה, יותר קל לשאת ולהשתמש ברקטות הכתף, שכן הן קטנות יותר ושוקלות פחות. טילי נ"ט מתקדמים כוללים משגר כבד ויקר, שמותקן על חצובה כבדה לייצוב, ולכן דורשות תפעול של צוות של מספר חיילים, בעוד שרקטת כתף ניתנת לשימוש על ידי חייל בודד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלחמת העולם השנייה ועד תחילת המאה ה-21 ייעודן העיקרי של רקטות הכתף היה לנטרל ולהשמיד טנקים ורכב קרבי משוריין של האויב. להרחבה על ההיסטוריה של רקטות הנ"ט ראו רקטה נגד טנקים#היסטוריה ושימושים.

עם התפתחות השריון והופעת טנקי מערכה כבדים, רקטות הנ"ט נתגלו כלא מספיק יעילות וחזקות לנטרול הטנקים. כתוצאה מכך פותחו טילי הנ"ט שהיו כבדים ויעילים יותר, ואלה הסבו אבדות רבות לטנקים, שנחשבים עד היום למטרות איכות (לא רק בשל יתרונם הצבאי והאיום שהם מציבים, אלא גם בשל מחירם הגבוה). רקטות הנ"ט הקלות והזולות יותר, שנעשו פחות יעילות נגד הטנקים, הוסטו למטרות קלות יותר ופחות איכותיות: רכב קרבי משוריין "רך" כמו נגמ"שים ומבנים סטטיים, כגון בתים הנפוצים בלוחמה בשטח בנוי. עם התגברות הלוחמה א-סימטרית בתחילת המאה ה-21, מצאו את עצמם יותר ויותר צבאות בעימות מוגבל נגד ארגוני גרילה וטרור שמתבצרים בשטח בנוי. בהתחלה, רקטות הנ"ט שומשו כמו שהן לפגוע במבנים ובמחבלים בתוך מבנים, אך בהמשך פותחו רקטות כתף שייעודן העיקרי הוא פגיעה יעילה במבנים ובחמושים שבתוכם, דבר שהתבטא בראש קרב ייעודי (כגון "מפתח הקיר" של המאטדור, או חימוש תרמובארי) ולעיתים גם התאמות לירי מתוך מבנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]