שאלתיאל חן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי שאלתיאל בן שלמה (גרסיאן) חן היה רב מתקופת הראשונים במאה ה-14, בסוף תור הזהב של יהודי ספרד, צאצא למשפחת ראשי הגולה בבבל. כיהן כרבן הראשי של הערים אלקוליעא וברצלונה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, שלמה, היה דור תשיעי לשאלתיאל ראש הגולה בנו של חזקיה בן דוד ראש הגולה. במאה שלפני כן, נמנה עם משפחתו בברצלונה רבי זרחיה חן.

היה תלמידו של הר"ן רבה של ברצלונה, וחברו של הריב"ש. נשא את ביתו של יוסף רימוך מחשובי העיר פראגה, והתגורר זמן מה בפראגה. בה'קכ"ט (1369) ביקשוהו בני העיר אלקוליעא שישבע להם כי יכהן כרב בעירם, הרב חן נענה ונשבע.

בהמשך התחרט על החלטתו, כנראה כי חפץ לכהן כרב בברצלונה, ופנה לריב"ש בשאלה האם מותר לו להתיר שבועתו שלא בפני בני הקהילה, הריב"ש הציע את השאלה בפני הר"ן ופסק כי לא יוכל להתירה וייאלץ לקיים את שבועתו. פרטי הדיון ביניהם נכתבו בשו"ת הריב"ש.

הרב חן אכן כיהן כרבה של אלקוליעא כ-6 שנים. בה'קל"ה (1375) התיר לו מהר"ם חלאווה להפסיק את רבנותו מפני ששבועתו אינה מחייבת אותו לתמיד, והוא נבחר לכהן כרבה של ברצלונה, כממלא מקומו של הר"ן שכיהן בתפקיד ונפטר באותה שנה. הוא חיבר פירוש על התורה והרבה להתכתב עם רבני דורו.

במהלך גזירות קנ"א נחרב ביתו של אביו שלמה, ושניהם ברחו מהעיר עם הגולים. כשנתיים לאחר מכן, בי"ג בתשרי ה'קנ"ג (1392) התיר חואן הראשון מלך אראגון לשלמה ושאלתיאל לשוב לברצלונה, אך בד' באלול באותה שנה דרש המלך מהמלכה לצוות על הממונה על הכנסות המלך לאסור את הרב שאלתיאל חן ה"חשוד בעוונות חמורים". גזירה זו כנראה לא התקיימה בחומרה, מפני שבה'קנ"ה (1935) פטר אותו המלך מתשלומי מסים וארנונות מיוחדים למשך שנה.

שניים מבניו שהו אז במצרים, ובהמשך עברה משפחת גרסיאן-חן לליבורנו, משם לוונציה, לקונסטנטינופול ומשם לקנדיאה, למשך כ-100 שנה. מזכרת היסטורית שנותרה ממשפחתו מברצלונה ומקנדיאה היא הגדת שאלתיאל.

מצאצאיו בפזורת אירופה במאות המאוחרות יותר ידועים ארנסט בוריס צ'יין, דוד אביו הרב פרץ חן, וצאצאיו, שרבים מהם היו מפורסמים ורבנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]