רקטה נגד טנקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטול רקטות מדגם RPG-7 עם רקטה וכוונת משופרת, שנתפס בעיראק. פשטותם, אמינותם, זמינותם ומחירם הזול הפכו את מטולי ה RPG-7 לחביבים במיוחד בקרב מליציות בלתי-סדורות ולנשק הנ"ט הנפוץ ביותר בעולם.

רקטה נגד טנקים היא רקטה שיעודה הוא השמדת טנקים, כלי רכב משוריינים ומטרות קשות - הן ניידות והן נייחות - של האויב. בניגוד לטיל נגד טנקים, לרקטה אין שום מנגנון הנחייה או ניהוג עצמי. אחרי שנורתה, אי אפשר לתקן את מסלולה. המונח מתייחס בדרך כלל לרקטות המשוגרות ממטול כתף הנישא על ידי לוחם בודד, והמכלול נקרא מרנ"ט - מטול רקטות נגד טנקים.

הנשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקטת לאו M-72
מטול RPG-7
רקטת פנצרפאוסט 3 הנמצאת בשימוש היום על ידי הבונדסוור

נשק רקטי נגד טנקים מורכב משני אלמנטים עיקריים:

תפקידו של המטול הוא לייצב את הרקטה בתחילת הירי, כך שתהיה מכוונת לפגיעה במטרה ובכך לאפשר למנוע הרקטי, או למטען מאיץ ראשוני (כמו ב-RPG-7), להקנות לרקטה מהירות קוית ראשונית בכיוון הנכון. לאחר שהרקטה עוזבת את המטול, בעירת המנוע הרקטי מספקת לה תאוצה ובדרך כלל סנפירי יצוב מספקים לה יציבות של מסלול המעוף.

ברוב מטולי הרקטות נגד טנקים שתוכננו כנשק אישי (להבדיל, לדוגמה, מרקטות נגד טנקים המשוגרות ממטול המוצב על כלי רכב או כלי טיס), מחזיק היורה את המטול על כתפו ומכוון באמצעות כוונת את המטול אל המטרה. בצידו האחורי של המטול קיים פתח המאפשר פליטה של הגזים הלוהטים הנוצרים בעת הירי, בתהליך המוסבר לעיל, ובכך להגן על היורה מפניהם. בעת הירי, הגזים הנפלטים מהפתח האחורי של המטול מסוכנים למי שניצב בטווח קרוב מדי מאחורי היורה.

ישנם מטולי רקטות מתכלים (המטול אינו משמש לירי רקטה נוספת לאחר השיגור ולאחריו הוא מושלך) כמו הלאו וישנם מטולי רקטות רב פעמיים כמו ה-RPG-7 הסובייטי. מסיבה זו, מטולי רקטות רב פעמיים הם כבדים יותר וקשיחים יותר מהמטולים המתכלים, מאחר שהם צריכים לעמוד בלחצי הגזים ובטמפרטורות הגבוהות שנוצרים עקב הירי, כדי לשמש לירי רקטות נוספות לאחר מכן. בין יתרונותיו של מטול מתכלה ניתן למנות משקל נמוך יותר (של רקטה+מטול), בדרך כלל עלות יצור נמוכה יותר, אפשרות לשימוש בזביל הרקטה (המיכל שבו מאוכסנת הרקטה) כמטול שיגור והאפשרות להיפטר ממשקל מיותר לאחר הירי. בין יתרונותיו של מטול רב פעמי ניתן למנות אמינות תפעול גבוהה יותר ודיוק גבוה יותר בפגיעות הרקטה.

החסרון העיקרי של רקטות נ"ט הוא הטווח הקצר שלהם, שאינו עולה על 300 מטר. בלוחמה בשטח פתוח בטווחים כאלו יכולים צוותי הטנקים לאתר את מפעיל הרקטות בקלות יחסית ולפגוע בו[1].

היסטוריה ושימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזוקה - רקטת נ"ט אמריקאית שהייתה בשימוש ממלחמת העולם השנייה ועד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20.

רקטות נגד טנקים פותחו עוד במלחמת העולם השנייה כדי לאפשר לכוחות חי"ר לבלום כוחות טנקים של האויב. הבזוקה ופיאט של כוחות הברית פותחו כאמצעי נגד כנגד השריון הגרמני, בעוד שרקטות נ"ט גרמניות פותחו כנגד הטנקים הסובייטים - שעלו על הטנקים הגרמנים במספרם ובעמידותם לחורף הרוסי. רקטת ה"פאנצרשרייק" הגרמנית היא חיקוי של הבזוקה האמריקנית. היא פותחה בעקבות הצלחתה הגדולה של הבזוקה אך יכולת חדירת השריון שלה שופרה באופן ניכר (מ-100 מ"מ ל-200 מ"מ) כדי להתמודד עם הטנקים הסובייטים כגון ה-T-34.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 פיתחו הסובייטים את RPG-7 על בסיס הפאנצרפאוסט הגרמני. ה RPG-7 היה אמור להיות נשק המוני כנגד טנקים ולכן הדגש היה על פשטות, אמינות ועלויות נמוכות. תכונות אלה הפכו אותו לנשק האנטי-טנקי הנפוץ ביותר בעולם. RPG הם ראשי התיבות ברוסית של "מטול רימונים ידני נגד טנקים" (Ручной противотанковый гранатомёт) ובאנגלית אומצו כראשי תיבות של "רימון שמונע על ידי רקטה" (Rocket Propelled Grenade), המשמש היום כשם המקובל לכל רקטות הנ"ט למיניהן.

רובן המוחלט של רקטות הנ"ט האישיות מיועדות לנשיאה ולשיגור על ידי אדם אחד. עם זאת, בצבאות רבים שבהם נעשה שימוש ברקטות המשוגרות ממטול רב-פעמי, ישנם צוותים של שני אנשים המיועדים להפעלתן. בצוותים אלו לוחם אחד נושא את המטול (ועוד מספר קטן של רקטות) והוא זה שאחראי על ירי הרקטות ומבצע אותו בפועל ואילו הלוחם השני בצוות נושא איתו מספר רקטות נוספות ותפקידו הוא לעזור בטעינת הרקטות למטול, לאכן מטרות ללוחם הראשון ולחפות עליו בזמן הירי.

עקב השתכללות הטנקים וחיזוק השריון פותחו טילים נגד טנקים שיכלו לשאת רש"ק כבד יותר לטווחים ארוכים יותר ובאופן מדויק יותר. בעקבות כניסתם של טילי הנ"ט, נדחקו הצידה רקטות הנ"ט ברוב הצבאות המודרניים. אולם לטילי נ"ט חסרונות רבים בטווחים הקצרים, ובעקבות התגברות המקרים של לוחמה בשטח בנוי (לש"ב) חזרו צבאות סדירים להשתמש במטולי רקטות - בעיקר לתקיפת מבנים, כלי רכב לא משוריינים ולוחמים המסתתרים מאחורי מחסה.

אף על פי שהן נושאות רש"ק קטן ביחס לטילי נ"ט, רקטות נ"ט משופרות (כגון רקטות PG-7VR רוסיות או רקטות תוצרת תע"ש) יכולות לחדור גם שריון של טנקים מודרניים, אם כי הסיכויים לכך נמוכים והנזק שהן גורמות מוגבל בהיקפו.

עלותם הנמוכה יחסית של מטולי הרקטות והרקטות עצמן, פשטות הפעלתם ונשיאתם, משקלם הנמוך ועמידותן הפכו אותם לפופולריים בקרב מליציות לא-סדירות (כגון המוג'אהדין באפגניסטן) וארגוני טרור וזאת בהשוואה למערכות נשק כדוגמת טיל נ"ט או תותח ללא רתע .

הפלסטינים ירו פצצות RPG אל עבר כלי רכב ישראליים ועמדות צה"ל, אך עם אחוז הצלחות נמוך מאוד. פצצות ה-RPG שמיוצרות באופן תקני הרבה יותר מסוכנות מרקטות מאולתרות שיש בידי הפלסטינים כדוגמת ה"אלבאנה" וה"אל-בתאר". בספינת הנשק קארין איי שהוברחה לרשות הפלסטינית על ידי איראן וחזבאללה נתפסו מאות משגרי RPG-7 ומאות רקטות נ"ט מתקדמות.

בסכסוך בעיראק לעומת זאת, החמושים והמליציות הלא-סדירות משתמשים ב-RPG על מנת להסב נזק לכוחות הקואליציה בעיראק. החמושים הצליחו להשמיד מספר רק"מים אמריקנים באמצעות RPG, ביניהם נגמ"ש הסטרייקר, נגמ"ש לחימה M-2 בראדלי ואפילו טנק אברהמס M1A1. גם טנקים מדגם אברהמס M1A2 נפגעו קשות מרקטות RPG.

רקטות נ"ט משמשות גם כנשק נגד מבנים וביצורים. מספר רקטות הנורות ממטול כתף אישי, כמו ה-MATADOR, אף פותחו כנשק ייעודי כנגד מבנים.

דגמים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל אמריקני יורה רקטה נגד טנקים ממטול רקטות מדגם M-136 AT-4. שימו לב לרשף הנוצר מהמפלט האחורי של הכלי.

ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית

בריטניהבריטניה  בריטניה

גרמניהגרמניה  גרמניה

ישראלישראל  ישראל

ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות ורוסיהרוסיה  רוסיה

  • RPG-7 - מטול הרקטות הנפוץ ביותר בעולם
  • RPG-29 - מטול רקטות מתקדם נגד טנקים בעל ראש קרב כפול טנדם
  • RPG-32 - גרסה מתקדמת הנמצאת בשימוש צבאות ירדן ולבנון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עזריאל ק.ג. לורבר, טילים מונחים ונשק רקיטי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1971