ריב"ש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק בר ששת בֶּרְפֶת
תאריך לידה ה'פ"ו
תאריך פטירה ה'קס"ח (בגיל 82 בערך)
תאריך לידה לועזי 1326
תאריך פטירה לועזי 1408
השתייכות חכמי ספרד בתור הזהב
תפקידים נוספים רבנות סרגוסה, ולנסיה ואלג'יר
רבותיו הר"ן, רבי חסדאי קרשקש ורבי פרץ הכהן
חיבוריו שו"ת, פיוטים וקינות

רבי יצחק בר שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (1326 - 1408) (הרִיבָ"שׁ), מן הראשונים. מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, תלמידם של הר"ן, רבי חסדאי קרשקש (סבו של חסדאי קרשקש) ורבי פרץ הכהן.

הריב"ש נודע בזכות תשובותיו ההלכתיות, שמהן נפסקו הלכות רבות בשולחן ערוך. הריב"ש הביע הסתייגות מלימוד חכמת הנסתר.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבר של הריב"ש באלג'יר

הריב"ש נולד בעיר ברצלונה (או, לפי גרסה אחרת, בולנסיה) שבספרד בשנת ה' פ"ו (1326 לספה"נ). בברצלונה למד תורה מפי ר' פרץ הכהן וכן מר' חסדאי קרשקש. רבו המובהק[1] היה הר"ן, שנחשב בתקופתו לגדול הדור. עוד בחיי רבותיו יצא שמו של הריב"ש כאחד מחכמי הדור, ונשלחו אליו שאלות אף מקהילות רחוקות. אולם, באותה תקופה הוא סירב לקבל על עצמו משרת רבנות, והעדיף לעסוק במסחר.

בתקופת שהייתו בברצלונה, העלילו עליו ועל רבותיו; הר"ן, ר' חסדאי ועל נכבדים נוספים בקהילה, עלילת שווא. הם נאסרו למשך חמישה חדשים, שבסופם השתחררו לאחר שנמצאו נקיים.

לאחר זמן מה, נעתר הריב"ש לקבל על עצמו את עול הרבנות בעיר סרגוסה. בעודו בסרגוסה נפטר עליו בנו והוא בן שמונה שנים בלבד. שם גם שמע על מותם של אחיו הצעיר ושל אמו שהיו בברצלונה. לאחר ארבע שנים, בהן שימש כרב בסרגוסה, החליט לעזוב את העיר בעקבות מחלוקות ומדנים שהתעוררו בקהילה. הוא עבר לעיר 'קלעת איוב', על אף הפצרותיהם של אנשי קהילת סרגוסה שיישאר בעירם. לאחר תקופה קצרה העתיק את מושבו לוולנסיה, שם כיהן ברבנות. בשנת ה' קנ"א (1391 לספה"נ), בעקבות רדיפתם של יהודי ספרד בידי הנוצרים, נאלץ הריב"ש לברוח לאלג'יר והיה לרב בקהילה היהודית במקום. יש חוקרים[2] שעל סמך מסמכים מהתקופה, טוענים שהריב"ש הוטבל לנצרות בכפייה בוולנסיה וניתן לו השם ז'אומה די ולנסיה (אולם לאחר שברח לצפון אפריקה נשכחה פרשה זו לגמרי עד לגילוייה על ידי היסטוריונים במאה ה-20[3]), אך יש החולקים על כך[4].
יש לציין, שעל פי הרבה פוסקים, וריב"ש בכללם, הטבלה לנצרות הנה עבירה שהדין הוא שצריך למסור עצמו למיתה ובלבד שלא יעשנה[5],
עם זאת בתשובות הריב"ש ניכר יחס סלחני לאלו שהוטבלו לנצרות בעל כורחם, והוא קובע, למשל, שהם כשרים לעדות[6].
ע"פ החוקרים הנ"ל, יש לראות יחס זה כנובע מההיסטוריה האישית של ריב"ש.

גם באלג'יר לא הונח לריב"ש. אחד מפליטי ספרד שרצה להשתרר על הקהילה המקומית, חתר תחת הריב"ש וניסה לגרשו מן העיר. אנשי הקהילה, שרצו לנדותו, נעצרו על ידי הריב"ש שמחל על כבודו. אמנם, אותו אדם הגדיל לעשות, עד שפעם אחת, כשבאה ספינה ובה ארבעים וחמישה יהודים פליטי מיורקה, הפציר בשר המקומי שלא יניחם לרדת. בשמעו דבר זה, נידה הריב"ש את האיש. על מנת להגן על הריב"ש מפני אותו אדם, השיג אחד מנכבדי הקהילה כתב דיינות מאת המלך, המאשר לריב"ש לדון ולהנהיג את קהילתו. הרשב"ץ, ששהה אף הוא באלג'יר באותה תקופה והיה חולק כבוד רב לריב"ש, התנגד לכתב הדיינות שניתן לו מאת המלך. כיון שכך, סילק עצמו ריב"ש מן הרבנות, ויותר לא הורה. אולם, רק לאחר מותו הסכים לקבל על עצמו הרשב"ץ את משרת הרבנות.

הריב"ש נפטר בשנת ה' קס"ח (1408 לספה"נ). יש רבים המציינים את פטירתו ביום ב' אלול. קברו, שנעקר ממקומו בעקבות הרחבת העיר, סמוך כעת לקברו של הרשב"ץ שנעקר אף הוא. באתר נבנה ציון גדול לשניהם.

תקופת חייו של הרב ריב"ש על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכל כתביו, נותרו בידנו רק תשובותיו של הריב"ש. קובץ תשובותיו מונה 517 תשובות (תקי"ז סימנים).

ר' יוסף קארו, בשו"ת אבקת רוכל, מעיד שרבו, ר' יעקב בירב, היה מעדיף את תשובותיו של הריב"ש על פני פוסקים אחרים.

מובאות שונות מייחסות לו פירוש על התורה, אבל ייתכן מאד שמדובר בפירוש ר' יוסף בכור שור או בדרשות ר' יהושע אבן שועיב[7]. נשתמרו גם מובאות מחידושיו לכמה ממסכתות הש"ס.

כמו כן, כתב הריב"ש שירה, פיוטים וקינות הנמצאים בידנו.

יחסו לקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסו של ריב"ש לקבלה היה מורכב: מחד, היה הוא מתלמידי תלמידיו של הרמב"ן, מגדולי העוסקים בתורה זו. מאידך, לא ראה בעין יפה תופעות קבליות שונות בדורו אשר גבלו, לדעתו, בעבודה זרה. בתשובה המפורסמת שלו בנושא זה (שו"ת ריב"ש סימן קנ"ז) כתב נגד עיסוק בקבלה מצד אלו שלא קיבלו את הדברים מפי רבם. ריב"ש מתייחס למנהג המקובלים בני דורו לכוון בתפילה בכל פעם ל"ספירה" אחרת מעשר הספירות האלוהיות, ומביא על כך את דברי רבו, ר' פרץ הכהן:

"וגם הודעתיך, כי מורי הרב רבי פרץ הכהן ז"ל, לא היה כלל מדבר ולא מחשיב באותן הספירות. גם שמעתי מפיו, שהרב רבי שמשון מקינון ז"ל, שהיה רב גדול מכל בני דורו, וגם אני זכור ממנו ואם לא ראיתיו בעיני, והוא היה אומר: אני מתפלל לדעת זה התינוק; כלומר, להוציא מלב המקובלים, שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לספירה אחת, כפי עניין התפילה".

בהקשר זה ציטט דברים חריפים מפי אחד הרבנים בני דורו, שהשווה בין עשר הספירות בקבלה לבין "השילוש הקדוש" של הנצרות:

"...וכל זה הוא דבר זר מאוד בעיני מי שאינו מקובל כמו הם; וחושבים, שזה אמונת שניות. וכבר שמעתי אחד מן המתפלספים מספר בגנות המקובלים, והיה אומר: הנוצרים מאמיני השילוש, והמקובלים מאמיני העשיריות".

ריב"ש מספר כי דעתו של הר"ן, רבו, לא הייתה נוחה מעיסוקו של רבו, הרמב"ן, בקבלה:

"וכן הודעתיך מה שאמר אלי בייחוד מורי הרב רבינו נסים ז"ל, כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בעניין הקבלה ההיא; ולזה איני תוקע עצמי באותה חכמה, אחר שלא קבלתיה מפי מקובל חכם. ואם ראיתי באורים על סודות הרמב"ן ז"ל, וגם הם אינם מגלים שרשי החכמה ההיא, ומגלים טפח ומכסים כמה טפחים, וקרוב לטעות בדבר מהם; ולכן בחרתי לבל יהיה לי עסק בנסתרות".

את תשובתו זו חותם ריב"ש במילים:

"ולזה אני אומר, שאין לסמוך בדברים כאלו אלא מפי חכם מקובל, ועדיין אולי".

אם כן, ריב"ש אינו דוחה לגמרי את חכמת הקבלה (בפרט שחכם נערץ כרמב"ן היה מנושאי דגלה), אך ממעיט בה ככל הניתן: ראשית, אין לעסוק בחכמה זו ללא קבלה ישירה מפי רב, ושנית - "עדיין אולי". כלומר, גם לאחר מכן לא ברור שיש לעסוק בכך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.
  2. ^ ספונות י"ז, מכון בן צבי ז'אומה ריירה, "לתולדות הריב"ש", באתר אוצר החכמה
  3. ^ זאב הרווי, ר' חסדאי קרשקש, ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2010, עמ' 27-28
  4. ^ דף לתרבות יהודית, האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך, אדר ב' התשס"ה, ד"ר סטריקובסקי - אגרת השמד, הערה 69
  5. ^ "יהרג ואל יעבור"
  6. ^ לדוג' תשובות הריב"ש, סימן י"א
  7. ^ שם הגדולים, אוצר הספרים בן יעקב